רווה אסייג: "אני עוד מעט חוזר בענק, ובגרסה מחודשת"

שנת 2025 של רווה אסייג, החלוץ שגדל במכבי ת"א ושיחק בהפועל עכו, בית"ר ת"א והפועל ת"א, הייתה הקשה ביותר שידע בקריירה. מליגיונר מבטיח בליגה הפולנית הוא נותר ללא קבוצה ועבר שיקום ארוך מפציעה טורדנית שהשביתה אותו. בריאיון מיוחד עם ערוץ הספורט הוא מספר על החוויות והקשיים מהשנה הראשונה באירופה ובטוח ש-2026 תאיר לו פנים.

"עברתי תקופה לא קלה. חזרתי מפולין, ליגה ברמה של ליגת העל ואפילו יותר, ופתאום מצאתי את עצמי בלי חוזה ועם פציעה בעצם העקב בתקופה הכי גרועה שיש. ניסיתי להימנע מניתוח בעזרת זריקות, סחבתי את הפציעה עד סוף העונה, ותמיד היו כאבים. בקיץ החלטתי שאני לא רוצה לחכות יותר, אלא להיכנס לניתוח ולסיים עם זה כדי להיות 'נקי' להמשך הקריירה, כי אני עוד צעיר".

אז פתאום מצאת את עצמך בגיל 24 בלי כדורגל, תוך כדי שיקום, איך מתמודדים עם זה מבחינה מנטלית?
"זה לקום כל יום עם תקווה שמתרסקת לך בפנים, הרופא נתן טווח של חודשיים עד שמונה חודשים לכאב, ובכל פעם שהגעתי לציון דרך כזה והכאב נשאר, זה היה קשה. אבל לומדים להמשיך לחיות, לבלות עם המשפחה והחברים יותר ממה שרגילים כשנמצאים בעולם הכדורגל, וגם יצא לי להכיר בת זוג מדהימה בתקופה הזו".

אתה מרגיש שהפציעה וההיעדרות גורמות לקבוצות לחשוש מלהחתים אותך?
"אני מבין קבוצות שחוששות לגעת בשחקן שהיה חצי שנה בחוץ, אבל עשיתי דבר או שניים בקריירה ואנשים מכירים את השם שלי, במיוחד לאור מה שעשיתי בליגה הלאומית. בארץ אולי לא מעריכים מספיק את הליגה הפולנית, אבל כשחקן שהיה שם חילוף ראשון עם מעל 20 הופעות, אני חושב שגם בליגת העל צריכים לתת לזה כבוד. אני בטוח שיש לי שם מקום, חד משמעית".

אחרי עונת שיא בהפועל עכו עם 15 שערים ו-3 בישולים בליגה הלאומית, בקיץ 2024 רווה אסייג קיבל את ההזדמנות שחלם עליה מגיל קטן - לצאת לאירופה. היעד? סטאל מיילץ, עיר פרוורים קטנה בדרום-מזרח המדינה, עם קבוצה בליגה הראשונה שהחתימה אותו בחוזה ארוך טווח.

קח אותי למעבר לפולין, איך חווית את היציאה הראשונה הזו לחו"ל?
"זה מעבר שחיכיתי לו כל החיים, כבר מגיל 18 כשהוצאתי את הדרכון הספרדי תמיד לחצתי על ההורים שלי שיוציאו אותי לחו"ל. הסוכן שלי אדם קידן הביא לי את ההצעה מסטאל אחרי שנה טובה מאוד בהפועל עכו, וישר קפצתי עליה כי זו קבוצה מליגה ראשונה בפולין, ליגה מכובדת מאוד באירופה, והגעתי למועדון שבדיוק הצליח עם איליה שקורין שהגיע מהלאומית לפניי. שקורין כבש 16 גולים בשנה שלפני כן, והתכנון של המועדון היה למכור אותו ולהביא 'פרוספקט' אחר מהלאומית בישראל, כלומר, אותי. המאמן שהביא אותי נתן לי לעלות מהספסל באופן קבוע ולשחק 15-20 דקות בכל משחק, וגם כבשתי שער".

