בשנת 1992 נחתמה העסקה ששינתה את פני הכדורגל הישראלי. במסגרתה הועבר מועדון הכדורגל ”מכבי חיפה" מהאגודה להתעמלות ולספורט ”מכבי חיפה כרמל" לידיה של חברת ”קשר ספורט בע"מ", השייכת ל"קבוצת מאיר". העברת הבעלות על המועדון ממרכז ספורט שנוהל בידי מתנדבים לידי אנשי עסקים הייתה תקדימית בכדורגל הישראלי. מצד המוכרים זה היה צעד שנועד להסדיר חובות כבדים. מצד הרוכשים, הצעד נועד לאפשר להם להפעיל את המועדון על פי דרכם, כך שהכול ייעשה ”בדרך הראויה" ותוך ”התנהלות יציבה וערכית". החיבור בין הקבוצה העסקית לקבוצת הכדורגל התברר כמשתלם לשני הצדדים.
לחצו כאן לרכישת הספר "המומחים לכדורגל"
יעקב (יענקל‘ה) שחר נולד בשנת 1941 בנס ציונה לאסתר ולאריה שוכטוביץ‘, עקרת בית ומזכיר היישוב. בצעירותו שיחק כדורגל בקבוצת סקציית נס ציונה ובהמשך גם בנבחרת חיל האוויר, שזכתה שלוש פעמים באליפות צה"ל. בין חברי ילדותו בנס ציונה, שעל קשר עימם שמר גם עשרות שנים לאחר מכן, היה פנחס (פיני) זהבי, שלימים נעשה לאחד מסוכני הכדורגל הבולטים בעולם. באחת מנסיעות החוץ של הנבחרת הצבאית נדרש יעקב שוכטוביץ‘, על פי פקודה, ”לעברת" את שם משפחתו, וכמו אחיו הבכור אברהם אימץ את השם שחר.
לאחר השחרור החל שחר לאמן כדורסל בנס ציונה. אחד משחקניו, שעבד אצל מאיר קז – יבואן ”וולוו" בישראל – הכיר לו את נילי, בתו של המעסיק. נילי ויענקל‘ה נישאו, והחתן הצטרף לעסק המשפחתי. הקבוצה העסקית, שבראשה עמדו יעקב שחר וגיסו ישראל קז, נוסדה. בשנת 1967 כיבואנית מכוניות, אוטובוסים ומשאיות של חברת ”וולוו".
למרות מאות אלפי השקלים שהזרים שחר למועדון רק בעונת,1991/92 חובותיו של המועדון תפחו לממדים שאיימו על המשך קיומו. עם זאת, בריאיון שערכתי עם אביב הברון, אשר עקב מקרוב אחר המועדון בשנה האחרונה לפני הרכישה, הוא סיפר כי למיטב זיכרונו לא חסר לקבוצה דבר. האוטובוס (של שחר) תמיד הגיע כשהיה בו צורך, התלבושות כובסו בזמן, שחקנים פצועים טופלו בצורה מיטבית, בין השאר על ידי הרופאים המתנדבים בסר וברבר, ואפילו לשחקן הצעיר אריק בנדו הייתה ”מראה גדולה לעמוד מולה ולסדר את הג‘ל". מה שלא עבד היה מוסר העברת התשלומים למס ההכנסה.
שחר סיפר בריאיון כי מלבד ההוצאות השוטפות ותשלום המשכורות לשחקנים נדרשו קבוצות הכדורגל להעביר מכל כרטיס שנמכר במשחקים 10% לעיריות (בעבור השימוש באצטדיון), 12% להתאחדות לכדורגל ו־20% ניכוי במקור למס הכנסה. מנגנון הגבייה של מס הכנסה לא מיהר לפעול, וההחוב תפח בהדרגה עקב ריבית וקנסות שנוספו לו. במהלך עונת 1991/92 הגיע חובו של מועדון מכבי חיפה לכ־8.5 מיליון שקלים. לשם השוואה, צפי ההכנסות הכולל שהכין גזבר הקבוצה, יוחנן וולך, לאותה עונה עמד על 5.87 מיליון שקלים בלבד. מקורות ההכנסה הצפויים היו מכירת כרטיסים ומנויים, מכירה והשאלה של שחקנים וכן הקצבות מן הטוטו, ממרכז מכבי מרשות השידור. אנשי המועדון, שניהלו אותו בהתנדבות, חששו כי יועמדו לדין בשל חדלות פירעון החובות. כמו במקרים רבים לאורך השנים ביקשו את עזרת נותן החסות, המיומן בניהול הפיננסי של עסקיו הרבים, בהתדיינות מול מס ההכנסה.
