(מאור אלקסלסי)
כדי להכין את הפועל ליורוליג, איטודיס הוסיף לה משקל, את איש ויינרייט שיכול גם לשחק בליגת הפוטבול האמריקאית הוא השאיר, גייס 3 סנטרים עוצמתיים, כריס ג׳ונס ומיציץ' הם גארדים עם נוכחות ומלקולם הוא הבולדוג ההגנתי. הפועל הפכה כבדה יותר ומוכשרת הרבה יותר מגרסת היורוקאפ, חזרתי לגמר המפעל שנה שעברה, לרגעים, היה זה כדורסל מענג בצורה יוצאת דופן, אבל הפועל של שנה שעברה ושל השנה הנוכחית מאוד שונות, אפשר לומר שלמכבי יש שיריון ביורוליג (כמו מקום לכנסת י.פ) ולהפועל יש שריון (כמו של צב י.פ).
הגרסה הכבדה יותר של הפועל נתקלה בקשיים מול הטופ האירופאי כי שם, פאונד פור פאונד כמו שאומרים, יש מתנגד, אבל מול הקבוצות בעשירייה השנייה היא הציגה עליונות פיזית לצד עליונות בסגמנט הכישרון, הביקורת (שבחלקה הייתה מאוד לא הוגנת י.פ) על איכות הכדורסל הייתה גם כי בדקות לא מבוטלות השנה זה היה כדורסל כבד וקשה לצפייה, כדורסל מנצח, אבל לא כזה יפה.
בכל מקרה, מול קבוצות כמו מכבי וירושלים בזירה המקומית היא ניסתה להביא כמה שיותר מהסגנון המנצח ביורוליג, אבל תחת מגבלת 5 הזרים ובחסות הבחירות של איטודיס למשחקים הגדולים, הגיעה גרסה לא עמוקה מספיק מבחינת כישרון ומאוד כבדה. מי שהביך אותה פעם אחר פעם היה יונתן אלון, שהציב מולה קבוצה עם גארדים זריזים ונמוכים כמו הארפר, קאש וקרינגטון. הכבדות של הפועל שבאה במיוחד לידי ביטוי בהדחה בגביע כאשר רשמה את מיציץ', כריס, איש, אוטורו ובלייקני.
רגע, נעצור שניה.
תחושתי האישית בלבד, הפועל סל מרגשת אותי כמעט כמו הפועל רגל. בהפועל רגל אני אוהב הכל, את השחקנים, את המחליפים, את המאמנים, את המנהלים, את הסושיאל, את אדמוני, את התצוגות של הקהל, אוהב הכל.
אבל איני מחזיק בסימטריה, הפועל סל מרגשת (לפעמים) אותי מאוד, הזכייה ביורוקאפ, הסיומת ביורוליג, רגעים גדולים, אני שמח כשמנצחים, עצוב כשמפסידים ומנהל את החשבונות שלי מול היריבות בדיוק כמו בעבר, אבל משהו חסר וזו התחושה שלזירה המקומית אנחנו לא מביאים את כל מה שאפשר כדי לנצח, כמה שכיף לי לראות את מה שקורה במכבי במשחקי היורוליג, בסוף יש צביטה בלב כשהם חוגגים בזירה המקומית.
זכייה באליפות המקומית, תהיה שינוי אמיתי לדעתי בכל הפרויקט, התיקונים הנדרשים בחזרה לדרייב אין והסגל הישראלי הם תיקונים, זכייה באליפות, היא חלום הדורות.
כדי לזכות פה בתואר בסוף מאי הפועל תצטרך לעשות את מה שעשה מייקל ג׳ורדן כשעבר לשחק בייסבול, הוא היה צריך להשתנות פיזית, רגע דוגמא יותר טובה, ברוקי 2 שולח מיקי המאמן את רוקי לרדוף אחרי תרנגולות, מי שמצליח להיות זריז כמו התרנגולות ינצח בזירת האגרוף.
זכייה באליפות היא חלום הדורות (אלן שיבר)
כדי לנצח בזירה המקומית הפועל יכולה להביא את הנציג שלה בחמישיית העונה ביורוליג, את בלייקני, את מלקולם ושני גבוהים, הרכב שיכול לספק את הקלילות והזריזות לצד כישרון עצום גם בקליעה והגנה, התאמה טובה בהרבה מהחמישייה שהפסידה לירושלים פעם אחר פעם. אבל בשביל זה היא צריכה את הישראלים שלה ויתרה מזו את ים מדר. עכשיו, יכול מאוד להיות שאלה המשחקים האחרונים של ים מדר בהפועל, העלבון גדול, המתח מורגש, הכל נכון, אבל מצד שני, אליפות תהיה משהו שייזכר לו לדורות.
יכול להיות שזה הסוף של מדר בהפועל, אבל בתכלס מה החלופות, ללכת לקטש ולבלאט, שם בניגוד לנבחרת ברורה ההיררכיה, ללכת לירושלים ולחזור אחורה? ואני שם בצד את הנושא הכספי אבל הוא גם קיים.
מדר יכול להיות ההבדל בין אליפות לבין עוד הדחה, אין עליו שום לחץ, איטודיס צבוע בציבוריות כאיש הרע על מלא, אז יש לים סיטואציה נוחה, יסחוף אחריו ייצא גדול, לא יסחוף, הבעיה לא אצלו.
מדר הוא הישראלי הבכיר של הפועל ואי אפשר לזכות פה בכלום בלי ישראלים בכירים, הוא המפתח לחדר הלבשה, הוא המפתח לצוות ישראלי מחויב, הוא הרוק סטאר שיחזיר את הקהל, לפחות את חלקו והוא גם טוב בכדורסל, אם מעכשיו ועד סדרות ההכרעה הוא ישחק, החלודה תרד.
לא משנה מה יהיה בשנה הבאה, לא משנה אם אפשר להיפרד ממיציץ' או שלתת לו עונה נוספת עם הכנה פיזית טובה תייצר שינוי. עכשיו העיניים על ריאל מדריד, אחרי זה, על הצלחת המקומית ואיש המפתח זה הבחור שליד הבידורית.