דניאלה פלג: "היינו באופוריה, הכל קרה מהר"

דניאלה פלג, גולשת הרוח הישראלית בדגם ה-iQFoil העניקה לעצמה מתנה יוקרתית במיוחד בסוף השבוע האחרון, מספר ימים לפני שתחגוג את יום הולדתה 20 - את התואר אלופת אירופה. רגע לפני כניסת כיפור, פלג עמדה בראש הפודיום עם מדליית הזהב והושמע ההמנון הישראלי.

אחרי תחרות קשה בתנאים לא קלים כלל, דניאלה פלג חתומה על תואר יוקרתי ושורה נוספת בהיסטוריה של הענף. גולשת הרוח ממועדון שדות ים מתחרה בסבב הבוגרות כבר ארבע שנים, וברזומה שלה בין היתר סגנית אלופת העולם לשנת 2022, ואלופת אירופה עד גיל 23 ב-iQFoil. באליפות העולם עד גיל 23 שנערכה לפני פחות מחודשיים סיימה פלג במקום הרביעי המכובד. פלג הייתה בראש הנבחרת הישראלית באליפות, כשאחריה גולשות חזקות שסיימו בצמרת האליפות - תמר שטיינברג במקום הרביעי, שחר טיבי במקום החמישי, ומאיה מוריס סיימה שישית. הנבחרת הישראלית מוכיחה שוב ושוב שהיא מעצמה בענף.

דניאלה, את אלופת אירופה. האיסמון כבר נפל?
"וואו. תחושה מטורפת, אני לא מעכלת עדיין. באמת". 

ציפית להישג הזה?
"לא יודעת אם ציפיתי לזכות, אבל מתחילת התחרות הרגשתי שאני ב'מוד' ממש טוב. וביום גמרים בכלל. ביום הגמרים הרגשתי שזה שלי".

מה הרגיש שונה הפעם?
"לא יודעת אם לומר שמשהו היה שונה בתחרות. בחודשים האחרונים אני התחלתי לעשות עבודה מנטלית עם מאמנת חדשה, וזה מאוד מאוד עזר לי. הרגשתי שאני באה לאליפות הזאת אחרי תקופת אימונים ממש טובה, ושאני בכושר טוב. ביום גמרים פשוט הרגשתי שבאתי טוב. הרגשתי שאני ב'זון' שאף אחד לא יכול להזיז אותי ממנו, שפשוט אני רק רואה לנגד עיניי לחצות את הפיניש ראשונה וזהו. אמרתי לעצמי שגם אם זה אומר לסיים את השיוט גמורה, אז זה מה שיהיה. וככה היה, סיימתי בדופק כל כך גבוה שהיה לי קשה לנשום, עבדתי קשה כל השיוט. סיימתי את התחרות גמורה".

את יכולה לשים את האצבע על מה הביא אותך לסיים ראשונה בתחרות?
"הרגשתי שאני יותר מרוכזת בגלישה שלי ופחות בגלישה של המתחרות. לא ניסיתי להתאים את הגלישה שלי אליהן. הלכתי עם התחושות שלי וסמכתי על עצמי. בחלק מהשיוטים לקחתי החלטות שונות מהן, ועשיתי את זה, זה לא שזה היה פוקס. כי כן הייתי במיקום טוב, פשוט עשיתי את זה ממקום בטוח. ראיתי דברים במהלך התחרות, האמנתי שזה מה שיבוא לטובתי בשיוט ושאני ארוויח מזה".

מבחינת הרצון לחגוג והחוויה הכוללת, כמה קשה היה לזכות בתואר כזה כמה דקות לפני כניסת כיפור?
"קודם כל התחרויות שלנו תמיד מתקיימות בימי שני עד שבת, ובגלל יום כיפור הצוות הישראלי ביקש שיקדימו ביום כדי שנוכל להתחרות, אז התחרות הייתה מראשון עד שישי. יום לפני הגמרים, אלי צוקרמן המנהל המקצועי של האיגוד ,אמר לנו שיכול מאוד להיות שאנחנו לא נהיה בטקס בכלל, במידה ונגיע לפודיום. הוא אמר שמשעה 18 אנחנו נחזור כולם למלון ולא נעשה פעילות ספורטיבית או פעילות ברשתות". 

