Barry Gossage/NBAE via Getty Images
בודדים הדברים, בחיים בכלל ובספורט בפרט, שמרשימים יותר מסגירת מעגל. ברוב המוחלט של המקרים אין לנו שליטה אמיתית על הדרך בה דברים מסתיימים. הגדולים באמת מצליחים להגיע למצב בו הכל בידיים שלהם, וזה בדיוק מה שעשה השבוע (בין שלישי לרביעי) דני אבדיה. האולסטאר של פורטלנד רשם את המשחק הטוב ביותר בקריירה עם 41 נקודות, 7 ריבאונדים, 12 אסיסטים ו-2 חסימות מול פיניקס ועלה למקום השביעי, בדרך לסדרה מול המועמדת לאליפות סן אנטוניו.
דווקא פיניקס. בפעם הקודמת בה אבדיה פגש את הסאנס הוא עזב את הפרקט אחרי 59 שניות בלבד בשל מכה חזקה שספג בגבו, וגם זה אחרי שהחמיץ 10 מ-17 משחקים בשל פציעות גב חוזרות ונראה כמו הצל של עצמו. באותו רגע פורטלנד הייתה במקום העשירי, במאזן 30:27, ובלי שחקנה הטוב ביותר. נראה שהם בדרך לפליי-אין נטו בגלל שאין יריבה אמיתית, ושזה יגמר שם.
אז רק נראה. אבדיה הצליח לחזור ליכולתו מלפני הפציעה, אם לא טובה יותר, כשהוא סיפק שלושה משחקים ענקיים מול הקליפרס והסאנס. עכשיו הוא מגיע לפלייאוף הראשון בקריירה מהדלת הראשית, בתור השחקן הטוב ביותר של מי שתנסה להמם את ויקטור וומבניאמה וסן אנטוניו. מעבר להתבגרות ולמעמד החדש, יש כאן פלא, כמעט, מבחינה רפואית. איך הגב של אבדיה חזר לרמה הזאת?
השינוי הרפואי
אבחנת הפציעה הרשמית של אבדיה הייתה "מתיחה בגב התחתון". לא דובר על קרע בשום שלב, והיה מעט מאוד מידע אם בכלל על מה שהוא עשה כל עוד הוא היה בחוץ. המנוחה המשמעותית שהוא קיבל בין המשחק מול פיניקס למשחק בו חזר מול אינדיאנה, שישה משחקים וכמעט שבועיים של כדורסל, היו משמעותיים.
היו מי שטענו בזמן אמת שאבדיה לא צריך לחזור עוד העונה, כשהוא נראה כמו הצל של עצמו. פציעה בגב התחתון משפיעה על שינויי הכיוון והכניסה של אבדיה לסל, ולקח לנו זמן לראות אותו מצליח לחזור לאותו הקצב. זה קרה בסופו של דבר, כשהיו משחקים בהם הוא מיעט לשחק ולוח נוח. הבק-טו-בק האחרון שאבדיה שיחק בו היה ב-22-23 למרץ, ובמשחק השני הוא היה יכול להסתפק ב-20:53 דקות מול ברוקלין חלשה.
חלק גדול מהתשובה אצל אבדיה נמצאת על הכתפיים שלו. אותם עיגולים מסתוריים הם סימן לטיפול בכוסות לחץ, טיפול שהפך לנפוץ בליגה הטובה בעולם וכזה שהחל אצל הבלייזרס ב-2014. כוסות הלחץ נועדו לשפר את זרימת הדם בצורה טובה יותר, במה שיכול 'להאיץ' את הטיפול. אנחנו רואים את הסימנים האלה בעיקר על הכתפיים של אבדיה, אבל מדובר בטיפול מקיף.
כריס קיימן, יקיר המערכת, סיפר בזמנו שמדובר בגרסה המודרנית של טיפול שהחל עוד במצרים העתיקה. ברגע שהלחץ על אזורים מסוימים בגב משפיע על זרימת דם בצורה טובה יותר, הוא מגיע בצורה מהירה לאזור הפגוע ומסייע עם הקלה בכאב. בין היתר, אפשר לראות את ההשפעה הזאת גם בכל מה שקשור למניעת כאב. ראינו את הסימנים האלה על הכתפיים של אבדיה לפני הפליי-אין, מתוך אמונה שפיניקס תנסה לפגוע בו ולשחק את הכדורסל הפיזי שלה. זה לא השפיע בסופו של דבר, כשדני הצליח להתמודד עם ההגנה במשך דקות ארוכות ולהעלות רמה ברבע הרביעי.
