"לראות את הבן שלי זוכה באליפות אירופה? אין אושר כזה"

לפני קצת יותר מחודש ה-MMA הישראלי רשם הישגים אדירים ומדהימים באליפות אירופה שהתרחשה בסרביה. 19 מדליות הביאה הנבחרת על פני הגילאים השונים, כולל שלוש מדליות זהב היסטורית לענף.

אחד מאותם אלופי אירופה הטריים הוא גיא פריינטה, לוחם צעיר ובנו של לא אחר מאשר נשיא האיגוד, עידו פריינטה, מחלוצי ה-MMA בישראל. בראיון משותף לערוץ הספורט הם סיפרו על המסע לזהב, ההרגשה תוך כדי והעתיד של איגוד ה-MMA, וגם של הלוחם הצעיר בעצמו.

"כולנו באותה סירה והתקופה שאנחנו חיים בה כרגע לא נעימה", סיפר עידו, "אבל מנסים לצאת מהקופסא ולעשות מה שאפשר, לשמור על שגרה ופעילות, אימונים ועבודה. לילות ללא שינה ובאמצע העבודה לקום לממ"ד, אבל זו המציאות. לא בוכים על זה ומתמודדים עם מה שיש".

"אנחנו כל הזמן עובדים באיגוד, מאחורי הקלעים מניעים דברים והרבה דברים שלא מספיקים להגיע אליהם בשוטף. אנחנו כרגע מפנים את הזמן כדי לטפל בדברים שכשיפתח המשק ויהיה אפשר לקיים פעילות, אנחנו נרוץ ולא נתחיל לתכנן תכניות. ליגת הבוגרים לדוגמא, אנחנו מנסים לפי המתווה של פיקוד העורף להחיות את ערבי הליגה בצורה מצומצמת".

"יש לנו אליפות ישראל מתוכננת ל-23 ביוני ולפני האליפות כל הספורטאים אמורים לעשות שני קרבות כדי לאסוף מספיק ניקוד, כדי להבין מי שני הלוחמים שייכנסו לאליפות ישראל. יש לנו הרבה ספורטאים ובלתי אפשרי לקיים את זה בתצורה של חצאי גמר וגמר, אנחנו נאלצים לעשות משהו שונה. ראינו לנכון שנכון לקיים את זה בצורה של ליגה, זו עבודה של עדי כפיר, סמנכ"ל המדיה שלנו, הוא מבין יותר מאיתנו בספורט ה"ממלכתי". המודל שלנו קרוב מאוד לזה".

"אנחנו מנסים לגייס מועדונים שיש בהם כלוב שיהיו מוכנים לעשות ערב ליגה כזה. נעשה שלושה אירועים קטנים, לתת ללוחמים לצבור קרבות, כדי שנגיע לאליפות ישראל מוכנים ועם ספורטאים חזקים ומוכנים, לא כאלה שמורידים אבק והולכים להתחרות".

נשיא האיגוד המשיך והתייחס להישגים באליפות אירופה: "היו לנו 19 מדליות באליפות האחרונה, זה שיפור משנה שעברה שהיינו עם 18, וגם היו שלוש מדליות זהב. זה סיפור אחר לגמרי. המדליה הראשונה הייתה של גיא, השנייה של אלון אביטל ויותם גלנד היה האחרון בצעירים. אנחנו מראים פה שזה לא איזה אחד שהסתנן והביא מדליה, זה מראה שהשיטה עובדת. אם יש אחד בכל קטגוריה כמעט שמביא זהב, אז עושים משהו נכון בשיטה שלנו. יש התקדמות ואנשים מתחילים להבין איך נראה הספורט, איך מתכוננים אליו. איזה מיינדסט צריך בתוך הכלוב".

"היה ממש כיף שם, לחוות את כל התהליך", שיתף עידו, "לראות אנשים מקבלים רוח גבית מהאיגוד והאיגוד העולמי, מכל המשלחת אחד כלפי השני. גם מהתאחדות איל"ת. זה היה מרגש מאוד ועוצמתי. מאוד קשה לתאר במילים. צריך היה להיות חלק מהעשייה הזו כדי להבין איפה התחלנו ואיפה אנחנו היום".