שחר הסכים לסייע ונפגש כמיופה כוח של המועדון עם נציב מס הכנסה משה גביש. בעקבות השיחה, שבה השתתף גם רואה החשבון של קבוצת מאיר, השתכנע גביש להגיע להסדר שעל פיו יוותרו למועדון על הקנסות ועל הריבית על הפיגורים. לאחר בדיקה מחודשת שערך אחד מסגניו נקבע סכום החוב על 3.5 מיליון שקלים. שחר הסכים לשלם רק 2.5 מיליון שקלים, והנציב הסכים לוותר על חלק מן החוב אם בשנים הבאות יעמוד המועדון בכל התחייבויותיו.
שחר הגיע אל דני אסנין, יושב ראש אגודת הספורט מכבי חיפה, עם בשורת ההישג – קיצוץ דרסטי בחוב לרשויות המס. בתחילה ביקש אסנין משחר שישלם בעצמו את הסכום שהאגודה לא יכלה לעמוד בו. בתגובה אמר שחר כי תמורת התשלום הוא מבקש קושאן (שטר קניין) על מועדון הכדורגל. ”אז הוא אומר לי, ’מה הבעיה? תקבל קושאן‘", סיפר. אף שבאותם ימים לא היה תקדים לחזונו של שחר, שעל פיו מועדון הכדורגל ייצא מידיו של המרכז הפוליטי ויעבור במלואו לבעלות פרטית, הוא ביקש להוציא את המהלך אל הפועל.
עם זאת, בספרו של אביב הברון "הירוקים", מתוארת השתלשלות עניינים פחות דרמטית ופחות מפתיעה. הרעיון לא נולד בפגישה אחת שבה אסנין הסכים לפתע למהלך, אלא נדון בין המאמץ ליושב הראש במשך כשנתיים. הקופה החיפאית, שהידלדלה במהלך עונתו האחרונה של שחר כמאמץ, האיצה את הדיונים. ייתכן שלולא קיבל לידיו את המועדון היה שחר פורש בהדרגה מתפקיד נותן החסות.
במובן זה ניסה שחר להראות לאסנין כי העברת הבעלות עשויה לשרת את מטרותיהם המשותפות, המשך קיומה והצלחתה של מכבי חיפה. מבחינתו הייתה העברת הבעלות רק "מעקף קטן" בדרך לחזון המשותף. משהמאמץ לשכנע בכך לא צלח לאורך זמן, הגיע רגע המשבר - בדמות הפגישה במס הכנסה - שבו החלו להתערבב אינטרסים ויעדים חדשים של בעלי העניין השונים.
בשבועות שלאחר מכן התנהלו דיונים בין התומכים במכירת הקבוצה לבין המתנגדים לה. הראשונים סברו כי זהו הצעד היחיד שיוכל להציל את מכבי חיפה, ואילו אחרים חששו שאיש העסקים ממרכז הארץ ימחק את זהותו של המועדון, והעדיפו לקחת את הסיכון ולנסות להבריאו בדרכים אחרות. בעיית החוב העצום לרשויות המס לא הומצאה על ידי שחר, אך האופן שבו הוביל את הטיפול בה סייע לו לרתום בעלי ברית שיתמכו במהלך, ובהם רשויות שהתנהלו באופן ישיר מולו ומול אנשי קבוצת מאיר.
על פי התנהלותו של שחר נראה כי לא הטיל ספק בכך שהמהלך אכן יצא אל הפועל, וכבר החל להיערך ליום שבו תועבר אליו האחריות על המועדון באופן רשמי. בראשית מארס 1992 פורסם כי יצא לסיור באנגליה ובאיטליה כאורח של הקבוצות לידס יונייטד, ליברפול ויובנטוס, כדי ללמוד כיצד אנשי עסקים פרטיים מנהלים מועדוני כדורגל. במקביל, לאחר שב־1 באפריל קיבל שלמה שרף באופן רשמי את תפקיד מאמן הנבחרת הלאומית, סיכם שחר את תנאיו של גיורא שפיגל כמנג‘ר הבא של מכבי חיפה.
כאשר נותרו חמישה מחזורים לסיום העונה כבר היה ברור שתואר האליפות אבד. מן הצ‘קים שחולקו לשחקנים במשכורת חודש אפריל 1992, נעדרו הפרמיות עבור שמונה נקודות ליגה. ביום חמישי, 30 באפריל, התכנסו השחקנים לאסיפת חירום והודיעו כי הם משביתים את האימון. בערב התכנסה גם הנהלת המועדון לישיבת חירום והודיעה על השעיית השחקנים מהמשחק שנועד להתקיים בשבת.