במקביל, הבלייזרס עשו שינוי קל בצוות הרפואי ב-20 במרץ. מכון הטיפול Accident Care Chiropractic הודיע על שיתוף פעולה חדש עם הקבוצה. מדובר ברשת כירופרקטים מוערכת ומנוסה שמתמחה בעיקר בטיפול ושיקום של מי שעברו תאונת דרכים, בדומה למה שקרה לאבדיה עצמו זמן קצר לפני שהחל רצף ההעדרויות.
ראינו את אבדיה מתחיל לחזור לעצמו עוד לפני ההודעה הרשמית על שיתוף הפעולה הזה, למשל כשקלע 32 נקודות עם 13 מ-16 מהעונשין מול אינדיאנה או 25 עם 9 אס' מול פילדלפיה. החברה מתמחה בין היתר בעיסויים יעודיים לאזור שנפגע ובשיקום פיזי, בפרט למי שעבר תאונת דרכים. האתר הרשמי שלהם טוען כי "אנחנו שמים דגש על אורך התנועה, חוזק השרירים וכל בחינת מעבדה דרושה בשביל לחזור לכשירות מלאה לאחר מכן". אמנם מדובר בחברה שנועדה לעזור לכל אדם שנפגע בתאונת דרכים, אך זה נכון שבעתיים גם לספורטאי.
רב הנסתר בכל הקשור להחלמה הפיזית של אבדיה. פורטלנד, כמו כל קבוצת NBA, לא ששה לשתף יותר מדי מידע עם התקשורת בנושא. מה שאנחנו רואים זה מבחן התוצאה. הוא לא מפחד להיכנס לסל, לייצר נקודות ולשנות את הדינמיקה של הקבוצה. זה מתחיל מטיפול רפואי יעיל של הבלייזרס, אך מדובר בחלק קטן מהסיפור.
החלמה מדהימה (Kate Frese/NBAE via Getty Images)
השינוי המנטלי
בשונה מלא מעט שחקנים צעירים, אבדיה מגיע עם ניסיון במשחקים גדולים. יש לו שתי אליפויות אירופה לנבחרות עתודה, שלוש אליפויות ליגת על ושמינית גמר באליפות אירופה האחרונה. הוא יודע מה זה משחק גדול, וראינו את זה בשני המפגשים מול הקליפרס וגם כאן מול הסאנס.
בתור מי שלא היו ספורטאים מקצוענים מעולם, אנחנו לא באמת יודעים מה האנדרלין שיש לשחקן כשהוא עולה למשחק כזה. יש שחקנים שקורסים תחת המעמד, יש שחקנים שמתעלים. אבדיה מהסוג השני, והוא יודע טוב מאוד שההתקפה של הבלייזרס תלויה בדרך בה הוא נכנס לסל.
דני אמר את זה בעצמו. אבדיה התראיין לפודקאסט (המצוין) Young Man and the Three לפני המשחק מול פיניקס, ואמר ש"הקבוצה מצליחה כשאני נכנס לצבע. זה שובר את ההגנה ומייצר הזדמנויות. לכן אני משחק כדורסל כל כך אגרסיבי". ברגע שכל משחק הוא משחק לחיים ולמוות, בטח בסיטואציה כמו הפליי-אין, האינטנסיביות עולה.
ב-31 בינואר, כשהוא עוד ניסה לחזור מהפציעה, טיאגו ספליטר אמר ליואב מודעי שלנו ש"אני לא יודע אם עובר על אבדיה משהו פיזי או מנטלי. נצטרך לדבר איתו ולראות מה קורה". גם כאן אנחנו לא יודעים בדיוק מה קרה בחדרי חדרים, אבל ברגע שפורטלנד הייתה צריכה אותו, אבדיה היה שם בגדול.
זאת קלישאה, אבל השינוי המנטלי הוא אולי הסיפור הכי גדול אצל אבדיה ומה שהופך אותו לספורטאי הישראלי הגדול בכל הזמנים (לפחות בענפים הקבוצתיים). בתקופה בוושינגטון ראינו אותו "נעלם" אחרי טעות או מתקשה להתאושש. כאן אנחנו יכולים לראות אותו בטוח בעצמו גם אחרי רצף של החלטות רעות או החטאות מהשלוש ומשתלט על משחקים.
