"אמרתי להם 'קחו אותי ותחזירו את יובל'"

שבתאי גבאי, חבר קיבוץ רעים במשך 46 שנים, שרד את השבת השחורה יחד עם אשתו בממ"ד, אך עוד באותו יום ארור קיבל הודעה על נפילת בנו, יובל, ביהודה ושומרון. במסגרת פרוייקט מיוחד של ערוץ הספורט לציון ה-7.10, סיפר שבתאי על בנו ועל האהדה הגדולה שלו להפועל תל אביב.

"יובל קיבל את הצו 8 על הבוקר. כמו תמיד, הוא מתייצב ראשון", משחזר שבתאי, "הוא הגיע למחנה עופר, ומשם הם נשלחו ברכבים הפרטיים שלהם לאיתמר. בדרך, יובל נהרג. כנראה על ידי מארב. והוא לא איתנו שוב. מהרגע הזה חרב עולמי".

"יובל היה בן נפלא, בן שאוהב את ההורים שלו, מכבד אותם, מכבד את האדם, האדם כמו שהוא, וכך היה כל חייו, פיו, ליבו ומעשיו היו שווים", סיפר על בנו, "הוא היה ספורטאי, היה רץ למרחקים, רץ בחצי מרתון תל אביב, היה רץ עם חבר שלו, היה רץ לדרייב אין ממקום העבודה שלו כמה ק"מ".

"יחד עם זאת, הוא היה אוהד הפועל תל אביב, מה שנקרא, אוהד בדם. הוא ינק את זה ממני ואפילו עלה על רבו. הוא היה מגיע למשחקי כדורגל וכדורסל קבוע. נתן את נשמתו לקבוצה. היה אוהד בכל רמ"ח אבריו. אחד הרגעים בהם הוא היה באמת מאושר, זה היה בגיל 13. הוא ביקש שהם יבקרו באימון של הפועל תל אביב והם אכן הוזמנו, והיינו שם אני יחד איתו, זו הייתה בשבילי גם חוויה. נפגשנו עם דרור קשטן ז"ל וכל השחקנים, הולמאי ומי לא והוא זרח, זה היה בשבילו שיא. לצערנו הוא לא ראה אליפות של הפועל תל אביב בכדורסל אבל אני מקווה שזה יקרה. גם אם מכבי יסלחו לי וייתנו לנו שנה אחת את האליפות".

למרות האסון שנפל עליו, שבתאי בחר בחיים: "שנה מורכבת מאוד. האסון שנפל עלינו... אנחנו לא האמנו שזה יקרה לנו, וכשקיבלנו את הבשורה הזו, אני אמרתי, 'קחו אותי ותחזירו את יובל', אבל הבנתי שזה לא יקרה. יובל בליבנו כל הזמן, אבל גם במותו, אני בטוח שרצה שאנחנו נחיה ונתנהג כמו שהתנהגנו קודם. ואני, חודש אחרי מותו, יצאתי עם אופניים לפארק הירקון ואמרתי 'אני בוחר בחיים', וזה מה שאני עושה מאז ועד היום. אני פועל בכל דבר, אני נפגש עם אוהדים של הפועל בפאבים שמקרינים שם משחקים של הפועל, אני עושה פעילויות ספורט, רצתי בריצת הלילה של תל אביב לזכרו. אני חי וכל הזמן יובל בליבי כי אני יודע שיובל איתי, ואני יודע שהוא יהיה תמיד לעולמים".