קרב שלישי
גיא: "אחרי שני הקרבות ראינו את שאר הלוחמים נלחמים. היריב שלי היה פולני והמאמנים אמרו לי שהוא יהיה הכי קשה שיהיה לי בתחרות. לא הצלחתי להכניס טייקדאון כמו בקרבות הקודמים, אבל הוא הכניס אחד משלו. השתחררתי ממנו תפסתי עליו חניקה, שממנה לקחתי לו את הגב ואז עוד פעם חניקה. היה שם רצף אירועים מגניב ממש, שבסופו ניצחתי בהחלטה. לא הרגשתי את הידיים בסוף הקרב, זה היה האחד הכי קרוב וצמוד שהיה לי".

עידו: "זה היה היריב הכי חזק שגיא פגש. גם מבחינה טכנית, גם מבחינת כוח וגם מנטלית. הוא היה נראה הכי חזק. אבל אחרי הקרבות הראשונים ראיתי באיזה אנרגיה גיא נמצא, עם ביטחון, אז סמכתי עליו בעיניים עצומות. הוא נכנס לקרב ואפילו לא אמרתי כלום בקרב הזה. גיא לא עשה טעויות, הוא היה קר כקרח. רגוע גם כשהיריב תפס אותו, הוא היה עם פרצוף כאילו לא קרה פה כלום. הפולני יצא בדמעות כי הוא היה פייבוריט מבחינת המדינה שלו".

קרב רביעי
גיא: "אני לא ממש מחשיב את זה כקרב, אבל היריב הרומני שלי לא רצה לעלות לקרב נגדי, אז שלחו אותי ישר לחצי הגמר".

עידו: "הרומני הזה איבד סיכוי להעפיל לחצי הגמר, זה היה הקרב האחרון. הוא ניצח קרב אחד, אבל הפסיד את כל השאר. אז גם אם הוא היה מנצח את גיא, לא היה לו סיכוי לעלות לחצי, הוא ויתר מראש. אני בחיים לא הייתי נותן ללוחם שלי לא לעלות לקרב. בכל מקרה, הוא לא היה ברמה וגיא היה גומר אותו מהר כמו את השניים הראשונים".

חצי גמר
גיא: "נלחמתי נגד יריב גיאורגי ולפני הקרב ממש פחדתי להפסיד, כי כבר ניצחתי את כל הקרבות האלה, אז להפסיד שם היה מרגיש הרבה יותר קשה. אבל ברגע שהפעמון של הקרב מצלצל משהו משתנה לי. כבר כשעליתי לזירה הרגשתי שונה, זה כאילו כיביתי את המוח ופעלתי על אינסטינקט. זה היה מטושטש כל מה ששמעתי, חוץ מהפינה שלי. המוח פעל על אוטומט".

"היריב שלי ראיתי שכל שנייה סידר את השיער שלו. זה היה נראה כל כך מצחיק. כבר מההתחלה ידעתי איך הוא ילחם, כי היה לו קרב נגד ישראלי אחר מהמשלחת שלנו. הוא העיף עליי בעיטה, אבל הפלתי אותו לרצפה. הוא היה חזק פיזית, אבל שיפרתי את הפוזיציה שלי ולקחתי לו את הגב. הכנסתי משולש עם הרגליים ומשם סיימתי את זה בחניקה תוך פחות מ-2 דקות. אחרי הקרב עדיין היו לי חששות, כי היה לנו מישהו שהגיע למעמד הגמר והפסיד בו, אבל ברגע שראיתי איך הוא נלחם ידעתי שיהיה בסדר"

עידו: "כשאני הייתי מתחרה הייתי ממש כמוהו. הייתי מתרגש ולא היה אפשר לדבר איתי. אבל כשהאירוע מתחיל והייתי עושה חימום התחושות היו מתחילות לרדת וכשכבר הייתי נכנס לזירה הכל היה נעלם. מערכת הרגשות שלי הייתה נכבית, רק טייס אוטומטי. בלי חששות, רק ללכת לחסל".

