הכל כבר נכתב על נושא הזרים אבל לא ראיתי התייחסות רחבה לבעיית היסוד של הכדורגל הישראלי. בשנים האחרונות נבנתה בכדורגל הישראלי רגולציה מתמרצת למועדונים קטנים – הדרך רצופה בכוונות טובות אבל בשורה התחתונה נבנתה רגולציה שמתעדפת את מודל העבודה של מועדון ללא קהל גדול והיא כוללת שורה של אלמנטים.
הכדורגל בישראל אינו ריווחי – הוא מושך אליו כוחות חזקים שבאים בשביל הריגוש של אחזקת מועדון או תרומה לקהילה או הפרסום שבא עם הטריטוריה, אבל הוא לא מאפשר ליזמים חזקים לבנות מודלים ברי קיימא של פעילות מאזנת ושומו שמיים גם ריווחיות – הנושא בא לידי ביטוי בעיקר ב:
1. מס התאחדות – כ-10% מהכנסות הקהל של כל מועדון עוברות להתאחדות – ההתאחדות צריכה משאבים כדי לנהל את הפעילות אבל המשאבים האלה היו יכולים להגיע מרישיון ליגת על או מכספי המנהלת (בעיקר טלוויזיה) ולא מהקבוצות הגדולות – המציאות היא שיש מועדונים שמעבירים מליוני שקלים להתאחדות ויש כאלה שמעבירים סכומים נמוכים בהרבה.
2. חלוקת כספי הרייטינג – נושא מורכב, ייתכן ואם יבוטל הסעיף ה1 אפשר יהיה לטעון בעד חלוקה זהה אבל המציאות היא ברורה – חוזי השידור הם מנוע צמיחה וסכומים מהותיים מגיעים מהחוזים האלה והם מגיעים בזכות האטרקטיביות של מועדונים עתירי קהל.
3. כסף מהשלטון המקומי – לרשות מקומית יש אינטרס עצום בפעילות מוצלחת של מועדונים – משחקים טובים מביאים קהל, קהל צורך מעסקים מקומיים, מחלקות הנוער מספקות שירותים חיוניים למגוון רחב של ילדים ונוער – ההיגיון ברור, ועדיין הרשויות החזקות בישראל משקיעות הרבה פחות מעיריות אחרות במה שיוצר פערים מאוד גדולים – במציאות שבה יש רשויות מקומיות שמזרימות הון עתק למועדונים אי אפשר להתעלם מזה בחלוקת העושר ממשאבים משותפים כמו תמיכה בהתאחדות וחוזי שידור, נדרשת רגולציה טובה יותר בנושא, אם עיריית אשדוד רוצה להשקיע יותר מעיריית ת"א, זכותה ואפילו יש מקום לשבח אותה, אבל כשבוחנים את המודל הכלכלי של הליגה אי אפשר להתעלם מזה. לדוגמא אפשרית ניתן להטיל את מס ההתאחדות לא מהכנסה על כרטיסים אלא על מחזור הפעילות של מועדון כפי שהוא עובר בבקרה התקציבית ובדרך הזו לוודא כי מועדון שמגלגל סכומים משמעותיים יתרום לקופה הציבורית גם אם מקורות ההכנסה שלו שונים.