סולומון דניאל שפרש השבוע ממשחק אמנם לא ייזכר כאחד הכוכבים הגדולים של הכדורגל הישראלי, אבל הקריירה שלו יכולה להוות דוגמא לעקביות, נחישות והתמדה עבור כל שחקן צעיר. קשר הפועל כפר שלם בעונה האחרונה נולד למשפחה ברוכת ילדים וסלל את דרכו מליגה ב' ועד ליגת העל. לרגל הפרישה, הוא התפנה לספר לערוץ הספורט על הדרך שעשה.
סולומון, מה גרם לך להחליט לפרוש בסופו של דבר?"הדבר שהכריע זאת הפציעה בברך ימין במשחק גביע המדינה מול ריינה. נפצעתי בסחוס של הברך ולאחר 6 שבועות ניסיתי לחזור. נפצעתי שוב אחרי כמה משחקים באותה ברך, החמרתי את הפציעה ובנוסף קרעתי את המיניסקוס, ככה שהבנתי שיכול להיות שזה משהו שצריך לקחת בחשבון כי זאת פציעה נוראית. סחוס זה סיוט לשחקן כדורגל".
נחזור אחורה, איך זה לגדול במשפחה של 9 ילדים בקרית גת?"כיף גדול, אושר אמיתי. את יודעת מה זה קידוש אצלנו בבית? בלי להתאמץ הגעת ל-20 איש. בחגים בכלל זה יכול להגיע בקלות ל-30. תמיד יש אווירה של שמחה, רעש של ילדים והמון משפחתיות, שלדעתי זה ערך חשוב מאוד בחיים וכיף שאנחנו זוכים לזה בבית".
היו לך במהלך הקריירה רגעים קשים ששקלת לפרוש?"היתה לי פציעה בגב בגיל 22, לקראת השחרור מהצבא. חלמתי שאשתחרר ואשקיע את כול כולי בכדורגל, ואיך שהשתחררתי מהצבא, מצאתי את עצמי מתחיל שיקום בפיזיוספורט בראשון לציון אצל אורי ויינברג ורן גלבוע. במקביל, עבדתי בתחנת דלק כדי לממן את השיקום והייתי נוסע 4 פעמים בשבוע באוטובוס במשך 7 חודשים. אלה הרגעים הקשים. באוטובוס, בנסיעות במשך שעה וחצי לכיוון, עולות הרבה מחשבות ושאלות וגעגוע, אבל תמיד היה לי אמונה רצון ותשוקה להצליח וחזרתי לשחק כדורגל אחרי שנה וחצי בקרית מלאכי, ומשם התחלתי את המסע קדימה".
נדמה שהצלחת לגעת בהרבה אנשים בכדורגל. מה הסוד שלך?"תמיד ניסיתי לעשות אווירה טובה של צחוקים, להיות חבר טוב לקבוצה, לעזור למי שצריך, להרים את החברים שלי, להכניס אמונה ואופטימיות בקבוצה ולהסביר להם שתמיד הקבוצה מעל הכול. החיבור של כל הדברים האלה גרם לאנשים נורא להתחבר ולאהוב את מי שאני ועל זה אני מודה להם".
תאר רגע אחד בקריירה שאמרת לעצמך ״הצלחתי״"הרגעים עם חדרה בליגת על, במגרשים שחלמתי עליהם וכמובן בעונה המטורפת שעברנו בבני יהודה, שקהל הכתום חזר למגרשים. אלה היו רגעים של ניצחון עבורי".