"ההרגשה הייתה מטורפת אחרי חצי הגמר. בשבילי הניצחון הזה היה הגושפנקה, ההוכחה שזה שאמרתי שהוא יהיה אלוף אירופה, זה הולך לקרות. הוא ניצח בצורה כל כך משכנעת עד הגמר, שהסיכוי שמחכה לו מישהו בצד השני שיותר טוב בפער מאלה שהוא ניצח עד עכשיו הוא קלוש. אחרי הקרב הזה כבר ידעתי שיש לנו ולו מדליית זהב".

גמר
גיא: "עליתי לקרב נגד יריב אירי. הוא ניסה להפחיד אותי, אבל נעצתי בו מבט איזה דקה. כשנכנסנו לקרב הוא לא נתן לי יד, אבל הוא לא נתן לאף אחד מהיריבים שלו. הפלתי אותו אחרי חצי דקה והוא תפס חניקה לכמה שניות, אבל יצאתי מזה. התלבשתי לו על הרגל והחזקתי כאילו החיים שלי היו תלויים בזה. כבר צעקתי מרוב כאב, כי החזקתי לו את הרגל כל כך חזק ולזמן ממושך. בסופו של דבר כבר היתי מעליו ובשניות האחרונות כבר הוצאתי לשון כי ידעתי שניצחתי".

עידו: "היה לנו מישהו במכון שהפסיד פעמיים במעמד הגמר. אפילו לא ידעתי שגיא חשב על זה תוך כדי האירוע, מדהים לשמוע את זה. אני תמיד אמרתי לכל הלוחמים מהמכון שלי שזה לא משנה איפה התחרות. תנתקו את זה שאתם בסרביה ושזו אליפות אירופה. דמיינו שאתם בפ"ת או נתניה. אבל גם אחרי זה, המעמד הזה הרבה פעמים משתק. חווינו את זה פעם כמועדון. אבל מהצד, לא היה נראה כאילו גיא חושש. זה היה נראה כמו מישהו שהולך להביא מדליית זהב".

"וכך זה היה נראה. הוא נכנס לשם, היה על היריב שלו ולא נתן לו לנשום ובסוף הוא גם ניצח. השיפוט בקרב? שני שופטים נתנו את ההחלטה לגיא ואחד לאירי. כששמעתי את זה בסוף הייתי בשוק, לא האמנתי שמישהו נתן לאירי הזה את הקרב, מה קשור החלטה חצויה? כמעט 3 דקות מהקרב גיא תפס אותו בבריח רגל ורדף אחריו להכנעה, איך זה יכול להיות? אני לא מתייחס לזה אבל כאנטישמיות. זה קורה לכל המדינות, זה שטויות. מדובר בשופט שהוא לא מספיק מקצועי, קורה. למזלנו היה רק אחד כזה".

ההרגשה בסיום
גיא: "לא הרגשתי את זה ממש, רק אחרי שיצאתי מהכלוב. קודם הבנתי שניצחתי את הקרב ואז כשיצאתי מהזירה ישר קפצתי על נדב המאמן ואז על אבא שלי. כל הקבוצה שלי חיכו בצד וראו אותי, הלכתי אליהם ובכיתי המון. הייתי כל כך מאושר, זה היה אחד הרגעים הכי שמחים שהיו לי בחיי".

עידו: "וואו. זה היה רגע שקשה מאוד לתאר אותו במילים. אני הגעתי לתחרות עם הידיעה בראש שלי שהוא ינצח, אבל כשאתה פתאום רואה שזה קורה זה מדהים. זה לא הייתה הפתעה, עמדנו במה שחשבתי שיקרה. אבל הבן שלי לקח הרגע אליפות אירופה. כמות הדברים שעוברים לך בראש... אתה לא יודע איך להתמודד. אמרתי לכולם 'אמרתי לך'".

