עד לפני חודש רוב חובבי הכדורגל לא שמעו על נדים וראסנה, לא ידעו לבטא את שמו, בטח לא ידעו על סיפור החיים המרתק שלו. עכשיו כשהוא השני בטבלת מלך השערים בליגת העל, אחרי שהפך לשחקן הראשון של הפועל ירושלים שכובש שלושער בליגה הבכירה מאז אלי בן רימוז' ב-1971 ורגע לפני שהוא פוגש הערב (שני) את מכבי חיפה, הגיע הזמן לשים על החלוץ בן ה-20 את הזרקור.
וראסנה התגלה במקרה בגיל 14 כששיחק באקדמיית כדורגל במזרח ירושלים בידי המאמן הוותיק גדי כרמלי שם התחילה עבורו הדרך הארוכה והמפותלת שמבדילה בין מזרח למערב ירושלים - מרחק כמה קילומטרים אוויריים, אבל בתכלס, שנות אור.
איך אומרים את השם שלך בכלל?
"קוראים לי נדים וראסנה (Warasneh)", דייק החלוץ. "כמה פעמים משבשים את השם שלי? כל פעם. עדיין לא נתתי סיבה שידעו את השם שלי".
אנשים לא מכירים אותך, מה הם צריכים לדעת עליך?
"זה הילד הערבי מראס אל-עמוד, שהוא גדל בהפועל ירושלים, המועדון הכי גדול נגיד לערבים לגדול בו, הילד מראס אל-עמוד".
בא מישהו יהודי ואמר לך 'בוא תשחק בהפועל ירושלים', מה עבר לך בראש?
"פעם כאילו זה היה לי מוזר, כי לא הכרתי את הקבוצות בליגה הישראלית. כשהגעתי לא ידעתי מילה אחת בעברית, תקשרתי איתם בהתחלה באנגלית ואני בעברית עכשיו. היום הראשון שהגעתי להפועל היה יום מיוחד, וגם המשחק הראשון שלי, זה היה משחק שאני לא יכול לשכוח בחיים. זה היה דרבי, וניצחנו 2:4 והבקעתי ובישלתי".
בהפועל ירושלים יש מסורת ארוכה של דו-קיום, ומבחינת וראסנה, הוא נפל למועדון האידיאלי. המעטפת שהוא מצא שם עזרה לו להשתלב חברתית ומקצועית והפכה אותו לסיפור הצלחה למרות המחסומים שבדרך. בעידן של פוסט השבעה באוקטובר, ראיון כזה עם שחקן משכונה מסוכנת במזרח ירושלים הוא עסק נפיץ מהרגיל. גם שאלות לגבי העתיד שלו והשאיפות יכולות להשאיר אותו בעמדה שכל תשובה יכולה לסבך אותו.
"לפעמים היה לי קשה מאוד להגיע, ביקשתי כמו ספר מהפועל שאני אראה לצה"ל במחסום כדי שייתנו לי לעבור, גם כי היה לי קשה לתקשר איתם בהתחלה", סיפר החלוץ.
אנחנו מראיינים אותך בבית צפאפא, למה לא בראס אל-עמוד? זה אפשרי בכלל?
"זה אפשרי אבל קשה מאוד. האם זה מסוכן? עזוב".
לשחק בנבחרת, מעניין אותך?
"על זה אני חושב שלא צריך לדבר".
שום נבחרת?
"לא".
רצה הגורל ובדיוק בזמן שפגשנו את הכישרון הצעיר נתקלנו בעלי עותמאן, אגדת הפועל ירושלים. בגיל 74 הוא מאמן ילדים יהודים וערבים, ובתור הערבי הראשון ששיחק גם בליגה הבכירה וגם בנבחרת ישראל משמש כאיש האידיאלי לתת פרספקטיבה. הקשיים שעובר וראסנה הם גם כאלו אותם חווה עותמאן בזמנו. שניהם בוודאי היו מעדיפים לדבר יותר על כדורגל מפוליטיקה ושנבחרת ישראל לא תהיה מותג שאנשים מפחדים להזדהות איתו. ימים יגידו לאן הקריירה של הכישרון הצעיר תגיע, אבל אולי עם כמה עצות מהדור הוותיק הוא יידע לנווט את הקריירה שלו במקום המורכב שלה.
היום יותר קשה לשחקן מהמגזר?
"לא, בזמנים שלי זה היה קשה מאוד", ענה עותמאן. "היום בשנים האלה, זה פחות. אבל עכשיו זה התחיל להיות ככה נבחרת - 'מה פתאום?'. ברגע שאני משחק בליגה, ליגה ראשונה, מגיע לנבחרת - מגיע לי. מה זאת אומרת? זו נבחרת שלו, הוא צריך לשחק עם הנבחרת שלו וזהו. אפשר להגיד פלסטין, כל הזמן מכניסים פלסטין ודברים כאלה, זה לא יפה. בשבילו זה יותר מורכב? אתה לא יודע מה היה איתי.
הכי חשוב שהוא לא יתייאש. הוא צריך לבנות את עצמו, להתאמן חזק ולהגיע לאיפה שהוא רוצה. וזה חשוב מאוד, ככה זה היה איתי. לא לשמוע מסביב מה הולך. הכי חשוב זה הוא, בלב הוא משחק, עם הלב ואמונה. ואני מקווה שיצליח, שיגיע לעמדה. שאני הגעתי".
מאמן הפועל ירושלים ליאור זדה הוסיף: "איזה אופי צריך מישהו ממזרח ירושלים לבוא לשחק בקבוצה במערב העיר? קשה להגיד, כי הוא מאוד אהוב חברתית, תמיד הוא היה מתנתק מרעשי רקע, גם בימים פחות טובים בעיר הזאת, הכי מסמל את הדו-קיום פה בתוך הפועל ירושלים.
הקשר שלי איתו התחיל ממזמן כשאימנתי את קבוצת הנוער. הוא שיחק בקבוצת נערים א', ראיתי את אחד המשחקים שלהם ומאוד אהבתי את מה שראיתי. לא היה לנו ספק שהוא פוטנציאל לקבוצה הבוגרת. חשבנו שיהיה לו קצת קשה בהתחלה, אבל הוא תמיד הפתיע אותנו".
קפטן הקבוצה עומר אגבדיש אמר: "נדים זה שחקן מהמוכשרים שיש לנו פה, ואני מאמין שראו ממנו רק קמצוץ. הוא עובד קשה, הוא מסור לעבודה שלו, הוא בן אדם מאוד חיובי שכיף לעבוד איתו".
הוא משתף אותך במה שעובר עליו?
"לא, אלו נקודות שהן קצת יותר רגישות, ואנחנו מנסים שלא להיכנס לעומק העניין. היום המדינה נמצאת במצב שהכל רגיש, והמצב הפוליטי, המדיני, הביטחוני, זה משהו שלא מתעמקים בו יותר מדי אל מול בן אדם מהמגזר".