הכי קרוב לליונל מסי: הישראלים שמתאמנים עם הכוכב

אומרים שלפעמים חלומות מתגשמים. עבור הכדורגלנים עידו זובידה ויובל כהן החלום התגשם, והם חיים אותו ממש עכשיו. כנראה שאם תשאלו כל שחקן כדורגל מה החלום המקצועי הגדול ביותר שלו, הוא יגיד שלשחק עם השחקנים הטובים ביותר בעולם במועדונים הנחשבים ביותר. עידו ויובל זוכים להתאמן באינטר מיאמי, עם לא פחות מכוכבי הכדורגל ליונל מסי, סרחיו בוסקטס, ג'ורדי אלבה, ולואיס סוארס. כן כן, קראתם נכון.

זובידה וכהן בני ה-19 משחקים בקבוצת המילואים של אינטר מיאמי מליגת הMLS, אחרי שעלו אליה מקבוצת הנוער של המועדון. כידוע, הקבוצה הינה בבעלותו של אגדת כדורגל נוספת, דייויד בקהאם שמכהן גם כנשיא המועדון. כוכב העבר גורם לפופולריות הכדורגל העולמי לזלוג מאירופה לארצות הברית, בזכות סוללת הכוכבים שנמצאת בקבוצתו, וגם בזכות שתי אגדות נוספות שנמצאות בצוות האימון וגם שיחקו במועדון - האחים פדריקו וגונסאלו היגוואין. נשמע כמו חלום נכון?

אז איך הגיעו שני שחקני כדורגל ישראלים להתאמן ולשחק במועדון הכוכבים? נחזור להתחלה. זובידה שנולד בתל אביב שיחק בגן הילדים כדורגל עם כמה חברים, ואבא של אחד מהילדים אמר לאביו של זובידה שהילד שחקן. החוג השכונתי אליו הצטרף בגיל צעיר הפך אט אט לחוג מקצועי ורציני יותר ויותר, והפוטנציאל היה ניכר. "אנחנו בית של אוהדי הפועל תל אביב, אז הלכנו להפועל, והייתי שם 6 שנים. במשך 3 שנים שיחקתי עם שנתון מעליי, אלה היו שנים מחשלות שעיצבו אותי מאוד", אומר זובידה. "בשנה האחרונה בהפועל סקאוט ממכבי תל אביב יצר איתי קשר, ואמר שבקבוצה מאוד התרשמו ממני ושרוצים שאגיע אליהם. עברתי לשם, הייתה לי שם עונה מדהימה, הגענו לגמר הגביע, לקחנו אליפות". 

"בכל קיץ היינו טסים לארצות הברית בגלל המשפחה, ובקיץ לפני העונה האחרונה שלי במכבי היינו שם, ואמא שלי שמעה על מחנה הכדורגל של ברצלונה באריזונה. היא בעיקר רצתה שאני אלמד אנגלית, הייתי רק בן 14. הלכתי לשם לשבועיים, נהניתי מאוד, ובסיום ביקשו ממני שאשאר לשבוע נוסף להתרשמות. אחרי כמה חודשים אמרו לי שהם מקבלים אותי לפנימייה שלהם, ואחרי התלבטות יחד עם ההורים החלטנו שזאת ההחלטה הנכונה בשבילי".

סיפורו של כהן מתחיל בלאס וגאס שם נולד כבן להורים ישראלים שעברו לארה"ב לפני 25 שנים. אביו איש כדורגל, בעלים של מתחם כדורגל, ואימו עובדת בזה ביחד עימו. "מגיל 0 אבא שם אותי במתחם שלו, כך ששיחקתי כדורגל כל החיים", מספר כהן, "זה היה בשביל הכיף, אבא שלי אף פעם לא הפעיל עליי לחץ לשחק, ותמיד אמר לי 'אם אתה רוצה תשחק, אם לא אז הכל בסדר'. תמיד אהבתי את המשחק, תמיד ראיתי, הייתי ליד, וכשגדלתי כל מה שרציתי לעשות זה להיות שחקן. כשהגעתי לגיל 12 התאמנתי יותר אינטנסיבי, יותר מקצועי. בגיל 15 התחלתי לשחק עם שחקנים בוגרים, שיחקתי בווגאס בקבוצה שנקראית LEGENDS, משם זה עלה ועלה. אח שלי גם שיחק כדורגל, ובאותו זמן הגענו יחד לישראל להתרשמות במכבי פתח תקווה, רצינו לנסות. יכולתי להישאר אצלם, אבל הייתי בן 15 והיו לי אופציות אחרות בארצות הברית, חשבתי שכדאי לסיים את הבית ספר שם, אז אני חזרתי ואח שלי נשאר בארץ".