"הייתי פשוט מוצף ברגשות שלא ידעתי מה לעשות איתם. לשמחתי נתנו לי הלעניק את המדליה לגיא, אז החלפתי מהר לבגדים ייצוגיים יותר. וכשהענקתי את המדליות אז נתתי גם את המדליה לאירי שהפסיד את הקרב. אולי המדליה שלו נפלה שם בטעות, אבל זה כנראה היה באשמתו. להיות מקום שני באליפות אירופה זה כבוד גדול, פשוט להיות מקום ראשון זה כבוד גדול יותר".

גיא המשיך וסיפר על איך נכנס בכלל לתחום אומנויות הלחימה, ומה התכניות שלו לעתיד: "התחלתי ג'יו ג'יטסו באיזה גיל 3, אבל נכנסתי ממש לתחום כשהייתי לקראת כיתה ו', בגיל מאוד מוקדם. ולאט לאט התחלתי להצליח בתחרויות וזה הגביר לי את האהבה לספורט. אז התחלתי להתאמן יותר ועשיתי את המעבר ל-MMA. שיפרתי את תחום קרב העמידה שלי שהיה כמעט אפסי באותו זמן, למשהו די מכובד בימינו".

"המטרות להמשך? אליפות העולם שמתקיימת באוגוסט. נקווה שלא יהיו בעיות עם איראן. אני רוצה להגיע יום אחד ל-MMA מקצועני. לא יודע עוד מתי או איך, אבל אני רוצה לייצג את המדינה שלנו ב-UFC או כל מקום גדול אחר, בכבוד".

נשיא האיגוד מצידו שיתף במטרות של ה-MMA בארץ ואף הסביר את החשיבות של ריבוי קרבות חובבניים לפני המעבר לתחום המקצועני: "הענף המקצועני הוא 50 אחוז ספורט ו-50 אחוז שואו. הוא לא כמו ענף ספורט תחרותי ממלכתי בין מדינות. במקצועני אם אתה מפסיד ומאזן הקרבות שלך מתחיל לרדת, או אפילו להיות שלילי, אז אין אינטרס לקחת אותך". 

"אתה חייב להיות לוחם עם מאזן חיובי וחייב להיות לוחם עם אישיות שיודעת להושיב ישבנים על כיסאות, כי בסוף זה כסף. בחובבני זה פלטפורמה תחרותית. אפשר להפסיד 100 קרבות, אבל בתחרות ה-101 לזכות באליפות עולם. אז את כל הניסיון והדרך הקשה צריך לעבור בענף החובבני. כשאתה מגיע למקצועני אתה צריך להגיע רווי בקרבות, אחרי שניצחת והפסדת וכשיש לך שליטה על מערכת הרגשות שלך".

"המטרות של האיגוד לעתיד? מטרת העל היא להכין תשתית בארץ שספורטאים יתחילו מגיל צעיר, תשתית של ליגת בוגרים, נוער וילדים. שבגילאי ה-20 המוקדמים הם יהיו מוכנים להיכנס ל-UFC ולהיות לוחמים מן המניין. זו מטרת העל, שיהיה תחום מתפתח של MMA בישראל, שהכל יהיה פה. עכשיו כל שנה יש שלוש מטרות עיקריות. אליפות אירופה, אליפות עולם נוער ואליפות עולם בוגרים. המטרה הכי חשובה כרגע היא אליפות העולם לנוער. לא היינו שם שנתיים בגלל המלחמה, אבל זו המטרה הבאה שלנו".

לבסוף, מסרו השניים מסר אחרון לקהל הישראלי:
גיא: "לכו תעשו MMA, או ספורט בכללי. ובואו לראות אותנו מתחרים, כי זה ענף שכיף לראות מהצד. זה ערבוב של כל הדברים הכי יפים שיוצר יחד אומנות". גם עידו סיכם: "בעקבות ההצלחה המטורפת באליפות אירופה, אפשר לדעת ולראות בוודאות שיש MMA בישראל והוא קיים ברמה הכי גבווה שיש".