מאז שנכנסה בדלת של היורוליג, הפועל ת"א דאגה להראות לכולם שהיא כאן כדי להישאר. שהיא לא מתכוונת לבזבז את הזמן שלה וגם לא את של האחרות. ההחתמות והחיזוקים היו ברורים מהרגע הראשון. הכסף לא באמת שיחק תפקיד והשחקנים שהגיעו היו מוכחים ברמת המפעל וצפונה (דוגמת מיציץ', בראיינט, ג'ונס ואוטורו) או כאלה שקיבלו שדרוג בחוזה מתוך המודעות למה שיש להם ביד (דוגמת בלייקני).
אבל החתמה כמו זו של תומאס סטורנסקי היא ההפך הגמור מכל מה שהתרגלנו אליו מהקבוצה האדומה של תל אביב. שחקן שבאוקטובר יחגוג 35 (ההחתמה הכי מבוגרת של הפועל אחרי בברלי בשנים האחרונות), שעונת היורוליג הטוב ביותר בקריירה שלו הייתה ב-22/23, ללא שום ניצוץ מיוחד וללא תקרה שעוד עשויה להישבר. ובמילים אחרות – שחקן במגמת ירידה. אז למה בכל זאת דימיטריס איטודיס היה כל כך נואש לשים על הרכז הצ'כי את היד, לעופר ינאי לשים עליו כ-1.5 מיליון דולר לעונה והאם יהיה אפשר להוציא ממנו דברים טובים בשיטה הנוכחית? התשובות כאן.
מנהל משחק מעל הכל
לפני שנעבור לדבר על תכונות, צריך להבהיר דבר ברור. כל הניתוחים וההסברים יוכלו להיות מוארים באור אחר אל מול מצבת הגארדים שעוד תתפתח בהפועל ת"א. על פי פרסומים זרים וגם כאלו מוכרים, הקבוצה של איטודיס מתכננת להנחית עוד גארד בכיר, שיוכל לשמש גם כרכז. ללא קשר להגעתו או אי הגעתו של תמיר בלאט. לכן הציפייה או חוסר הציפייה מ"סאטו" יוכלו לקבל תפנית בהתאם למה שעוד עשוי להגיע.
ועכשיו כדורסל. החוזקה הכי גדולה של הצ'כי במשחק ההתקפה היא היכולת שלו להפעיל את השחקנים שסביבו - הוא קלע בין 5.9 ל-7.4 נקודות בממוצע למשחק ב-3 העונות האחרונות, לא משהו שמיצב אותו בדיוק כסקורר ביורוליג. זה מתחיל מהדברים הפשוטים כמו פיק נ' רול עם סנטר, ממשיך לתרגילים שאיטודיס אוהב להריץ לקלעים ול"גו טו גייס" שלו כשהם עולים על חסימות כדי לקלוע או לייצר מצב לעצמם ומסתיים בחדירה שלו לכיוון הסל ובקריאת המצבים החכמה. בכולם לסטורנסקי יהיה תפקיד מסוים עם מטרה ברורה – לעבוד בשביל אחרים ובקצב של איטודיס - איטי ומבוקר.
אך גם בנושא ההתמתחות שלו, הסנדלר די הלך יחף בעונה האחרונה בליגה הטובה באירופה. הצ'כי קיבל 25 דקות לערב ביורוליג וסיים במקום ה-19 בלבד באסיסטים למשחק (4.3) ובמקום ה-15 במדד האסיסטים-איבודים (3.08). לא חגיגה של פלור ג'נרל. הכל בסוף יהיה עניין של תועלת מול נזק. אצל כריס ג'ונס לדוגמה, היו המון רגעים שהרגישו שהכדור נדבק לו ליד ולא יוצא, אבל אולי אף יותר רגעי קסם שמחזירים למשחק במקרה הטוב ומנצחים משחק במקרה המעולה. אז נכון, סטורנסקי לא נחשב לשחקן שמייצר לעצמו מצבי קליעה, אבל אחד המבחנים שלו בהפועל יסבוב סביב השאלה: כמה יהיה אפשר לסבול שחקן עם קבלת החלטות טובה על חשבון כישרון התקפי בינוני.
מה עם הגנה?
סטורנסקי שימש לאורך השנים כרכז וכפועל יוצא התרגל לשמור על רכזים בצד השני. מאמניו ב-NBA בתקופה ישנה יותר העידו שהוא ממש נכס הגנתי, יכול לשמור על 3 עמדות בזכות האורך שלו (2.01 מ'), קל להחליף איתו גם על פורוורדים ולמרות שלא מדובר בשחקן הכי מהיר, החוכמה ומוטת הידיים שלו שיחקו תפקיד חשוב בהגנה.
קריירת ה-NBA שלו החלה לדעוך כבר לפני 6 שנים ומאז החזרה לאירופה ב-2022, קיבלנו שחקן אחר ממה שאחרים חוו ממנו כחיה צעירה מעבר לים. השכל נשאר במקום וכנראה שלא יילך לעולם, אבל הרגליים כבר לא אותם רגליים. בקו אחורי יחד עם מיציץ' ואולי בלאט יש 3 רגליים במקרה הטוב. בעיה גדולה מאוד. הנה דוגמאות נבחרות ל-2 גארדים שניצלו היטב את החיסרון הזה.