"בשנה הראשונה שלי בפנימייה בברצלונה הייתי קפטן הקבוצה, מלך השערים שלה, וגם לקחנו אליפות בליגה האיזורית באריזונה באותה השנה", אומר זובידה. "למדתי המון בפנימייה של ברצלונה. על כדורגל, על איך הם רואים את הכדורגל, איך הם חושבים על הדרך של לשחק כדורגל. עוד אבן בדרך שלי, זה היה חלום. פשוט חלום. אין עוד איך להסביר את זה. היו לי חולצות של בארסה כשהייתי קטן, אז לשים את החולצה שלהם ולשחק בשביל המועדון הזה 3 שנים זה מדהים". 

זובידה הוסיף: "בסוף השנה הזאת הגיעה הקורונה. זה היה ממש שונה ומוזר להיות בבית בלי כדורגל. אחרי הקורונה הזמינו אותנו לעוד שנה לקבוצה של עד גיל 16 בליגה של MLS נקסט, ליגת הפיתוח של ה-MLS. קיבלתי המון התעניינות מקבוצות MLS. המשפחה עברה לפלורידה ושיחקתי בקבוצה מקומית של ליגת הפיתוח של ה-MLS, ואחרי העונה הזאת קיבלתי הצעה להגיע לנוער של מכבי פתח תקווה. סידרו לי שם מגורים, קיבלתי דקות, שולבתי, היינו קבוצה מיוחדת וכשרונית. הגעתי גם להתרשמות בבוגרים, התאמנתי שם שבועיים כשהמאמן היה בני לם. בני אהב אותי, ואמר לי שאני עם פוטנציאל לבוגרים. לפני שהספקנו לסיים את האליפות עם הנוער, הגיעה המלחמה ב-7.10. התחילו הטלפונים מההורים שבפלורידה, וגם התחיל הלחץ מהמצב, והגענו למסקנה שאנחנו רוצים להיות יחד בתקופה הזאת, וחזרתי לארצות הברית לקבוצה המקומית".

זובידה המשיך: "המאמן שלי אמר לי שבאימון הולך לשבת סקאוט ביציע, ושאעשה את מה שאני יודע לעשות. ב-40 דקות הבקעתי ארבעה שערים. הסקאוט דיבר איתי בסוף המשחק, אמר שנהנה לראות אותי ורוצה לראות עוד. מסתבר שהוא היה חבר טוב של מאמן הנוער של אינטר מיאמי, והוא סידר לי מבחנים בקבוצת הנוער שם. שיחקתי 3 משחקים עם הנוער, כבשתי שער אחד. ואז זימנו אותי לטרום עונה עם קבוצת המילואים של המועדון. "זה מטורף. הדבר הראשון שחשבתי עליו זה איך אני הולך לשחק באותו מועדון כמו מסי, זה האיידול, זה הגיבור. ראיתי קליפים שלו בתור ילד ואמרתי שככה אני רוצה להיות. ברור שזה סוריאליסטי. פתחתי ב-4 משחקים וכבשתי 3 שערים, ומאז לא חזרתי לנוער".

הזימון להתאמן עם קבוצת הבוגרים של המועדון לא איחר להגיע, ועידו יתחיל גם להתאמן עם מסי, סוארס, אלבה ובוסקטס. "בשנייה שקיבלתי את ההודעה ישר רצתי לאמא ואבא, הם היו בהלם", הוא נזכר, "בלילה רק דמיינתי את הפס שאני אמסור למסי ולסוארס. הגעתי למתחם, הייתי בלחץ והרגליים רועדות. אבל בשנייה שהנעל על הדשא וכשהכדור נוגע ברגל, הכל נעלם, אתה בעולם אחר. אני יכול לומר שיחד עם ההתרגשות והלחץ, באימוני הבוגרים לגמרי הייתי שם ביכולת, הרגשתי ממש חלק מהם. חלקתי את המגרש עם אנשים שהערצתי וראיתי בתור ילד במגרש. ללחוץ את היד למסי ולסוארס, לא הבנתי איפה אני נמצא. לקבל פס מסוארס, והוא צועק לי 'כל הכבוד' אחרי גול באימון. זה משהו שאתה לא חולם עליו בתור ילד מתל אביב. אני מכוון לבוגרים כמובן, לשחק עם מסי ובוסקטס זה חלום, אני בדרך, יש לי עבודה קשה לעשות, מאמין שבסוף זה יגיע".

"מאמן שהיה לי בווגאס הכיר סקאוט באינטר מיאמי, והוא הביא אותי לשם למבחנים", מתאר כהן, ומסביר על ההגעה לאינטר מיאמי. "זה היה בתחילת העונה של הנוער שלהם, שלחתי וידאו והכל, והגעתי למבחן. התחלתי להתאמן איתם, ואמרו לי שרוצים שאני אשאר. ידעתי שאני רק צריך את ההזדמנות הזאת ואני אצליח שם. התאמנתי עם הנוער במשך שבועיים, ואז אמרו לי שאמשיך. חתמתי בקבוצת הנוער לעונה. עשיתי חצי עונה בחורף, מספטמבר עד דצמבר, הבקעתי בה מלא גולים, משהו כמו 30-32 שערים ובינואר הציעו לי להמשיך לקבוצת מילואים".

