מה הופך את ליגת העל בכדורגל ללהיט? התשובה: עניין. בליגת העל בכדורגל בשנה הבאה יהיה דרבי תל אביבי, דרבי חיפאי, דרבי פתח תקוואי, דרבי ירושלמי, יהיה את המפגשים בין 5 הגדולות, יהיה קרב על 4 מקומות לאירופה ויהיה קרב על ההישארות בליגה. זה, לפני הכל, מייצר עניין.
מה הופך את ליגת העל בכדורסל למשעממת? התשובה: חוסר עניין. חלון העברות שלא נגמר, מעט מתחרות על התואר, שיריונים לאירופה, מעט יורדות.
זו נקודת הפתיחה לדיון מבחינתי והפתרון שלי להגדלת העניין נמצא קודם כל בהגדלת הליגה. ההצעה שלי היא ליגה של 16 קבוצות, 3 יורדות, פלייאוף עליון דרך סדרות ארוכות, גביע בנוסח האירופאי של חגיגה במקום אחד וקרבות ירידה אמיתיים.
בליגה של 16 קבוצות ניתן יהיה להחזיר במהרה את הדרבי החיפאי לדוגמא, ועוד שורה של יריבויות שמכניסה עניין. כן יהיו פערים גדולים יותר, אבל יהיו הרבה מאוד משחקים בין שוות ויהיה עניין גם בליגה הסדירה ולא רק בפלייאוף.
ליגה של 2 סיבובים, עם 30 משחקים תייצר עניין אחר. בליגה של 3 יורדות, קבוצות יהיו חייבות להתייחס לליגה הסדירה אחרת. בליגה של 16 קבוצות יש מקום ליותר ישראליים, גם אם תהיה הגמשה מסוימת של חוקי הזרים.
ועל זה הייתי מוסיף את התקנות הבאות:
אפשרות לשחק עם 6 זרים ללא הגבלה כלשהי – לפני שקופצים – עיברו לתקנות הבאות שהם תנאי.
6 זרים, אבל עם רגולציה (לירון מולדובן)
חלון רישום זרים לליגה – אחת הבעיות היא תחלופת הזרים ותחנת הרכבת. כדי לפתור את זה, אני מציע לאפשר רישום זרים רק בחלון העברות אחד באמצע השנה. כן, רק לזרים. כלומר, תבוא קבוצה כמו הפועל ת"א, תרשום 8 זרים לליגה ומתוכם 6 לכל משחק ובמהלך ינואר תוכל להחליף 4 מהם וזהו. אין אפשרות לרישום אחרי החלון. הטבה אדירה לשחקן הישראלי שמועד העברות שלו יהיה גמיש בהרבה. הדבר יכריח קבוצות לבחור יותר בקפידה זרים, לקחת פחות שליפות ובעיקר יפסיק את היתרון של שוק הזרים שמגיעים משורה של ליגות שלוח השנה שלהם לא מסונכרן עם הליגה המקומית. הרעיון שאפשר להביא זר בסוף אפריל מליגה חזקה שבא לחודשיים, פוגע בשחקן הישראלי יותר מכמות הזרים בליגה. הקבוצות "שומרות" כסף ומקומות לסיום העונה וזה יכריח אותם להרבה יותר שמרנות בבחירות ולבנות התאמה של זרים לסגל המקומי.
ביטול חוקי הצעירים – במציאות של מכללות, לשחקן הצעיר יש אופציות טובות יותר בחוץ. ביטול חוקי הצעירים, יעזור לקבוצות ללכת על סגלים יותר שיוויוניים. במקום לשמור מקומות לצעירים בשביל מענקים, הם יצטרכו להפנות את המקומות האלה לשחקנים מוכחים.
ביטול הפלייאוף בליגה הלאומית – הלאומית היא ליגת פיתוח. במציאות של הגבלת זרים בלאומית ושל 3 עולות, ביטול הפלייאוף יאפשר לקבוצות שרוצות לעלות לקחת את כל השנה ברצינות. המשמעות היא הרבה יותר חיזורים לשחקנים הישראליים לאורך כל השנה. את הליגה הלאומית יש לסיים מוקדם בהרבה ולייצר לוח שנה שבו קרבות העלייה יהיו בפוקוס גדול. בעבודה נכונה עם הגוף המשדר, ערוץ הקיבוץ בלאומית יכול להיות להיט ענק, חלון ראווה וגורם משיכה למשקיעים שיידעו שהם יכולים לקחת מועדונים עם פוטנציאל ולהביא אותם לליגת העל בצורה נגישה בהרבה.
