עיקר העבודה שלהם היא בחלון ההעברות, אבל סוכני השחקנים הפכו לחלק מהותי וחשוב בכדורגל הישראלי. הם החוט המקשר בין ההנהלות לבין השחקנים, אלה שעוזרים לכישרונות הישראלים למצוא את המקום שלהם בחו"ל וגם מנסים להנחית במדינה מוכת המלחמות שלנו את הזרים שיוכלו לקחת את הליגה שלנו צעד קדימה. במסגרת פרוייקט של ערוץ הספורט, אנחנו מוציאים לאור את האנשים שבדרך כלל נמצאים בחדרי חדרים וקובעים גורלות עבור שחקנים ומועדונים, והפעם: אדם קידן, שותפם של גלעד ורונן קצב ב-15 השנים האחרונות.
לחלק 1 של "הסוכנים" עם רועי דניאל
אדם, איך הגעת לכדורגל?
"החיבור היה חיבור דרך תקשורת הספורט. הייתי כתב ועורך ספורט בוואן וב-YNET ומשם הבנתי שאני רוצה לעשות בעשייה של מאחורי הקלעים של חלון ההעברות ונכנסתי למיזם סקאוטינג שנקרא "I am scouting", שזו היתה תוכנה שהקדימה את הווייסקאוט והאינסטאט. היום כולם עובדים עם דאטה והדאטה הזו היא של וידאו. אנחנו פספסנו את הקטע של הווידאו והתעמקנו בקטע של הדאטה, הטקסט. העולם היה רעב לדאטה ואנחנו היינו שם ונגענו בצורך הזה, אבל לא השלמנו אותו עד הסוף. היינו צוות מקימים עם איתן דותן ואורי קופר וחגי, שהוא איש טכנולוגיה מצוין וניר אפרתי, שהוא איש סקאוטינג של בית"ר והפועל ת"א לשעבר. זה הזכיר לי את הסרטון שרואים את מארק צוקרברג מתקבל למכללת הארוורד. זה הפך אותי למי שאני היום".
"זה קיבל את ברכתו של פיני זהבי להיות חלק מהדבר הזה. הוא בחר להשקיע במיזם. בעולם שבו הטכנולוגיה פרצה לעולם והיה מירוץ חימוש... הרגשנו את הצורך באוויר, אבל המוצר לא היה רווחי עד הסוף. שם צברתי המון קשרים, המון הבנה של איך עובד תחום ההעברות, שוק השחקנים ומשם המשכתי לעולם הסוכנים. הבנתי שאני רוצה להיות זה שעושה את העסקאות. זו היתה החלטה משנה חיים. זכיתי למקצוע שמרגש אותי כל יום מחדש. אני מגשים חלומות לאנשים. אני נהנה ממה שאני עושה. זה מקצוע שאני חי אותו, אני ישן איתו, אני קם איתו. גם מחוץ לחלון, אני עסוק בלעשות משהו".
מה עיקר העשייה כשחלון ההעברות סגור?
"בעיקר ללוות את המיוצגים שלנו, לוודא שטוב להם, מה הם צריכים לשפר. להכין את הקרקע והמקפצה הבאה. סוכן שחקנים הוא קצת כמו חקלאי. הוא צריך לעבד את האדמה בין חלון לחלון ולהכין את השטח לקראת הקציר הבא ולהתעסק בדברים שאנחנו לא כ"כ אוהבים להתעסק כמו גבייה, התנהלות של קבוצות, תשלומים, סדר".
עם אופיר חיים. עשה את המעבר מהתקשורת לעולם הסוכנים (צילום: פרטי)
מה החלק הכי קשה במקצוע?
"החלק הכי קשה במקצוע זה לדעת לא להיות האיש הרע מול המשפחות, מול מערכת הציפיות. ברגע שכל אחד מגיע, אז גם השני אוטומטית מגיע. לכל אחד יש את הדרך והמסלול שלו ולפעמים קשה לדברר את זה מול המעטפת של השחקנים שלא באה מעולם הכדורגל ומונעת מאמוציות ומרגשות. התפקיד שלהם הוא הרבה פעמים לדעת לפרשן את האירוע בצורה הכי עדינה ומקצועית כי אנחנו התומכים והאוהדים הכי גדולים של השחקנים שלנו, אבל באים עם איזה ניסיון וידע והבנה של דברים שלא תמיד השחקנים והסביבה שלהם מבינים".
אתה זוכר גם קבוצה שעשתה לך חיים קשים?