כהן המשיך ואמר: "שמחתי מאוד. ידעתי שאני מסוגל לשחק שם, ושזה הולך בכיוון הנכון. העונה התחילה במרץ, ולפני המשחק הראשון נפצעתי והייתי בחוץ חודשיים וחצי. עברתי שיקום ועבדתי קשה כדי לחזור, ובחמשת המשחקים האחרונים פתחתי בהרכב".

איך זה להתאמן יחד ולצד הכוכבים הגדולים?
"בכל יום אני רואה את מסי וסוארס מתאמנים. זה נותן לי את האופצייה ללמוד משחקנים כאלה. היו אימונים שהתאמנתי איתם, עם הבוגרים. לראות אותם משחקים, את המהלכים שלהם, זה עושה אותך יותר טוב. אני גם רואה אותם בחדר אוכל, בחדר כושר, בכל מקום. המגרש שהם מתאמנים זה ליד המגרש שאני מתאמן בו", אמר כהן. 

ומה לגבי הרגע בו קיבלת זימון להתאמן עם קבוצת הבוגרת, עם מסי?
"זה היה מטורף. מלראות אותו מרים את גביע העולם, חצי שנה אחרי זה אני עושה איתו פסים. משוגע, דברים יכולים להשתנות כל כך מהר בכדורגל. האימון הראשון היה הכי מטורף. להיות איתו על אותו המגרש, יחד עם אלבה, בוסקטס, סוארס". 

איך הייתה ההיכרות ביניכם, ואיך זה לעבור את החוויות הללו יחד?
כהן משתף: "באיזה אימון מישהו בא אליי ודיבר בעברית. לא היה לי מושג שמישהו מישראל מגיע. אני ועידו התחברנו מאוד, אנחנו חברים טובים מאוד, עושים הרבה דברים יחד מחוץ לכדורגל. טוב לי שיש שחקן שמבין אותי, מבין מאיפה אני בא. שחקני הקבוצה צוחקים עלינו כשאנחנו מדברים עברית".

זובידה הוסיף: "זה שיש לי את יובל איתי זה כיף. אנחנו כל כך קרובים, חברים טובים, ולחלוק את החוויות האלה יחד זה מדהים. אנחנו מדברים עברית במגרש, מחוץ למגרש, מבלים ביחד מחוץ לאימונים. אני חושב שזה עוזר לשנינו, יש לנו שם אחד את השני. אנחנו עושים את ימי שישי יחד הרבה פעמים, מבלים יחד, נמצאים באותם חדרים כשנוסעים למשחקים". 

ספרו קצת על מסי, ממה שאתם מכירים אותו.
"מסי הוא בן אדם שקט, בן אדם מאוד טוב", אומר כהן. "כל יום כשאתה בא לאימון יש בדרך ובחוץ אנשים עם שלטים בשבילו והוא עוצר להם, מצטלם איתם. יותר מזה, כשנפצעתי, הלכתי לראות משחק אימון של הקבוצה שלי, קבוצת המילואים, והוא גם הלך לראות. הוא ישב לידי, שאל אותי מה קרה לי, איך זה קרה, התעניין. אין לו אגו. הוא ממש עם רגליים על הקרקע".

מה החברים והמשפחות שלכם אומרים על זה שאתם משחקים איתם?
"יש לי הרבה חברים מווגאס שחולים על כדורגל, שואלים תמיד על מסי, איך הוא, אם אני יכול להביא להם חולצות שלו, ועל כמה כיף לי שאני מתאמן איתו. סוארס חלוץ, עם אותו תפקיד כמו שלי, אני לומד ממנו הרבה ולהתאמן איתו זה מיוחד מאוד. כל יום אני אסיר תודה שהייתה לי את ההזדמנות להגיע לפה", אומר כהן.

יש סיפור מצחיק של אחד מכם באימון? 
כהן מספר: "אחרי אימון אחד שהייתי עם הבוגרים, הם עשו משחק של פסים ואתה צריך בפס ה-16 לשים גול בשתי נגיעות. אם אתה מצליח להבקיע אחרי 2 נגיעות, ומי שניסה לעשות את זה לפניך החמיץ אז הוא בחוץ. ואני אמרתי שאני הולך לנסות אחרי ג'ורדי אלבה. צחקתי איתו שהוא לא יכול להחמיץ, כי הוא הכניס מלא, אבל הוא החמיץ ואני כן הבקעתי, אז הוא יצא וכולם צחקו".

מה החלום של כל אחד מכם?
"החלום זה לשחק בנבחרת. כמובן שאני רוצה תמיד את ההכי טוב, רוצה להשתפר כל יום, להיות יותר טוב מיום ליום", אמר כהן. 

זובידה אמר מצידו: "כמובן שלעלות לקבוצת הבוגרים ולשחק איתם באופן קבוע זה משהו שאני רוצה להשיג. אני רוצה להמשיך לעבוד קשה, להתקדם, להיות טוב יותר ולהצליח".