ראינו את המנטליות הזאת בעיקר ברבע האחרון. ג'רו הולידיי, מי שהיה שחקן חמישייה בשתי אליפויות, זז הצידה. כך גם סקוט הנדרסון ושיידון שארפ חובבי הזריקות. הכל היה אבדיה. הזהות של האלפא בפורטלנד לא הייתה מובהקת יותר בשום שלב והוא התעלה בפנים של דילון ברוקס, ההוא שהוציא עצבים לא אופייניים משמות כמו לברון ג'יימס וסטף קרי. זאת לא רק שאלה של אנדרלין או מומנטום, זאת שאלה של אופי. דני אבדיה, וסליחה על הקלישאה, בנוי אחרת. כמו סופסטאר.
ערן סורוקה נגע בהרחבה בצד המנטלי מיד אחרי המשחק, וצדק (כהרגלו). אבדיה שחקן שמחפש קודם כל את המסירה, וזה לא השתנה, אבל יודע להשתלט על משחקים כשצריך. ברגע שהלחץ עולה, הוא מצליח לשים גם את כאבי הגב, אם עוד יש כאלה, בצד. אמרתם ווינר?
לא עצר (Kate Frese/NBAE via Getty Images)
השינוי המקצועי
בשונה מהצד הפיזי או המנטלי, בהם אנחנו כמעט "נאחזים באוויר" בהתבסס על מעט המידע, כאן אפשר לדבר בביטחון. אנחנו רואים את השינוי אצל אבדיה על המגרש. נגענו בדרך בה הוא נמנע מפציעות בחצי הראשון של העונה, בזה שהוא נכנס לסל אבל לא הולך עד הסוף. אבדיה השחקן שחדר פנימה יותר מכל אחד אחר ב-NBA בעונה הנוכחית, אבל יש לו 24 הטבעות. בממוצע – הטבעה פעם בשלושה משחקים, או פעם בכל 53 כניסות לסל.
הטבעה היא הזריקה הכי טובה בכדורסל, אבל אולי גם אחת המתישות ביותר. ב-110:114 על הסאנס, באופן די מרשים, היו לאבדיה אולי שתי זריקות בתוך הקשת הפנימית מתחת לסל, מרחק עד מטר (0-3 פיט) מהסל. רוב הסלים שלו הגיעו מעט יותר רחוק משם, מ"אזור הפלואוטר", המיד-ריינג' הקצר.
זה לא רק שהכניסות של אבדיה קלות יותר בהתחשב בזה שפורטלנד משחקת עם מובילי כדור אמיתיים, אלא שהדרך בה הוא מגיע לסל או סוחט עבירה משתנה. ראינו לא מעט סלים בהם במקום להיכנס פנימה אבדיה מחליט להסתובב ולקחת זריקה מעט יותר רחוקה מהסל. על הנייר, זריקה קשה יותר. בפועל לא רק שהן נכנסו לו, הוא גם הצליח לייצר מגע עם שחקנים בפחות סיכון.
שימו לב למשל לסל הנהדר הזה, בדקות בהן נראה שפורטלנד מאבדת את המשחק. דני היה יכול להיכנס פנימה ולנסות להגיע לזריקה קלה יותר בטבעת, אבל בחר להסתובב ולייצר אזור אחר של מגע עם דילון ברוקס. זה נגמר ב-And-One, כשהתנועה שלו התחילה דווקא מהכתף.
גם כאן, אלה מהלכים שלא היו שם קודם לכן. לא מופרך לטעון שההחלמה מהפציעה הפכה את אבדיה לשחקן כדורסל מעט יותר שלם, וראינו אותו מצליח להביא את האתלטיות שלו בכל דקותיו על הפרקט.
מוקדם לדבר על הסדרה מול סן אנטוניו, קבוצה ברמה אחרת לגמרי (והפייבוריטית של הח"מ לאליפות). ויקטור וומבניאמה אולי שחקן ההגנה הטוב ביותר שראיתי בעיניי בדרך בה הוא מונע משחקנים להיכנס לצבע. זה מבחן ברמה אחרת לגמרי, וגם בתסריט הסביר בו הסדרה נגמרת ב-4:0 לספרס מדובר בעונה פנטסטית של הבלייזרס.
מה שבטוח? אבדיה מגיע אליה אחרת לגמרי, בתור הגרסה הטובה ביותר של עצמו. מה שהוא עשה מול הסאנס היה תצוגת תכלית של כל מה שדיברנו עליו לאורך העונה, תצוגת תכלית של סופרסטאר שיכול וצריך להיכנס לאחת מחמישיות הליגה הטובה בעולם. כל עולם הכדורסל יסתכל על אבדיה ראש בראש מול ויקטור וומבניאמה בשבוע הקרוב. איזה כיף.