מה למדנו? סיכום החלון שעבר על ליגת העל

חלון ההעברות הגיע לסיומו ביום ראשון האחרון, וזאת הזדמנות לא רעה לסכם את מה שעבר עד עכשיו באחד הקיצים המעניינים והדרמטיים שהכדורגל הישראלי ידע בשנים האחרונות. נתחיל, איך לא, עם המספרים - קבוצות ליגת העל הוציאו השנה 18.8 מיליון והכניסו 25.9 מיליון.

מדובר בעלייה לעומת קיץ 2024, בו הקבוצות הוציאו 17.8 מיליון והכניסו 29.3 מיליון, ובטח בעלייה לעומת קיץ 2023, האחרון לפני השבעה באוקטובר, בו הקבוצות הוציאו 11.6 מיליון והכניסו 25.3 מיליון. כמות ההכנסות לא השתנתה באופן דרמטי כשמסתכלים על כל הליגה, אבל מה כן? האופי של השחקנים העוזבים.

ערן זהבי, דור תורג'מן, דין דוד ודיא סבע לא יפתחו את 2025/26 בליגת העל, כשהראשון חופשי (ולא ברור אם ימשיך לשחק) והאחרים מעבר לים. ווסלי פטאצ'י עזב גם כן, בזמן שגיא מלמד וחמודי כנעאן, שני שחקנים שהיו משמעותיים מאוד בהפועל חיפה ובמ.ס. אשדוד, עברו לתפקידים קטנים יותר. שימו לב לזה - מבין 11 השחקנים שהובילו את ליגת העל בכמות השערים אשתקד, שניים נמצאים בקבוצות בהן פתחו את העונה הקודמת: קינגס קנגווה ואלון תורג'מן.

בעקבות זאת ההשקעה של הקבוצות, לפחות של חלקן, הייתה כבדה יותר. ראינו עשרה שחקנים מגיעים תמורת מיליון יורו ומעלה. אחד בהפועל באר שבע, שניים מתוכם בהפועל ת"א, שלושה במכבי חיפה וארבעה במכבי ת"א. בשנה שעברה היו שבעה כאלה, אפס מחוץ למכבי ת"א ומכבי חיפה. 

בגזרת האקזיטים, ב-2024/25 ראינו שמונה שחקנים נמכרים בסכום גבוה ממיליון יורו, ארבעה בסכום הגבוה משלוש מיליון ושניים, מילסון וענאן חלאיילי, בסכום הגבוה מ-5 מיליון. השנה? עשרה שחקנים שנמכרו בסכום גבוה ממיליון יורו, כולל ארבעה בתוך הליגה (לעומת אפס בשנה שעברה), ושניים בסכום הגבוה משלוש מיליון - דור תורג'מן ב-4.7 לניו אנגלנד ופטאצ'י ב-7.3 לאלקמאר.

המספרים האלה מעידים שלא מדובר רק בשני כישרונות גדולים שנמכרו אשתקד, אלא בתופעה של ממש. שחקנים איכותיים מגיעים לליגת העל ונמכרים בסכום כספי גבוה. מה עוד למדנו מחלון ההעברות? הנה כמה תופעות ששמנו לב אליהן.

יש שחקנים חדשים בשוק
הפועל ת"א, עולה חדשה, הוציאה 3.9 מיליון בחלון (כולל לוזיוס לוזיו) ולא מכרה אף שחקן בסכום משמעותי. הפועל ב"ש רכשה את חמודי כנעאן ב-1.2 מיליון יורו אחרי העניין של מכבי חיפה וצירפה גם את איגור זלטאנוביץ', אחד החלוצים הטובים בליגה, מהיריבה המושבעת נתניה. בשני המקרים אלה השקעות שלא היו שם בשנה שעברה, וזה מוסיף לליגה. 

עד עכשיו ראינו תוצאות חד צדדיות בליגת העל, לא מעט בזכות ההתחזקות הזאת של הפועל ת"א (שהחתימה את דניאל דאפה, שאנדה סילבה ולויזו) או של ב"ש, שכבר הייתה אחת הקבוצות הכי טובות בליגה והוסיפה שני שחקנים ברמה גבוהה. בית"ר ירושלים החליפה את כל שדרת הזרים, אמנם בזרים בסכומים וברמה נמוכה יותר, אבל שלושתן מצליחות להסתכל בעיניים של מכבי חיפה ומכבי ת"א. ב"ש לא הייתה רחוקה מאליפות בשנה שעברה, וכעת זה מורגש גם במישור הפיננסי. במקרה של הפועל ספרא ת"א? ייתכן שזאת רק ההתחלה.

