מיני קופר החדשה במבחן: מותחת את גבולות הרטרו

מיני קופר, בגלגול המודרני שלה, זה שהפציע לעולם ב-2001, כבר חוגגת דור רביעי, ובדרך לא דרך מצליח המותג הקטן של ב.מ.וו לחדש אותה מדור לדור ולשמור על הגחלת. גם הפעם הקופר מותחת עוד קצת את הנוסטלגיה, מתחדשת בפלטפורמה חדשה עטופה בנגיעות רטרו.

יצאנו למבחן עם גרסת ה-S הסמי-ספורטיבית שהגיעה בצבע צהוב שמאוד קשה לפספס גם כשירדנו לכבישי הדרום הרחוק. מה היא יודעת לעשות חוץ מלהיראות מגניב? ומה לגבי המתחרות?

תקציר
עיצוב ותא נוסעים: מיני מצליחה למתוח עוד קצת את עיצוב הרטרו החביב, תא הנוסעים נראה מצוין, איכות ההרכבה טובה, אבל איכות החומרים לא מזכירה לנו שמדובר במותג פרימיום
איכות נסיעה ואבזור: הקופר S נוקשה ולא תמיד נוחה, גם בידוד הרעשים אינו מצטיין. רשימת האבזור לא מרשימה ביחס למחיר עם פריטים שהיינו מצפים למצוא כבר בגרסת הכניסה.
ביצועים והתנהגות: התאוצה לא מאוד מרשימה, אבל היא בהחלט מספקת, ותיבת ההילוכים לא מהירה מאוד. התנהגות הכביש דינאמית וזוהי נקודת החוזק של המיני קופר.
למי מתאים: למי שעיצוב והתנהגות כביש הם הקריטריונים החשובים, תוך פשרה בסעיפי השימושיות והנוחות, ומוכן לשלם יותר ביחס לעממיות.
מחיר עדכני למועד המבחן: מ-205,000 שקל (רכב המבחן 285,000 שקל)

עיצוב ותא נוסעים
מכונית בעיצוב רטרו תמיד מעלות בנו זיכרונות סנטימנטליים, ועל זה בדיוק מתבססים מעצבי הרכב. הבעיה עם אותם דגמי רטרו, שעם הזמן קשה יותר ויותר לעדכן את העיצוב. פורשה היא אחת המומחיות בתחום, עם ה-911 ואסטרטגיית ליטוש היהלום, אבל שימו לב שהשינויים כבר פחות בולטים מדור לדור ובטח במתיחות הפנים. זו גם הבעיה של המיני. המבנה הכללי נותר דומה, קצת מעדכנים את הגריל, את חתימת התאורה של הפנסים העגולים, את מראות הצד, את יחידות התאורה מאחור משנים קצת אבל ממשיכים לשמור את ההברקה מהדור הקודם שהתאורה יוצרת את דגל אנגליה, וזהו בגדול. זה נראה חמוד, בעיקר מלפנים ומהצד, ובאופן אישי פחות מוצלח מאחור. אבל היי, לא תפספסו שזו מיני.

גם תא הנוסעים עבר טיפול דומה, אבל כאן אפשר "להשתגע" יותר. מיני ניסתה לעשות "טסלה" ולקחת את הרעיון (הלא מוצלח) של לבטל את לוח המחוונים ולדחוף הכל למסך מרכזי גדול במרכז. הבעיה שצריך לשמור פה על אווירת הרטרו, אז אי אפשר לתקוע מסך מלבני וגדול, ואת הכל הכניסו בתוך מסך מגע עגול. זה נראה טוב (אבל עובד פחות טוב, ועל כך בהמשך), את הדשבורד והדלתות ציפו בבד כורסאות שכזה, את כל מה שהיה עגול הפכו לאובלי, והופ, יש לכם רטרו מעודכן.

איכות החומרים לא ממש מזכירה רכבי פרימיום, הפלסטיקה שופעת, גם דיפון הבד שהוזכר קודם לא נעים בשום צורה, סוככי השמש מרגישים פשוטים ומכסי המראות שבהן דקיקים. איכות ההרכבה טובה.