"יש קבוצות שהן מאוד קפריזיות. רואים את עכשיו בליגה הלאומית ובליגת העל. בעלי קבוצות שהם חסרי סבלנות, שהם ממהרים לשפוט שחקנים על פי משחקים בודדים. לפעמים התמהיל והבנייה מפריעים לקבוצה להתקדם והם בוחרים להפנות את האצבע המאשימה על שחקן שלכאורה יקר להם או לוקח חלק גדול מהתקציב והם מנסים להיפטר ממנו או כל מיני שטיקים של קבוצות שלא מעבירים שחקנים בקרה, אולי מתוך מחשבה שהשחקן יישבר. אבל אנחנו עומדים על העקרונות שלנו ויודעים להיות המצפן ולהגיד לשחקן מתי זה זמן לוותר ומתי להתעקש".
סיטואציה קיצונית שנתקלת בה בעבודה כסוכן
"רוב הסיטואציות הקיצוניות חלפו מהעולם שלנו, הרבה בזכות ארגון השחקנים. יש היום הרבה יותר גופים שהם כמו גופי ביקורת... והתקשורת גם, לשמחתי, מלווה. אנחנו לא רואים יותר את תופעת המנודים - שחקנים שמתאמנים בצד ב-40 מעלות. אנחנו פחות רואים עניינים של אי תשלום שכר... אני מדבר על הליגות המקצועניות. אנחנו עדיין רואים, מדי פעם, דברים שצריכים להשתנות ואנחנו עושים את מה שאפשר כדי לשפר את סביבת השחקנים שלנו ולשפר את תנאי העבודה שלהם".
מה עוד אפשר לשפר?
"ההתאחדות לכדורגל צריכה להיות יותר קשובה למה שמתרחש פה בחלון ההעברות. נושא מספר הזרים הגיע לרמה שהוא פוגע בשחקן הישראלי ומייצג אפקט דומינו שמפיל את השחקן הישראלי מתחת לזרים והשפיע על הליגה הלאומית שהפכה להיות מוצפת בשחקנים ששייכים לליגת העל ולא צריכים לשחק שם. הזרים משפרים את הרמה של הליגה וטוב לכדורגל הישראלי שיהיו פה זרים טובים, אבל צריך לחשוב על מינון יותר הוגן כלפי השחקן הישראלי. בסופו של דבר, אם בכל תחום במציאות שלנו אנחנו בעד כחול-לבן, אין סיבה שבכדורגל זה לא יהיה ככה. הכל במידה ובחשיבה מחודשת כי משהו פחות טוב קורה עם השחקן הישראלי בשנה האחרונה".
"השחקנים הצעירים, החיילים, פחות מרגישים את זה, אבל אלה שנחשבים לשחקנים טובים מגיל 23/4 עד גיל 30 ומרוויחים סכומים משמעותיים, הם נופלים בין הכיסאות. לא תמיד יעדיפו אותם על פני זרים, משיקולי מס. גם חוק הצעירים מנוצל בצורה לא טובה ע"י הקבוצות. היום קבוצות בוחרות שחקנים ילידי 2006/7/8... לא בגלל צורך מהותי, אלא בגלל כמיהה לבונוס. לא מעניין את הקבוצות אם זה אבי, יצחק או משה, העיקר שהם יקבלו את הבונוס. החוק צריך להיות מלווה בכוכבית. היום יש בחירה שרירותית בשחקן צעיר ולא בהכרח בחירה בשחקן שעונה על איזשהו קריטריון. צריך לעבוד על זה. היד על ההדק קלה בגלל אותו מענק. נתקלתי, ולא פעם אחת, בקבוצות שבחרו שחקן פשוט בגלל שהוא היה זמין ולא בגלל האיכות שלו".
אתה זוכר דרישה הזויה של שחקן
"שחקנים בסופו של דבר, בטח ברמות האלה, מבינים מה נדרש מהם. אני נותן את כל כולי עבור השחקנים שלי ואני מצפה שתהיה להם גם מידה של מודעות בחזרה. זה לא מקצוע של וואן מן שואו ואם שחקן רוצה להצליח, הוא צריך להבין שהוא צריך להיות הגיוני בבקשות ובדרישות שלו".
היה שחקן זר שרצית להביא לישראל ולא הצלחת והוא התפוצץ? זר שנפל ברגע האחרון?
"ב-2016 הצעתי להפועל ב"ש את החלוץ קשישטוף פיונטק. אז הוא היה חלוץ של זגלביה ליובין. הוא כבש שישה שערים, הוא היה בן 20. היום אותו פיונטק בן 31, אחרי קריירה בגנואה, מילאן, הרטה ברלין, פיורנטינה ומשחק באמירויות ועושה מיליונים. יש סיפורים כאלה, ברור".