העיניים לשוק חדש
אחרי ההצלחה של ווסלי פטאצ'י, ראינו קבוצות קונות שחקנים מדרום אמריקה בתדירות גבוהה יותר. קרווין אנדרדה, הרכש היקר ביותר בחלון, הגיע למכבי ת"א מברזיל. היינו הך נכון במקרה של פלקאו וצ'יקו שהצטרפו להפועל ת"א, ובמידה מסוימת גם לטריבנטה סטיוארט שפרץ בליגה הג'מייקנית, קפץ ממנה לאירופה והגיע למכבי חיפה מהליגה הסרבית.

פטאצ'י כידוע הגיע למכבי ת"א מסנטוס ואמנם לקח כמה חודשי התאקלמות אבל הצליח, במה שפרץ את הדרך לאנדרדה. יש קווי דמיון בין ברזיל לישראל מבחינת מזג האוויר למשל, בטח בהשוואה לשאר אירופה, ולא מופרך שזה ילך ויתגבר בעתיד - מצב בו שחקנים מגיעים מדרום אמריקה לישראל, 'משתפשפים' בליגת העל ובכדורגל האירופי ועושים את הקפיצה.

אפשר להביא שחקנים ממועדונים גדולים
יילה בטאיי הגיע בהעברה חופשית מאנטוורפן. הליו וארלה מגנט. מוחמד עלי קמארה מיאנג בויז, כריסטיאן בליץ' מאלקמאר, אנדריאן קרייב היה שחקן הרכב בליגה הפורטוגלית. כולם הצטרפו לגדולות כאן בישראל, בחלק מהמקרים (כמו אצל בטאיי) עם שדרוג בשכר. בשנה שעברה השחקנים היקרים ביותר שהגיעו לישראל הגיעו מהליגה הפולנית במקרה של נהואל, מתוך הליגה או מהליגה הסרבית.

מצב בו שחקנים מהליגות הראשונות של בלגיה ופורטוגל נוחתים כאן, גם אם הם לא כוכבים גדולים במדינות מהן באו מטבע הדברים, הוא דבר טוב לכדורגל הישראלי. זה קשור גם לסכומים, גם לדרך הנוחה בה הישראליות יכולות להשתתף באירופה וגם לקפיצות המדרגה שביצעו שחקנים קודם לכן. מהבחינה הזאת, חייבים להודות, מדובר בחלון מוצלח.

סיבוב שני
פייר קורנו, ג'ורג'ה יובאנוביץ', יון ניקולאסקו ומוחמד עלי קמארה כבר שיחקו בישראל וחזרו, כשיובאנוביץ' אמנם מושאל אך השאר עברו בהעברה קבועה למכבי חיפה ומכבי ת"א. השילוב בין הקושי בהחתמת שחקנים זרים אחרי השבעה באוקטובר וקשיי ההתאקלמות שלהם יצר הזדמנות לסיבוב נוסף, כשלא מן הנמנע שאחרי הכוויה בחו"ל הם יישארו כאן בדומה לחלק מהליגיונרים. באופן די מדהים, יש רק זר אחד שחצה את גיל 25, מעולם לא שיחק בישראל ונרכש ביותר מ-600 אלף יורו - טריבנטה סטיוארט.

הולכים על פוטנציאל
מכבי ת"א עושה את זה בשניםה אחרוונת, אך השנה הצטרפו אליה הפועל ת"א ששילמה 1.8 מיליון יורו על דניאל דאפה בן ה-17 ומכבי חיפה ששילמה 1.2 מיליון יורו גם על פטר אגבה וגם על סילבה קאני בני ה-22. הצהובים הביאו את אנדרדה בן ה-20 ואת וארלה בן ה-23, מתוך אמונה שהשניים יצליחו להתקדם, לסחוף לאליפות שלישית ברציפות ולהימכר ברווח.

הגישה הזאת בעצם אחראית לשורת הרווח של הצהובים שנה אחרי שנה, כשגם השנה הם אמנם רכשו שחקנים ב-7.15 מיליון, אך מכרו ב-13.20 מיליון. ווסלי פטאצ'י לבדו עלה יותר מכל השחקנים שמכבי ת"א צירפה, אך 40% מהכרטיס נשאר אצל סנטוס. מתווה דומה, אגב, אפשר למצוא בעסקאות של אנדרדה ושל לוזיו. קבוצות ישראליות הבינו את מקומן בשרשרת של הכדורגל העולמי.

מוקדם עוד לדבר על המנצחות והמפסידות של חלון ההעברות של קיץ 2025. יש לנו עונה שלמה בשביל זה, אבל כבר עכשיו אפשר לזהות מספר מגמות שמעידות על אופטימיות. הקבוצות מוציאות כסף יותר גדול, הזרים ברמה גבוהה יותר ואי אפשר שלא להגיד שמועדוני הצמרת בליגת העל השתפרו. האם הנמוכות עומדות בקצב? לא, אבל זה נושא לכתבה אחרת.