"זה היה עוד לפני שחשבתי בכלל מה יקרה, ואם אני אהיה בפודיום. כמובן שכיוונתי לזה וזה כן עבר בראש, וכשזכיתי הכל קרה כל כך מהר. ישר בסיום אמרו לי 'דניאלה תכף נכנס כיפור, אנחנו רוצים להוציא כמה אייטמים וציטוטים'. עשינו, ואז היה את השקט הזה. זה כן היה קצת קשה, כי אנחנו היינו באופוריה בתחרות, ובארץ כולם פתאום היו עסוקים במשהו אחר. אני שמחתי כל כך, התרגשתי, ויצא שהייתי שם עם עצמי בדבר הזה".

לעמוד בראש הפודיום ולהשמיע את ההמנון, איך זה היה לך?
"זאת הייתה תחושת סיפוק מטורפת. דווקא בתקופה הזאת של המלחמה. ולהיות חלק ממשלחת כזאת שהגיע לטופ באליפות זאת גאווה".

התחרתם בתחרות גם בשבעה באוקטובר, ביום ציון השנה למלחמה.
"כן, יצא לנו להתחרות ב7.10, ובבוקר של התחרות עשינו טקס קטן ואינטימי של המשלחת במלון. היה קשה לנתק את המחשבות ממה שקורה בארץ ולהתרכז בתחרות, אבל הצלחתי, ובסוף המטרה הייתה לעמוד על הפודיום. כל כך התרגשתי מזה, ובמיוחד עכשיו. זה היה מטורף".

חוויתם או הרגשתם משהו בתור משלחת דווקא ביום או בשבוע הזה של ציון השנה למלחמה?
"באחד הערבים הייתה הפגנה גדולה בעיר. אבל לא היינו קרובים לשם בכלל. הייתה איתנו בתחרות כמובן קצת אבטחה, ותמיד יש את המתח הזה כשאנחנו בתחרויות בחו"ל, במיוחד בתקופה הזאת". 

איך זה להיות חלק מנבחרת נשים כל כך מצליחה ומוכשרת?
"אנחנו חבורת 'דרים-טים'. אנחנו דוחפות אחת את השנייה כל אימון קדימה. מעבר לזה שאנחנו מקצועיות ומתחרות אחת נגד השנייה במים, אנחנו חברות טובות גם במים וגם בחוץ. חשוב לנו לשמור על קשר טוב.
זה לא הפתיע אותי שכולן הגיעו לשיוטי מדליות, ושהבנות הגיעו למיקומים שהגיעו. כל פעם כשאנחנו מתחרות ומסיימות כל כך גבוה בטבלה, זה כל כך כיף לראות. יש הרבה עומק והרבה חוזק בנבחרת. אנחנו עובדות מדהים ביחד עם שחר וסתיו המאמנים, וכל הצווות עובד נכון. כל הפאזל מתחבר".

איך את מסכמת את השנה שהייתה לך, אחרי שחתמת אותה עם הישג יוצא דופן?
"הייתה לי שנה מאתגרת. עם המבחנים למשחקים האולימפיים נכנסתי ללופ לא כל כך טוב. לופ של הרבה לחץ, וגם לא עמדתי בציפיות שלי מעצמי. זה מה שהיה לי בעיקר קשה איתו. המדליה של שרון קנטור בפריז כל כך ריגשה אותי, וכל כך שמחתי בשבילה. זה ללא ספק עשה לי חשק גם להיות במקום הזה שהיא הייתה בו. בחודשים האחרונים אני עושה עבודה גדולה עצמי. יש לי עוד דרך ארוכה".

למשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס 2028 יש עוד 4 שנים. כמה את רוצה ומכוונת להיות שם?
"זה חלום. יש דרך ארוכה לשם, 4 שנים זה באמת הרבה. יש המון תחרויות בדרך והמון מטרות להשיג. 
יצאתי מהקפיין הקודם עם הרבה כלים שיכולים לעזור לי בהמשך ובדרך הזאת לשם. התבגרתי, למדתי דברים על עצמי, ככה שאני באמת יכולה לראות את עצמי עוד 4 שנים בפודיום באולימפיאדה".