הנדסת אנוש דורש הסתגלות לתפעול הרב ממסך המגע שמשמש גם כלוח מחוונים. אפשר להתאים אותו אישית, אך זה לא ימנע מכם להמשיך ולהשתמש בו בכל מצב, כולל גישה לא נוחה לתפריט בקרת האקלים וה"כפתורים" הקטנים שבמסך. ובאופן כללי הוא לא גדול מספיק כדי לאכלס את כל המידע מבלי להיראות צפוף או מאידך לוותר על פרטי מידע שונים ולהסתפק במסך יחיד ללוח המחוונים או לניווט. עוד בענייני הנדסת אנוש נציין את סוככי השמש קטנטנים, בטח לעומת חלונות הצד הענקיים, כך שסיכוי רב שגם אם תסיטו אותם לצד עדיין תחטפו שמש - חבל שהם לא מתארכים או נעים על מסילה, או למשל את מיקום התא בין המושבים שנראה כאילו תקוע באמצע וחבל שהוא לא ניתן להזזה, למיקום מחדש או מאפשר הסרתו.

הכניסה למושבים הקדמיים דורשת תשומת לב והתכופפות כמובן, כשבפנים מושבי הספורט (ברמת הגימור Favorite גם בגרסת ה-1.5 ליטר) נוחים ותומכים גם לאורך זמן. תנוחת הישיבה נמוכה מפאת גובהו של הרכב, אך למעשה מאלצת את אלו שאוהבים לשבת נמוך דווקא להגביה את המושב ולהתקרב אל התקרה מאחר וגובה חגורת הבטיחות אינו ניתן לכוונון. שדה הראייה מצומצם עקב שטח שמשה קדמית קטן וקורות קדמיות עבות.

הכניסה לאחור בגרסת שלוש הדלתות אינה נוחה, גם לא לילדים אגב. אומנם המושבים מתקפלים קלות וזזים לפנים, אך עדיין נותר מפתח צר יחסית. ובכלל, המושב האחורי יתאים לשני ילדים בלבד, מבוגרים ממש לא ייהנו לשבת כאן.

תא המטען בנפח 210 ליטרים צנועים מאוד, השימושיות סבירה ולא יותר. יש מדף תחתון מתכוונן שיוצר פיצול נוח, אבל מה עם איזה וו תלייה לרפואה?

איכות נסיעה ואבזור
בנסיעה עירונית מיד מגלים שבמיני הקשיחו את ה-S, מה שיוצר חוויה עסוקה שתזכיר לכם בדיוק כמה העירייה שלכם משקיעה בסלילה, אך בכל זאת היא לא מעבירה חבטות קשות לנוסעים. כושר התמרון טוב, אך כאמור שדה הראייה לא מסייע ממש, אז מזל שיש מצלמת רוורס טובה וחיישנים היקפיים עם פונקציית בלימה.

בדרך בין עירונית הנוחות משתפרת, אך על כביש גלי היא תרגיש קופצנית. בידוד הרעשים סביר, כשרעשי רוח נשמעים כבר ב-80 קמ"ש, וצליל המנוע שנשמע בתא הנוסעים, יוצר תהודה פחות אטרקטיבית.

הקופר מגיעה בשתי רמות גימור, כאשר ה-S מגיעה בזו הגבוהה יותר, Favorite, שמוסיפה פריטים שהיינו מצפים למצוא בגרסת הכניסה, כמו למשל כניסה והנעה ללא מפתח, מראה נגד סנוור ומראות צד מתקפלות. פרט לכך, למרות שמדובר במותג "פרימיום", לא תמצאו בגרסת הכניסה תאורת אווירה או ריפודי עור.

מערך הבטיחות מקיף למדי ופעולתו כמעט בלתי מורגשת, למשל תיקון הסטייה מנתיב. מחד, אפשר לומר שמדובר במצב טוב, כזה שאינו מהווה מטרד לנהג ושימוש בבקרת השיוט האדפטיבית שומרת מרכז נתיב אכן מהווה מקור להקלת השיוטים הארוכים בכביש 6 למשל. מאידך, התיקון לעיתים מאוחר, גם כאשר הגדרנו את המערכות השונות למצב "מורחב". המיני קופר אגב, טרם נבחנה במבחן הריסוק האירופאי.

