תפס ראש: דני אבדיה עוד ילמד את פורטלנד לנצח

דני אבדיה עמד על קו העונשין, אי שם ברבע האחרון של משחק 3, והוא נראה מוטרד, מדבר עם עצמו. אחד המשחקים הגרועים ביותר שלו בשנים האחרונות הגיע דווקא בתזמון הכי גרוע שיש, ולרגע נראה שאנחנו חוזים בפרק של "הכל בראש". החוצפה החיובית היתה שם, אבל ממעמקי המוח בקע לרגע קול שכבר חשבנו שנעלם. זה היה "In his own head Deni", הילד חסר הביטחון מוושינגטון שמקבל כדור פעם בחמש דקות משחק מראסל ווסטברוק או בראדלי ביל, שלא בטוח שהפוטנציאל שלו אי פעם יתממש. בסוף הערב, אבדיה כבר הבין אז, הוא יפגוש בפעם הראשונה מציאות חדשה: כזו שבה קבוצה שלמה, עיר שלמה, לטשה אליה את עיניו, קיוותה לראות אותו מוביל אותה לארץ המובטחת, והוא לא הצליח הפעם.

זו היתה רמת ציפיות לא הוגנת בעליל, בטח אם הייתם מעלים בפני אוהד כדורסל ממוצע את האפשרות הזו בתחילת העונה. פורטלנד לא היתה אמורה לעשות פלייאוף. בתחילת העונה גם פליי-אין היה נחשב להצלחה. סן אנטוניו עם ויקטור וומבניאמה זו הקבוצה עם המאזן הטוב בליגה; סן אנטוניו בלי ויקטור וומבניאמה היתה מסיימת עדיין עם המאזן הרביעי בטיבו. אבל דני אבדיה הרוויח את המציאות הזו בהרבה עבודה קשה: הוא הרים את רף הציפיות ממנו הכי גבוה שיש, ועד המשחק הבא הוא דאג לבצע חיסול ממוקד נגד הקול ההוא מימי וושינגטון, שנדחק שוב למעמקי התודעה, לא מעז להרים ראש. רק שאז הוא נתקל בדבר באמת הכי גבוה שיש ב-NBA כיום - החייזר וומבי באוברדרייב, אחרי שעיצבנו אותו - וזו כבר היתה משוכה גבוהה מדי.

עדיף לשכוח? דני דווקא זכר
בסדרת ספרי "הוצא מהקשרו" המיתולוגית על הציטוטים המשעשעים והמיתולוגיים של הספורט הישראלי, צוטט אושרי אלפסי כאומר את המשפט הנהדר "אנחנו עם הפנים למעלה אבל עם הראש למטה". זה בערך המצב של אבדיה ופורטלנד נכון לעכשיו, כאשר משחק 5 בטקסס - הלוואי ואתבדה - נראה כמו טקס סיום פורמלי לעונת 2025/26 שהיתה מעבר לציפיות עבורם; ובמקביל כטקס אש ראשון של קבוצה, סן אנטוניו ספרס, שאמורה להתחרות על כל תואר בליגה ב-15 השנים הקרובות.

עם מאמן שלא היה אמור להיות המאמן הראשי שלה העונה, כאשר שני מובילי הכדור המרכזיים מחמיצים שני שליש מהעונה, פורטלנד הפגינה חוסן מנטלי יוצא דופן, ואצלה זה מתחיל מהראש. מאבדיה. השחקן שבעונה שעברה התחיל את העונה בצורה מגומגמת, הלך לשבת אצל קואץ' בילאפס במשרד וחשב איתו על פתרונות שיעשו את הקבוצה טובה יותר. הוא עשה העונה את הקפיצה המטורפת משחקן שדורג באזור המקום ה-70-80 בליגה לשחקן טופ-20, בימים רבים גם יותר מזה. לפלייאוף הבלייזרס כבר הגיעו כשהם מנסים להבין מה יש להם ביד. הם קיבלו טעימה, אבל עדיין לא יודעים בוודאות אם זה יספיק הלאה.

