ועכשיו למנה העיקרית: הלקחים שהפועל ת"א למדה

הנינוחות המוגזמת בה הפועל ת״א הופיעה אתמול במונאקו יכולה להתפרש כירידת מתח טבעית לאחר הבטחת המקום בפלייאוף, מול קבוצה שאמנם הייתה קצרה בסגל אבל ארוכה בכישרון ואינטליגנציה.

אז נכון שהפרויקט היומרני של עופר ינאי ושות׳ ניצל כשהבטיח לעצמו עוד עונה ביורוליג והסגל הזה עשה פלייאוף בזכות ולא בחסד של אף אחד. ונכון שבשבועות האחרונים היא הגיבה למשבר שכמעט ופירק אותה בצורה מעוררת כבוד, שמרה על הליבה המנטלית שלה, זיקקה את הכשרון שלה והראתה שהיא מסוגלת להתמודד מול כל קבוצת צמרת ביורוליג. ובכלל, כבר למדנו העונה שאין להסיק מסקנות גורפות ממשחק אחד, חלש ככל שיהיה. 

ועדיין, נדמה שנותרה תחושה חמוצה אתמול לאור הקלות בה הפועל ת״א נרמסה על ידי מונאקו. החמיצות התגברה גם בגלל העובדה שאם הייתה מנצחת הייתה מקבלת יתרון ביתיות ו״מארחת״ את פנרבחצ׳ה בסופיה, וכבר אפשר היה לדמיין את הרכבת האווירית סטייל סמוקוב של העונה שעברה, לפחות של האוהדים שנותרו נאמנים לה.

בנוסף היא לא הייתה משחקת בטורקיה בגלל הארדואניזם האנטי ישראלי, ומקבלת יריבה שלאחרונה נראית פגיעה במיוחד. נשמע כמו מתכון אידיאלי לעשות פיינל פור. במקום זאת היא קיבלה את ריאל מדריד עם יתרון ביתיות והמאזן הביתי הטוב ביורוליג, עם הפסד ביתי אחד. על מנת לעבור הפועל תצטרך להכפיל את מספר ההפסדים הביתיים של ריאל (ולנצח פעמיים בסופיה), מול סגל עמוס בניסיון, כשרון, וכלים הגנתיים שיכולים להתמודד היטב מול הכשרון האדום, וכל זאת במדינה שהיא סוג של טורקיה דוברת ספרדית ביחס שלה לישראל.

איפה אלייז׳ה?
מה הפועל ת״א לוקחת מהמשחק הזה? בעיקר כאב ראש הגנתי. קבוצת פלייאוף לא יכולה לקבל כל כך הרבה נקודות במתפרצות ובמעבר כמו שהיא קיבלה אתמול. הפועל גם צריכה לבחון מחדש את הבחירה שלה לתגובה ההגנתית בפיק אנד רול מול גארדים יוצרים כמו ג׳יימס (שלמזלה יהיו בסדרה הקרובה רק קמפאצו, מלדון ופליז), כי אתמול גם אודיאסי וגם אוטורו התקשו להישאר מול ג׳יימס וסטראזל בחילוף וקיבלו לייאפים שנוצרו מיתרון של מהירות וזריזות.

מעבר לזה, איך עוזרים לואסה מיציץ' כשמביאים אותו לפיק אנד רול על מנת לעשות חילוף? אתמול היה אפשר לשמוע את העצמות של מיציץ׳ חורקות בניסיון להישאר מול ג׳יימס. האם חייבים להחליף כשמיציץ׳ מובא לחסימה? ואם כן, האם שווה לשלוח שחקן נוסף שיעזור לו להוציא את הכדור מהגארד שמנסה לנצל את האיטיות שלו? 

ויש גם כאב ראש התקפי. הפועל לא יכולה לבנות על זה שכריס ג׳ונס ואנטוניו בלייקני יצילו אותה כל פעם כי הבסיס ההתקפי של הפועל ת״א הוא קודם כל אלייז׳ה בראיינט. ג׳ונס ובלייקני נותנים אנרגיה וכוח אש עצום מהספסל. אבל היכולת שלהם ליצור נובעת מתשומת הלב שבראיינט מקבל. כוח המשיכה שלו לגרום ליריב להתמקד בו פותח אפשרויות גם לגבוהים לעשות נקודות קלות.

אבל לא בראיינט של אתמול, שהיה מפוזר ולא אפקטיבי. הוא הולך לקבל טיפול אינטנסיבי מקאמפצו הקטן ואלברטו אבאלדה וגבריאל דק הגדולים יותר. היכולת שלו ליצור הוא תלוי ריווח והוא יהיה חייב להיות אגרסיבי כמו שאנחנו יודעים שהוא יכול להיות, ולקבל עזרה מג׳ונס, בלייקני ומלקולם ביכולת להוות איום מבחוץ. והוא חייב לקבל את דן אוטורו מסיים טוב יותר באזור הטבעת מאשר אתמול. 