כעבור יומיים עלתה מכבי חיפה למשחק הליגה מול הפועל פתח תקוה עם סגל שהורכב משחקני הנוער של המועדון, שחוזקו בשני זרים ובשחקן הרכש מאיר נזהר. הפעם נמנע שחר מלהתערב. מעבר לכך שאנשי המועדון לא פנו אליו, ייתכן שהיה לו נוח שהמתנגדים למהלך יזכרו עד כמה קשה המצב בלעדיו.
המצב אכן היה קשה. אף ששחקני הנוער הציגו משחק טוב, הקבוצה הפסידה .1:0 כעת גם לשחקני הקבוצה הבוגרת היה ברור שתמיכה באנשי האגודה לא תשרת את מטרתם. פחות מיממה לאחר המשחק, ב־3 במאי ,1992 התכנסה מועצת אגודת מכבי חיפה כדי להכריע בשאלת העברת מועדון הכדורגל לבעלותו של יעקב שחר.
הברון תיאר בספרו: ”הישיבה נמשכה ארבע שעות, סביב ביסקוויטים ובייגלעך בצלחות חד־פעמיות", ובה חלק מ־39 המשתתפים התנגדו למכירה. אף ששחר עצמו היה חבר במועצה, הוא בחר להיעדר מן הישיבה כדי לאפשר למשתתפים להתבטא בחופשיות. למרות טיעוני הנגד שהשמיעו, בין השאר, נועם רשף, יושב ראש מחלקת הנוער, ויצחק אביעד, יושב הראש שקדם לברנשטוק, התקבלה ההחלטה ברוב גדול: 37 הצביעו בעד (ביניהם ברנשטוק, וייצנר ואביעד), ושניים נמנעו (כולל רשף).
לחצו כאן לרכישת הספר המומחים לכדורגל
בפעם הראשונה מאז נרשמה כאגודה העבירה מכבי חיפה חלק מבעלותה לידיים פרטיות. מכאן ואילך החל משא ומתן שבו שחר לא גילה נכונות להתפשר על סמכויותיו; כל מה שהיה עד אז באחריות הנהלת מכבי חיפה – מינוי הצוות המקצועי, בחירת סגל השחקנים והאחריות המלאה על התקציב – עבר כעת לאחריות הבעלים החדש. אחד מתומכי המהלך, בני ברנשטוק, סיים את תפקידו כיושב ראש המועדון ב־1 בספטמבר ,1992 במבנה הבעלות החדש, יענקל‘ה לא מצא לו תפקיד אחר.
במסיבת עיתונאים, שהתקיימה כחודשיים לאחר החתימה על ההסכם, הודיעו הצדדים על העסקה, ובאותה הזדמנות אמר שחר: ”הצד המסחרי לא היווה שיקול, כבר עשיתי בקריירה שלי כאיש עסקים עסקאות הרבה יותר טובות". למרות הנימה המבטלת, ואף הפטרונית במקצת, טען שחר בהזדמנויות רבות בהמשך כי בטווח הארוך דווקא אפשר להרוויח מעסקי הכדורגל. למשל, כבר שבוע לאחר חתימת ההסכם, ב-7 בפברואר, שלח שחר מכתב לרשויות המס, שנפתח בהודעה
על רכישת המועדון לשלוש שנים בשלב זה. בהמשך כתב: [...] בתום 3 שנות הניהול, במידה והאגודה לא תחזיר לניהולה את קבוצת הכדורגל, אנו מאמינים שנוכל אולי להעלות את הפעילות השוטפת של קבוצת מכבי חיפה על פסים של רווחיות שוטפת. בקשתנו שבשלוש (השנים) העונות בהן ננהל את קבוצת הכדורגל ונקים את התשתית העסקית תפטרו אותנו מתשלום מע"מ, שכן אחרת נתקשה מאוד לעמוד במשימה המהפכנית שהצבנו לעצמנו".
מעבר לניסיון להימנע מתשלום המס – בקשה לגיטימית ושכיחה במצבים מסוג זה – נראה כי שחר היה משוכנע שיוכל להפיק רווחים גם מעסקי הכדורגל. על פי חזונו, הדבר יתאפשר אם יוחלו על המועדון אותם סטנדרטים ניהוליים שהנהיג בעסקיו האחרים. את המועדון עצמו הכיר היטב, לאחר שהיה מעורב בו באופן אינטימי וכמעט יום־יומי במשך שמונה שנים.
מחויבותם של שחר וקז לפרויקט השאפתני – הפיכת המועדון, שסבל ממאזן תקציבי שלילי, לעסק מצליח – באה לידי ביטוי בין השאר בערבות המלאה שהעניקה החברה המשפחתית שלהם לכל הפסדי קבוצת הכדורגל. שני הגיסים דנו בנושא בפגישה שקיימו בארבע עיניים ב־12 במאי ,1993 ובה הוחלט: ”‘מאיר‘ חברה למכוניות ומשאיות בע"מ תהיה ערבה לחובות קשר אירועי ספורט בע"מ ללא הגבלה בסכום ובזמן".