לאבדיה היו שני משחקים מצוינים בינתיים בסדרה, אחד פחות טוב אבל שבסיומו עדיין הצליח להתעלות עם מהלך שסידר ניצחון חוץ, ואחד לא טוב בכלל. משחק 4 אולי שבר כאן שיאי רייטינג; על המשחק הקודם היו אומרים שזה ערב שעדיף לשכוח, אבל אבדיה דווקא הראה שהוא זכר היטב, שינן והבין איפה טעה בפעם הקודמת, איפה ניסה להיכנס לבד לתוך יער ידיים, איפה לקח זריקות חצי מרחק נמהרות מדי. ג'רו הולידיי, שהובא לעשות מהלכים מנצחים וגם עשה לא מעט כאלה לאורך העונה, איבד ברבע האחרון כדורים בצורה לא אופיינית. גם לו היה קשה מול הגובה, העומק והאינטנסיביות של סן אנטוניו - אותה קבוצה שסיימה את העונה במאזן 1:4 נגד אוקלהומה סיטי.

לגבי שאר הצעירים, כמו שאומרים, עדיין אין הכרעה. דונובן קלינגן יצטרך לקלוע יותר משלשה במשחק אם הוא זורק שש, ויותר מדי כדורים ברחו מהידיים שלו כאילו הוא מרח אותן בשמן למסאז'. נכון שסטפאן קאסל קלע בתקופה בה שיחק איתו בקונטיקט 0.6 שלשות למשחק ב-26.7%, אבל הקליעה שלו השתפרה מאוד מאז ובפלייאוף הוא עומד על 9 שלשות ב-43% בארבעה משחקים - ההעדפה של הבלייזרס לשחק עם קלינגן בדרופ, תקוע בצבע, כשקאסל משליך שלשות חופשיות, הכאיבה בסדרה הזו, ותיאלץ אותו לצאת הרבה יותר לקלעים. הוא נראה לרגעים כמו אחד הסנטרים המבטיחים בליגה ולרגעים אבוד בחלל, לפעמים בטווח של דקה. זה בסך הכל סוף העונה השנייה שלו, וגם הוא יתבגר מזה.

סקוט הנדרסון נראה מעולה מהמחצית השנייה של משחק 1 עד סוף משחק 3, ובמשחק 4 שוב התאדה וסיים עם אותו מספר נקודות כמו מספר הגופיה שלו (00), ב-0 מ-7 מהשדה. כשהוא בשיאו, הוא נראה כמו הכוכב שהבלייזרס צריכים בקו האחורי, שיכול ליצור סינרגיה עם דני; במשחקים כמו הלילה הוא עשה בעיקר נזק. טומאני קמארה תמיד נהדר הגנתית אבל כמעט ולא הורגש בצד השני של המגרש. ושיידן שארפ, שחזר רק לקראת סוף העונה אחרי פציעה, לא ממש מצא את מקומו ברוטציה כשהסגל היה מלא. גם ספליטר עצמו רשם לאורך העונה הברקות ועקומת למידה מרשימה לצד טעויות טקטיות של מתחילים, אבל נראה שהוא מחובר מאוד לשחקנים ויודע למקסם את היכולות שלהם. יכול להיות שבסופו של דבר הבלייזרס נשארים עם יותר שאלות מאשר תשובות.

רק לא יאניס
מצד שני, לפחות פורטלנד הגיעה - הרבה בזכות משחק חייו של אבדיה, בפליי-אין בפניקס - למצב בו היא יכולה לשאול את השאלות האלה ולבחון מה קורה בזמן אמת, בתנאי סיר לחץ. בהרכב מלא, אם היו לטיאגו ספליטר אפילו שבועיים-שלושה של ריצה משותפת, אולי היו מצליחים לסדר את הרוטציה ולסחוט את הלימון הזה עוד קצת.

דני הפך לאחד הפיל-גוד סטוריז של העונה גם בפרספקטיבה של הליגה כולה. פעם היינו מחפשים בנרות שחקני עבר שיתלהבו מאיזשהו מהלך ויתנו לנו קצת ולידציה להרגשה הטובה שמישהו בכלל צופה במשחקים שלו, היום צ'ארלס בארקלי ודוריס ברק מקדישים לו זמן מסך נרחב באהלן-אהלן בשידור מחוף לחוף. בגיל 25 אפשר בשקט לסמן אותו כפרנצ'ייז פלייר שעושה את השחקנים סביבו טובים יותר, ואולי עכשיו כדאי לשאול מי השחקנים שצריך סביבו.

