מה שעשינו ב-48: הקרקס של פיפ"א יוצא לדרך

בכל ארבעה קיצים מביא עימו המונדיאל אתגרים חדשים, ונראה שאין טורניר שיבחן תחת זכוכית המגדלת של אוהדים, עיתונאים, אנשי כדורגל בכל כך הרבה מובנים, לטוב ולרע, כמו מונדיאל 2026 שיצא הערב (חמישי) לדרך במקסיקו סיטי. מאתגר מחירי הכרטיסים המופקעים, אשרות הוויזה, דרך שינוי החוקה החדשים, נזקי מזג האוויר האפשריים, שעות המשחקים הפרוסות לאורך הערבים, הלילות והבקרים שלנו, המרחקים העצומים בין מיאמי לוונקובר והכל תחת המעטפת של המונדיאל הגדול בהיסטוריה.

מנגנון הגדלת הטורניר: כוח, כסף וכבוד
בינואר 2017 עברה בקונגרס פיפ"א ההחלטה מעוררת המחלוקת והבלתי פופולרית על הגדלת המונדיאל הנוכחי מ-32 נבחרות ל-48. ההצעה עברה בפה אחד על ידי נציגי ההתאחדויות השונות בעולם והיתה המהלך הראשון הגדול של ג'יאני אינפנטינו עוד בטרם מלאו לו שנה בתפקיד נשיא פיפ"א אותו ירש מספ בלאטר שהסתבך בשחיתות והושעה מהארגון לפני כן. לכאורה, ביד אחת אינפנטינו ניקה את המשרדים בציריך מהשחיתויות שנקשרו לארגון במיוחד בפרשת אירוח המונדיאל בקטאר, אבל את השניה הכניס את היד עמוק לביוב של הפוליטיקה בשביל להשיג כוח, כבוד וכסף.

משמעות הגדלת הטורניר
לא הרבה יודעים אבל במקור חשבה פיפ"א לקיים מונדיאל בשיטת 16 בתים של 3 נבחרות ושבסיומו יעלו שתי הראשונות לשלב הבא. אם כי בגלל חוסר ספורטיביות שבו נבחרת אחת תסיים לשחק בבית לפני שתיים אחרות הוחלט לעבור לשיטה המוכרת של 3 עולות מבתים של 4 נבחרות. כמובן גם פה יש בעיית פיירפליי, שכן הנבחרות מהבתים של פורטוגל ואנגליה (בתים 11 ו-12) ידעו כבר מה הן צריכות להשיג כדי לעלות מהמקום השלישי הטוב ביותר (8 מ-12). להגנתם של מנסחי השיטה - הבעיה הזו מוכרת גם מהיורו ובכל טורניר שבו יותר מ-50 אחוז מהנבחרות עולות שלב.

האם יהיו הרבה יותר שערים בממוצע למשחק במונדיאל 2026? אפשר לחשוב כי בטורניר הזה יהיו משחקים חד צדדים כמו גרמניה מול קורסאו, ברזיל מול האיטי או צרפת נגד עיראק. על פניו יכול להיות שנראה שמינייה או תשיעייה אפילו במשחק אחד, אך מצד שני הגדלת הטורניר לא בהכרח מלמדת על יותר שערים. בין מונדיאל 1954 ל-1978 הובקעו במונדיאל של 16 נבחרות 3.25 שערים בממוצע. מאז שהכדורגל עבר תהליך של מקצוענות ונבחרות צמצמו פערים (והיום יותר קל לאמן הגנה ולשחק בונקר), הרי שבין 1982 ל-1994 עמד הממוצע על 2.57 שערים, שהטורניר גדל ל-24 נבחרות. הממוצע כמעט נשמר (2.54) בין 1998 ל-2022 בעידן 32 נבחרות בטורניר.

מה שכן סביר לראות זה שביחס הפוך לכך שיותר נבחרות קטנות מכבדות אותנו בנוכחותן הסנסציונית, כך הסיכוי שלהן להגיע יותר רחוק קטן יותר באופן ניכר. נסביר: בניגוד לטורנירים האחרונים שהרגילו אותנו לנבחרות גדולות שמודחות כבר בשלב הבתים, האפשרות שגם המקום השלישי יעלה לשלב הבא מרסקות כמעט לחלוטין את הסיכוי לראות את גרמניה מודחת בפעם השלישית ברציפות בבתים או את ארגנטינה נפרדת מהגביע העולמי כבר אחרי שלושה משחקים וממשיכה את מסורת "קללת האלופות".

יתרה מכך, פיפ"א יצרה גם שלב חדש בין הבתים לשמינית - שלב 32 האחרונות. כך שכל נבחרת צריכה לעבוד שלב נוסף ובסך הכל 8 משחקים, ולא 7, כדי לגעת בגביע הקדוש. בנוסף, פיפ"א פרסה את הטורניר על פני יותר מחמישה שבועות, כך שאלופת העולם הבאה תשחק בממוצע כל 4 או 4 ימים וחצי, יותר מחצי יום בממוצע מאשר עברו ארגנטינה וצרפת הפיינליסטיות של גמר 2022. הנחה רווחת נוספת היא שרוב המועמדות לזכייה יזרקו את המשחק השלישי בבית (יעניקו מנוחה לכוכבים), כך שהן יגיעו יותר רעננות מהנבחרות הקטנות לשלבי הנוקאאוט, וידעו להתמודד הרבה יותר טוב כדי להימנע מסנסציות.

בסיכומו של דבר, סביר להניח שהאיכות של הטורניר תפגע לפחות בחלק הראשון שלו בשלב הבתים, שבו שני שליש מהקבוצות בטוחות בעצמן, ואילו החלק השני אמור להראות בדיוק כמו שאנחנו זוכרים ומכירים ממונדיאלים קודמים - שלבי נוקאאוט צמודים, מורטי עצבים ומייצרי סיפורים שכולם מחכים להם. את זה אינפנטינו ואנשי פיפ"א עדיין לא הצליחו להרוס וטוב שכך.