אז התחלת לקבל ביטחון, ומתי הכל השתנה?
"שיחקנו בבית נגד לך פוזנן, שהיו במקום הראשון, קיבלתי הזדמנות בהרכב והיה לי משחק טוב מאוד. סיימתי את המשחק בתחושה שאני הולך לקבל שוב את המפתחות להרכב, אבל כשיצאתי למסעדה עם המשפחה אחרי המשחק קיבלתי הודעה שהמאמן פוטר. זה היה חוסר מזל. בסך הכל התחלפו שלושה מאמנים, ובכל פעם הייתי צריך לבנות אמון מחדש כי למאמנים החדשים היה קשה לסמוך על שחקן שהגיע מהליגה השנייה בישראל כמי שיבנה את הקבוצה, והם העדיפו מישהו מנוסה יותר בליגה הפולנית, אז ירדתי לספסל. למדתי לבנות את עצמי מהספסל, חוויתי שנה של משחקים מול אצטדיונים של 20-30 אלף איש, זה היה נראה כמו חלום מטורף למי שהגיע מהלאומית".

חווית גילויי אנטישמיות בפולין על רקע המלחמה בישראל?
"הייתי שם שנה שלמה והיה רק מקרה אחד. בשאר הזמן קיבלתי הרבה אהבה, בחדר ההלבשה הכרתי חברים טובים שהתייחסו אליי יפה, אבל היה לי חשוב להראות להם סרטונים ממה שקרה בארץ ב-7 באוקטובר כדי להסביר את האמת מול כל הפייק ניוז שהם שומעים, והם הבינו מי הצד הטוב בסיפור".

ומה היה אותו מקרה חריג שקרה לך?
"זה היה אחרי משחק ביתי, הסתיים המשחק ועברנו ליד יציע המשפחות כדי לתת 'כיפים' לילדים, פתאום מישהו צעק לי 'Free Palestine'. עצרתי והסתכלתי עליו במבט רציני, כולם היו בהלם מהסיטואציה, אמרתי לו מול כולם: 'עם ישראל חי' והמשכתי הלאה בלי להתנגח איתו".

יש לך עוד רעב לחזור לחו"ל או שהתקופה הזו הספיקה לך?
"להפך, השנה הזו ובמיוחד הפציעה הזו לימדו אותי להעריך את הבריאות. חו"ל זה תמיד החלום הכי גדול שלי. אני מאמין שאעשה בארץ תקופה טובה של שנה-שנתיים ואז אחזור לשם חזק יותר".

בוא נחזור לקריירה שלך בארץ, איפה הרגשת שקיבלת את ההזדמנות האמיתית?
"התחלתי בבוגרים של בית"ר תל אביב ובהמשך עברתי להפועל עכו. אלון זיו הוא מאמן שמאוד עזר לי והשפיע עליי לטובה, בעכו נתנו לי את כל הביטחון ואת הגב בשתי הקדנציות שלי שם, והחזרתי להם עם הרבה שערים. הרגשתי שהכל זורם לי ושהליגה הלאומית קלה לי".

ואז הגיעה קפיצת המדרגה להפועל ת"א…
"הפועל ת"א הייתה תקופה פחות טובה שהסתיימה גם בפציעה. אני חושב שהייתה לי את היכולת, אבל אולי בראש לא הייתי מוכן מספיק לזה. קיבלתי רק 20-30 דקות בשני משחקים ו'שרפו' אותי מהר מאוד אחרי משחק נגד ריינה. היה קל מדי ליפול עליי".

לסיום, מה המסר שלך לאוהדים בישראל שתהו לאן נעלמת?
"הרבה אנשים באמת לא ידעו שאני פצוע וראו את השם שלי רק ברשימות של שחקנים חופשיים. אני רוצה לומר להם שאני תכף חוזר ובענק, ב'גרסה מחודשת' שלי. אני מאמין שהקבוצה שתיקח אותי תבין מהר מאוד מה היא קיבלה. אני לא רוצה לדבר יותר מדי, פשוט רוצה לשחק".