 השם יאניס אנטטוקומפו הועלה פעמים רבות בזמן האחרון ואני ממש ממש חושב שזה רעיון רע. לפורטלנד יש בוודאות מספיק נכסים צעירים ובחירות דראפט - כולל כאלה של מילווקי עצמה - כדי לגרום לזה לקרות, וזו ללא ספק תהיה אירוניה היסטורית אם אחרי שהבאקס הביאו ליאניס את דמיאן לילארד, הבלייזרס יביאו ללילארד את יאניס. יאניס שקיבל את לילארד היה שחקן בן 28.5 שנראה עשוי מפלוטוניום. יאניס הנוכחי הוא שחקן בן 31.5 אחרי כמה פציעות לא פשוטות בשוק. יאניס שקיבל את לילארד היה רחוק שנתיים מאליפות. יאניס הנוכחי רחוק כבר חמש שנים מההישג הזה, ואולי עוד יותר מכך ברמת עייפות החומר.

 ועדיין הבעיה העיקרית היא לא הגיל אלא התרגיל: אם הליגה ציפתה ב-2023 שמשחק הפיקנרול בין יאניס ללילארד יחרוך יריבות, בפועל הוא כמעט ולא הבשיל, וכמעט ולא הביא להישגים חוץ מגביע נחמד. יאניס מאוד מזכיר את אבדיה בסגנון המשחק, שניהם לא ימצו את הפוטנציאל שלהם במשחק אוף דה בול, וכשמוסיפים את קלינגן בצבע, אז כמו ששרו החברים של נטאשה - צפוף פה, צפוף. כשמסתכלים על הבעיה העיקרית של הבלייזרס, קבוצה שלא היתה לה קליעה יציבה ממרחק כל העונה, אולי הרעיון של להביא שחקן שקלע 110 שלשות ב-27% בארבע העונות האחרונות שלו ביחד כעוגן של ההתקפה לא נשמע כמו הפיתרון. וכן, לילארד יחזור. בהצלחה בלבנות על שחקן בגילו אחרי ניתוח אכילס.

 בנוסף, למשכן את העתיד - ושחקנים כמו הנדרסון וקמארה יצטרכו די בוודאות לעבור לבאקס - כדי למקסם שילדה של יאניס, הולידיי ולילארד, תשאיר את אבדיה על טיימליין אחר מהכוכבים, ותותיר לו סגל מדולל כשהחברים סביבו יתחילו לדעוך. אז מי כן צריך להגיע? בעיניי, גארד שיכול לקלוע הרבה שלשות בווליום גבוה, יודע לשחק אוף דה בול, ואפשר לסמוך עליו שיחזיק את ההתקפה כשאבדיה יורד לנוח. גם אם דווין בוקר ודזמונד ביין עצמם אינם למכירה, אז משהו מהטייפקאסט הזה. אבדיה, שלפחות לפי רג'י מילר הכינוי שלו הוא "דאון-היל דני", צריך מישהו שיידע להשתחרר לשלשות האלה בזמן שאבדיה דוהר לעבר הסל, מישהו לרוץ איתו שנים קדימה. בדיוק כמו שיש לקבוצה שפיגרה ב-17 הפרש מולם הלילה במחצית, ואז העבירה הילוך והשאירה מהמודה סנטר אבק.

כמעט ואין נקודות תורפה
לא כל יום מתמזל מזלך ואתה מקבל שלוש בחירות טופ-4 ברציפות - ולא הייתי מופתע אם ה-NBA תחליט להגביל את האפשרות הזו כחלק מממלחמתה בטנקינג בעוד חודש - אבל לספרס יש כבר את הבלופרינט של איך לבנות אלופה. זה ב-DNA הארגוני שלהם, וב-NBA של היום שני מובילי כדור מעולים שגם שומרים היטב, וביג מן אחד שעושה דברים שמעולם לא נראו על מגרש כדורסל, הם מתכון בטוח להצלחה.

לבלייזרס יש על פניו מספיק חלקים כדי לרוץ עכשיו כמה שנים קדימה, לכולם יש פוטנציאל להיות שחקנים טובים מאוד ועל הנייר הם אפילו מתחברים לא רע מבחינת עמדות. אבל ספק אם הם יגיעו לרמה של הספרס, הת'נדר ואפילו הלייקרס אם יבנו נכון בשנים הקרובות. להיות קבוצת טופ-6 במערב זה הישג לכשעצמו, ולשם הבלייזרס כן יכולים וצריכים לכוון: גם אם זה לא ייגמר באליפות, לפחות תהיו בסביבה כדי לנצל נקע בקרסול של כוכב היריבה ולעשות גמר מערב פה ושם.