תמיכה בפריפריה – כדורסל ישראלי תמיד היה אירוע שבו הפריפריה היא משמעותית. אחרי השנים האחרונות, התמיכה בקבוצות הצפון והדרום היא חשובה גם ערכית. את תמריצי הדקות יש להחליף בתמריצים לקבוצות הצפוניות והדרומיות. לאורך השנים תמיד היתה קורלציה בין פיתוח השחקן הישראלי לקבוצות האלו. יחד עם השקעה מוגברת במחלקות הנוער, שגם אותן צריך לתמרץ. כלומר, ההצעה שלי אומרת לגליל עליון - תשחקו עם כמה זרים שאתם רוצים - מענק מוגבר אתם תקבלו. למה? כי אתם חשובים לליגה וחשובים לכדורסל והמטרה היא שתהיו חזקים ולא שתיקחו מענק כספי שיכול להחליש אתכם, אלא שפשוט תקבלו יותר ותבנו מועדונים חזקים. מועדונים חזקים בפריסה גיאוגרפית חזקה יעזרו לגדל יותר שחקנים ולחבר יותר קהל.
חגיגת גביע – מפעל הגביע צריך להתקיים במקום אחד, עם עדיפות ליציאה מת"א/ירושלים. מפעל ההכנה לליגה מאפשר לקבוצות להרוויח את המקום שלהם במפעל הגביע (היום רק סיום בטופ 8 ליגה סדירה מעניק את זה). הכוונה לתת לגביע ווינר קצת ניחוח של ליגת האומות, שהפכה משחקי אימון למשמעותיים יותר.
ויטלם. הצעירים לא צריכים חוקים (אלן שיבר)
דמי סולידריות – אחד התמריצים המשמעותיים בכדורגל לפיתוח שחקנים הוא הכסף שמגיע מהשבחות שחקנים, ולכן הכוונה היא לתת מענקי תמריץ לקבוצות שגידלו את השחקנים. שחקן שגדל במחלקת הנוער בעמק חפר ואז שיחק עד גיל 21 בקרית אתא, עמק חפר וקרית אתא יקבלו אחוז משכרו (כי דמי העברות אין) מהקבוצה שבה הוא משחק (נגיד הפועל ירושלים). לאורך זמן זה יכול להיות תמריץ עצום למועדונים להשקיע במחלקות הנוער ולקחת סיכונים עם צעירים. במועדונים הגדולים זה תמריץ קטן יותר, אבל עדיין אם הפועל ירושלים מריצה שחקן בית, היא חוסכת את הסולידריות.
מה נקבל?
יותר סדר ארגוני – חלונות העברה מסודרים, בניית לוח משחקים נכון יותר, פריסה גיאוגרפית בריאה.
משיכת משקיעים – תחושה שאפשר לקחת מועדוני פוטנציאל (לדוגמא חיפה) ולרוץ איתם מהר לליגת העל ושם להגיע מהר לרמות גבוהות. זה יביא משקיעים שהיום אולי נרתעים מכמה קשה לעלות לליגה וכמה קשה להתחרות בליגה עם הגבלות כמו היום. כלומר, במציאות הנוכחית לבנות סגל ישראלי חזק זה מאוד קשה כי הטובים כבר ננעלים לשנים ואת הזרים מגבילים.
מחשיבת דקות לחשיבת משרות – מה שחשוב בעיני זה לא האם שחקן איקס משחק 17 דקות בממוצע או 12 דקות, חשובה היציבות. במבנה שתיארתי יהיו יותר משרות לשחקן הישראלי, בגלל הגדלת הליגה, בגלל השינוי בלאומית, בגלל ששחקן לא הופך לסרח עודף בגיל 25 כי הוא כבר לא ממלא משבצת בחוק צעירים.
ליגה של סיפורים – קרבות על תארים, קרבות על מיקום בליגה, יותר דרבים, יותר יריבויות ובמקומות האלה. במקומות שבהם יש סיפורים, יש לשחקן המקומי יותר מקום כי בסופו של דבר ברמת הפיתוח, לשחק 12 דקות בדרבי חיפאי לוהט זה יותר תורם להערכתי מלשחק 17 דקות במשחק מתנ"ס לעיני 100 צופים.