בגזרת הגבוהים - אוטורו ואודיאסי הם שני סנטרים מרשימים ומאפשרים להפועל ת״א גם ריבאונד התקפה משמעותי וגם נוכחות בצבע, אבל האם מול אדי טבארס דווקא שווה להוציא מהנפתלין את ג׳ונתן מוטלי שיוציא את טבארס מהצבע ויאיים בקליעה מבחוץ? ואיך מוטלי יגיב במידה וייקרא?

ובכלל, האם הרפיסות המנטלית היא באג של אווירת סוף קורס או רמז לקריסה גדולה יותר? כמעט ואין קבוצה ביורוליג שלא סבלה מתנועת מטוטלת. נדמה שהפועל ת״א השאירה את הסערה מאחוריה. אתמול היה נדמה שאיטודיס רוצה לתת לשחקניו לנסות ולצאת מהבור שהם חפרו בעצמם, כשלא לקח פסק זמן בריצה של מונאקו בסוף המחצית הראשונה וגם ברבע השלישי, כאילו אומר להם: תסתדרו. כשזה לא עבד וההפרש צמח, הוא כמעט והתפתה לבקש מאנשי המזכירות להריץ את השעון כדי לסיים את הסיוט. 

מארקוישווילי אמר את דברו
אם היורוליג הייתה תוכנית הריאליטי ״הישרדות״, מונאקו הייתה השורד האחרון. הקבוצה חוותה משבר כלכלי, אי תשלום משכורות, עזיבת מאמן ושחקנים, פציעות, ועדיין נשארה לא רק תחרותית, אלא איכותית ומנצחת ביורוליג ובליגה הצרפתית. המאמן שלה מארקוישווילי עושה עבודה מרשימה גם בצד המקצועי ובסגנון המשחק הפשוט והאינטליגנטי, וגם בניהול אגואים גדולים שלא מקבלים משכורת בזמן. בזמנו הפנוי הוא גם מחפש שחקנים שישלימו לו עשירייה באימון כדי שיוכלו לשחק חמש על חמש.

אתמול מונאקו התייצבה עם שמונה שחקנים כשירים. חמישה מתוכם סיימו עם נקודות כפולות. ששה מתוכם סיימו עם מדד גבוה יותר ממספר הנקודות שהם קלעו, כלומר שישה מהם תרמו באספקטים נוספים מעבר לנקודות. אף אחד מהם לא יצא בחמש עבירות והיא הצליחה להיות אגרסיבית למרות הסגל הקצר ובלי להשתמש באיזורית כדי להחביא שחקנים. היא קלעה באחוזים מטורפים ל-2 נקודות (סיימה עם 69% אבל מרבית המשחק הסתובבה סביב ה80%!), בעיקר בגלל מתפרצות, ירידה רשלנית של האדומים להגנה וחוסר יכולת להגן על הצבע. היא קלעה 100% מהעונשין (15 מ-15), מסרה עשרה אסיסטים יותר מהפועל (28) וחסמה 7 חסימות.

למרות הסגל הקצר, היא רצה בכל הזדמנות כשמייק ג׳יימס ומתיאס סטראזל דוחפים את הכדור ומגיעים ללייאפ תוך פחות מחמש שניות לאחר שמונאקו קיבלה סל והפועל הייתה עסוקה בחגיגות. ככה נראה מיצוי מקסימלי של סגל. מבט לספסל שלה מראה יותר אנשי צוות מאשר שחקנים פעילים. זה קורה לא מעט בליגות נמוכות או במשחקי נערים ונוער. כשהקבוצות מתחממות והיריבה רואה שבצד השני יש רק שמונה שחקנים, חיוך של אופטימיות מתפשט אצלם ונוצר רושם שזה הולך להיות משחק קל.

אבל בדרך כלל ההיפך הוא הנכון, בטח כששמונת השחקנים הספציפיים הללו של מונאקו עמוסים בכשרון, ניסיון ואינטליגנציה. שמונה שחקנים זה אומר המון דקות משחק לכולם, אף אחד לא חושש למקומו, כולם משחקים בביטחון ונוצרת כימיה של יחידת קומנדו. מונאקו רצה בתחילת המשחק ובתחילת הרבע השלישי והפכה את מרבית החצי השני לגארבג׳ טיים (שזה אומר דקות לים מדר). בלוסומגיים נתן משחק מופתי עם שיא קריירה בנקודות ושימוש יעיל בפיזיות שלו (8 מ-9 ל-2), טאץ׳ בקליעה (4 שלשות) וקבלת החלטות הגנתית מופתית מול בראיינט בלייקני או ויינרייט.

מארקוישווילי עוסק בעיקר בריווח כדי לאפשר למייק ג׳יימס וסטראזל ליצור מתוך פיק אנד רול גבוה. עם סכימה שמרבית המאמנים משתמשים בה כשיש שני קלעים בפינות, גבוה קופצני יותר (קבאריוס הייז) או פחות (דניאל טייס) שמתגלגל, ומשם היצירתיות של ג׳יימס, סטראזל, אוקובו ובלוסומגיים מדברת. פחות זה יותר. 

אל אל הפועל
למרות הכחשות עקשניות מצד חלק מאנשיה, תרצה או לא תרצה, הפועל ת״א מייצגת את ישראל. ועל כן, כולנו מאחוריה. שיהיה בהצלחה.