"אני זוכר גם שהבאתי זר להפועל ב"ש מגרמניה בשם מרקו קליגיורי. הוא הגיע למעמד חתימה מול אלונה, הוא ישב מולה עם העט אחרי שהחוזה כבר מוכן. פתאום הוא הרים את הראש ואומר 'אני לא מרגיש שלם'. כולם הסתכלו עליו ואמרו לו שהוא הגיע עד לישראל, הכל סוכם והחוזה מולו והוא אומר 'אני לא מרגיש בלב שאני צריך לעשות את זה'. יצאנו מב"ש, נכנסנו לאוטו, התחלנו לנסוע לכיוון נמל התעופה על כביש ב"ש-ת"א ופתאום ראינו שובל של יירוטים יוצאים מעזה לכיוון המרכז. הגענו לנתב"ג והמלחמה (צוק איתן) פרצה. זה סיפור שגרם לי להבין כמה אנחנו עוסקים בעולם שהוא לא רק של כדורגל, אלא של רגישויות".
כמה קשה להביא שחקנים לישראל היום אחרי ה-7.10?
"המח של הסוכן היהודי משתכלל כמו בינת AI והוא יודע להתאים את עצמו למצב החדש בצורה מטורפת. הסוכן הישראלי הוא הטוב בעולם, אני באמת חושב ככה. ידענו מהר מאוד להבין באיזה שווקים להתמקד. אם זה ברזיל, אם זה דרום אמריקה, אם זה זרים מקולומביה שבאים, אם זה זרים ברזילאים שבאים לנתניה ואפריקאים ואנחנו לא צריכים את הטובות, לא של מערב אירופה ולא של מזרח אירופה. אני באופן אישי מרגיש שצריך לקחת בספקנות כל שחקן שאומר 'אני מוכן לבוא לישראל' כי איכשהו אשתו תצוץ יומיים-שלושה לפני ותגיד 'אני לא מוכנה לבוא לישראל', אבל יש גם כאלה שמפתיעים לטובה. אם מסתכלים על הקבוצות הגדולות, אז הכסף הוא גורם משמעותי. כשקבוצות משלמות 300 ו-400 ו-500 אלף יורו אז... כנראה שיש מחיר לכל ספקנות. כשקבוצות משלמות 100 ו-150 אלף יורו, כנראה זה עדיין לא שווה להם להסתכן ולבוא לשחק בישראל בסכומים האלה".
מי ראש הקבוצה שהכי נהנית לעבוד מולו?
"לי היה מאוד נעים לעבוד בקיץ הזה עם אבי יחיאל מהפועל ר"ג. מועדון חדש בליגת העל שנכנס עם אנרגיות חדשות, עם אמביציה. כל מו"מ שהיה לי איתם היה נקי ממאבקים, מאגו. הם באו מאוד מקצועיים באיך אפשר למקסם כל רצון לחבר שחקן לקבוצה. מאוד אהבתי את העשייה איתם. כמו תמיד, גם מול מכבי חיפה, אם זה בחוזים שעשיתי לינון פיינגזיכט ואדם גרימברג, תמיד היה מו"מ הוגן עם איציק עובדיה ושיחות טובות... אנשים מקצועיים שתמיד אני נהנה לעבוד איתם".
מה החוזה הכי טוב שסגרת בקריירה
"המעבר של עומר דמארי לרד בול לייפציג מאוסטריה וינה. היום אותו מנהל מקצועי שסגרנו איתו את ההסכם - כריסטוף פרוינד, הוא המנהל המקצועי של באיירן מינכן. הוא המנהל המקצועי הטוב בגרמניה. וכמובן המעבר של ערן זהבי לסין, שהיה משהו תקדימי מההיבט של השוק, הסכומים, משהו שהיה חריג באותה תקופה".
מי השחקן הכי מפוספס שייצגת?
"הרבה מאוד מהשחקנים שהיום משחקים בנבחרת ישראל או ששחקנים שפורצים בליגת העל ולא זכו לפרוץ תחת המשמרת שלי, הם שחקנים שראיתי בהם משהו. זה מסר להרבה שחקנים צעירים, שלכל אחד יש את הדרך שלו והזמן שלו ומה ששייך לו, יגיע. לא לכל אחד יש את הזמן שבו הוא פורץ והוא מבין איך לחבר את המנטלי והטכני והפיזיולוגי. גם אם זה לא קורה במשמרת שלי, אני מפרגן ושמח על כך שחקן שמצליח להגשים את עצמו".