בעונה הראשונה לאחר רכישת המועדון זכתה מכבי חיפה בגביע המדינה. העונה השנייה הייתה המוצלחת ביותר בתולדות הקבוצה בליגה הישראלית: המועדון זכה באליפות ללא הפסד. באותה עונה אף העפילה מכבי חיפה לשלב שמינית גמר גביע אירופה למחזיקות גביע – הישג חסר תקדים ומפתיע לזמנו. גם העונה השלישית תחת בעלותו של שחר נפתחה היטב: כמה מכוכבי הקבוצה הציגו יכולת מרשימה, ונראה כי דבר לא ימנע ממנה להוסיף תארים. בתוך כך הלך והתקרב מועד פירעון ההלוואה של האגודה, שנקבע לפברואר 1995.
ב־31 בדצמבר ,1994 ערב מועד פירעון ההלוואה של אגודת הספורט לקבוצת מאיר, ערכו אנשי ”קשר ספורט" רשימה של כל השחקנים שנרכשו על ידם עבור המועדון. הסכום הכולל עבור אחד־עשר שחקנים (להוציא השחקן אלון מזרחי, שנרכש ונמכר), ובהם חיים רביבו, רוני לוי, סרגיי קנדאורוב ואלון חרזי, עמד על 3,618,705 שקלים. כזכור, ”קשר ספורט" העבירה לאגודת מכבי חיפה 3.7 מיליון שקלים כהלוואה, שאותם הייתה האגודה צריכה להשיב יחד עם שווי השחקנים.
ב־20 בפברואר 1995 אירחו אנשי אגודת מכבי חיפה את נציגי ”קשר ספורט" לפגישה, ובה הבהירו כי הם מוותרים על השליטה במועדון הכדורגל כפוף לכמה דרישות. חלק מן הדרישות היו מקובלות על שחר, למשל ויתור על תביעות כלפי האגודה עם העברת הבעלות; העברת מחלקות הילדים והנוער לאגודה במקרה שהחברה תתפרק; שימור הזיקה לעיר ולסמלי המועדון; וזכות סירוב ראשונה לרכוש את הבעלות על הקבוצה במקרה שיוחלט למכור אותה. עם זאת, היו דרישות שלהן לא הסכים, ובהן הזכות למנות דירקטור; הזכות לקבל מענק שנתי; והאפשרות שהחלטות הנוגעות למחלקת הנוער לא יתקבלו ללא אישור נציג האגודה בדירקטוריון. ליד כל הדרישות הללו בפרוטוקול מופיע בכתב ידו של שחר ”לא בא בחשבון".
ב־7 במארס נפגשו שחר ומור עם אסנין ושלמה צוקרמן במטרה להסדיר את המחלוקות לקראת חתימת ההסכם. שחר פתח ואמר לנוכחים: "הבעלות והניהול יהיו בידי קשר ספורט, שהינה חברה משפחתית, ולא ניתן לקבל מניה לאגודת מכבי חיפה בקשר ספורט – זאת מאחר שאין הם רוצים להכניס גורם זר לחברה משפחתית (מתוך פרוטוקול הדיון, עמ' 80-81)". בהמשך הביע נכונות להעביר 10% לאגודה מן המניות שאותן בכוונתם להנפיק (נכון לאוגוסט 2026, מכבי חיפה או חלק ממנה לא הונפק לציבור). שחר ציין כי את השנה החולפת סיימה קשר ספורט בגירעון של למעלה ממיליון שקלים, ”והם כחברה משפחתית יכולים לנתב הפסד בדרכים שונות. בצורה אחרת אין אפשרות לעשות כך". לאגודה ניתנו יומיים לתת תשובה חיובית, ולאחריהם יהיה אפשר לחתום על ההסכם.
ב־30 ביוני 1995 הועברה קבוצת מכבי חיפה באופן סופי לחברת ”קשר ספורט", וב־10 באוגוסט נשלחה יחד עם ”תקנון עמותת מועדון הכדורגל מכבי חיפה" הבקשה לרשם העמותות במשרד הפנים. המטרה הראשונה של העמותה, על פי המסמך, היא ”ניהול, ייזום, הפעלה, קידום וטיפוח מחלקת הכדורגל הידועה כמחלקת הכדורגל של אגודת מכבי חיפה". אגודת ”מכבי חיפה־כרמל" תהיה חברה בעמותה לצמיתות. ששת החברים המייסדים האחרים הם שחר, קז, מור, עו"ד ברק קנה, עו"ד רון בר־ניר וחברת ”קשר ספורט".
לחצו כאן לרכישת הספר "המומחיםלכדורגל"