ביצועים והתנהגות
בקופר S מותקן מנוע בנפח 2.0 ליטר המספק 204 כ"ס ונתון של 6.6 שניות ל-100 קמ"ש ואליו משודכת תיבה כפולת מצמדים עם 7 הילוכים (לעומת 1.5 ליטר, 156 כ"ס, 7.7 שניות, שבגרסת הכניסה).

המנוע מספק ביצועים טובים, אך לא תחושה עוצמתית. ישנה השהייה בולטת מרגע מעיכת דוושת ההאצה ועד שמשהו קורה, בעיקר עקב התיבה האיטית יחסית, וגם אז הקופר S לא מתפוצצת עליך, אלא מאיצה בנחישות ליניארית שכזו. אפשר לנסוע איתה מהר, שלא תטעו, אבל זה לא יפיל אתכם מהכיסא.

התיבה לא תמיד פועלת חלק וגם אינה מהירה, אבל כשנכנסים לאופי נהיגה קרבי יותר, יש משהו שמעורר את החושים בכל העברת הילוך. חוץ מהפעם ההיא שהיא שלבה הילוך בחבטה ביציאה אגרסיבית מהמקום. אך החיסרון המהותי, בטח בגרסת ה-S, הוא היעדרם המוחלט של מנופי שליטה מאחור ההגה. יש מותגים שאפילו במסחרית שלהם יש כאלה, אבל משום מה בעלת הבית ב.מ.וו החליטה לוותר עליהם כאן (ובקאנטרימן וב-X1), כך שברגע שאתם רוצים למשל להוריד הילוך לקראת עיקול או להתכונן כבר עם סל"ד גבוה יותר לקראת יציאה מאייפקס, תשכחו מזה. רוצים שליטה? רק ב-JCW הממש ספורטיבית שגם יקרה ב-34 אלף שקל מה-S.

לבסוף, את המבחן סיימנו עם צריכת דלק של 12.1 ק"מ לליטר. האמת, לא נורא בכלל ביחס לאופיו.

וסוף סוף הגענו לחלק המעניין במיני קופר S - התנהגות הכביש. זה היה המקום של המיני לפרוח והיא לגמרי עשתה לנו את זה. רכב קטן יחסית עם סרחי עודף קצרים ומצב "ספורט" שנקרא כאן Go Kart ובהחלט מצדיק את התיאור. ההגה מרגיש כמעט ישיר, עם תגובות חדות משהו (ביחס למצב ברוב השוק היום כמובן, לא לשנות ה-90 או לסובארו BRZ), כשבכל פנייה חדה השלדה תאותת לכם על מצב הזנבנב, הרכינה מינימלית, הבלמים עושים בדיוק מה שמצופה מהם, והעברות משקל מתבצעות בקלילות יחסית. למה רק יחסית אתם שואלים? קבלו את זה, ה-S שוקלת 1,285 ק"ג (ללא נהג)... אגב, המצב לא שונה גם בפולקסווגן פולו GTI למשל (שכבר אינה משווקת) ששקלה ק"ג יותר מהמיני, ולשם השוואה, פיג'ו 308 GTi שקלה בזמנו 80 ק"ג פחות – גדולה וחזקה יותר וגם קלה יותר...

סיכום
מיני קופר החדשה מצליחה לשמור על העיצוב המוצלח גם מעל ל-20 שנה מאז חזרה אלינו בגלגול המודרני. גם התנהגות הכביש שלה נותרה מהנה ואין ספק שה-JCW תעצים עוד יותר את החוויה. מאידך, נוחות הנסיעה אינה מצטיינת וגם המרווח שאף פעם לא היה בראש מעייניה, ויש כמובן את סעיף המחיר... אך מעל לכל הדיבורים מרחפת עננה אחרת - בעבר עוד היו כאן לא מעט סופר-מיני חמות (דקת דומיה לכבוד פיג'ו 208 GTi ורנו קליאו RS) ולאחרונה נפרדנו גם מפולקסווגן פולו GTI ומיונדאי i20 N המוצלחת, ואפילו סובארו BRZ ומאזדה מיאטה כבר ירדו מההיצע באתרי היבואנית, כך שלבסוף המיני קופר S נותרה לבדה.