דני הראה העונה שיש לו את כל התכונות הנדרשות כדי להיות השחקן המוביל של קבוצה כזו. במשחק שלו כבר כמעט ואין נקודות תורפה משמעותיות. בדוח הסקאוטינג שהכין עליו קווין אוקונור לפני דראפט 2020, צוין כי "הקליעה מדאיגה, יכול להיות שפשוט אין לו טאץ', אין לו כוח מתפרץ, ואין הרבה תקדימים היסטוריים לשחקן שקולע כל כך גרוע מהעונשין והופך לקלע אמין. הגנתית, אין לו את הזריזות ההתחלתית כדי להפוך לשומר עילאי". עם העונשין הוא הסתדר, גם הקליעה לשלוש כבר הגיעה לאיזור ה-37-38% המרשימים לפני הפציעה בגב שפגעה לו במכניקה. הגנתית הוא לפעמים הורגש פחות העונה, אבל בעיקר כי הנטל ההתקפי עליו היה כל כך גדול והקבוצה היתה תלויה בו כדי לעשות סלים; במאני טיים של העונה, כשהולידיי והנדרסון היו לצדו, גם ההגנה חזרה לא פעם לימי ה-Clamps.

השילוב שלו של הובלת כדור, פיזיות, אינטליגנציית משחק, כוח מתפרץ ויכולת ליצור לעצמו מצב קליעה היא ממש, אבל ממש ייחודי גם בליגה עם הכשרונות הכי גדולים בעולם. העונה הוא למד להוביל כדור מול לחץ של גארדים, ונכון שזה נגמר בהרבה איבודים, אבל עם מוביל כדור נוסף לצדו זה יקרה פחות. הוא קלע 7% מסלי השדה שלו מטווח של 3-5 מטרים, ועשה זאת ב-49% מעולים - שיאי קריירה בשני המקרים. מה שנשאר לו זה ה-In-between game, החדירה שהולכת כמעט עד הסוף, נעזרת בהאטה מכוונת (Decel) ומשאירה לו פלואטר קטן, ולשפר עוד קצת את החדירות ביד שמאל, ואז הוא באמת יהיה נשק התקפי מטורף.

הדאגה העיקרית, אולי אפילו יותר מהאפשרות שהבעלים יחליט למשכן את העתיד, היא שהקמצנות שעליה דווח בהרחבה בכלי התקשורת תזלוג גם לפרי אייג'נסי ולמהלכים סביב הדראפט. נשמע שבהנהלה ובצוות המקצועי של פורטלנד הרבה גורמים היו מתוסכלים מההתנהלות של דאנדן וניסו להעביר מסר, אבל שילוב של שוק קטן בקצה העולם ובעלים קמצן יכול לסדר הרבה שנים של תסכול. כן אפשר להיות מעודדים מכך שדני "הוא השחקן המועדף על דאנדן", אבל אם הקבוצה תהפוך למקום ששחקנים חופשיים לא רוצים לבוא אליו, אולי גם דני יצטרך למצות את החוזה הנוכחי שלו וללכת לעשות את ה-40-50 מיליון לעונה במקום אחר.

אם זה באמת היה משחק הבית האחרון של העונה, התגרה עם סטפאן קאסל היתה סיומת הולמת: גם במשחק שכבר נראה גמור, לאבדיה היתה את האש בעיניים שהראתה שהוא שחקן שאכפת לו עד הרגע האחרון. מסוג הכוכבים שאוהדים מחבקים והצופים האובייקטיביים מתחברים אליהם. באותו רגע של צעקות ודחיפות, הקולות ההם מימי וושינגטון נשארו הרחק מאחור. הקולות הדומיננטיים בראש בעונה הזו של אבדיה היו החוצפה, העמידות, החוסן, האכפתיות, והאושר. כמה אושר הוא הסב למדינה קטנה ומתוסבכת במזרח התיכון, ולעיר במערב ארצות הברית שרק רצתה מישהו שילמד אותה לנצח, ועכשיו גם יודעת בוודאות: יש לה אחד כזה.