ניסאן קופצת מגובה ו-DS מחזירה אגדה

המדינה שהביאה לנו את הבאגט, גבינת הקממבר ואופנה עילית הוט-קוטור, סיפקה לנו בשבוע החולף גם כמה ידיעות מוטוריות מרגשות: מתיחת הפנים לניסאן קשקאי e-Power נחתה זה עתה בישראל אך מעבר לים, בעיר פוטו שבצרפת, היא נכנסה הישר אל ספר השיאים של גינס, ומותג היוקרה הצרפתי DS החייה מחדש את ה-SM בפרשנות מודרנית שומטת לסתות.

תחזיקו חזק
קשה להתבלט בימינו, ובמיוחד בקטגוריה התחרותית ורוויית המתחרות של הג'יפונים הקומפקטיים. ניסאן נרתמה למשימה לצורך קמפיין טלוויזיוני לקידום המכירות של הקשקאי e-Power החדשה, שצפוי לצאת בהמשך החודש לאקרנים. התואר המעט מפוקפק לו היא זכתה ניתן לה עבור קפיצת הבאנג'י הגבוהה ביותר שנעשתה עם רכב, אשר בוצעה מגובה של 213 רגל, שהם כ-65 מטר, על-ידי מנוף שהוצב בסמוך למספר גורדי שחקים אימתניים.

אנחנו אמנם לא בטוחים שזוהי הדרך החכמה ביותר לנצל את כספי השיווק של המותג, אך בכל זאת נספר כי כדי לבצע את המפגן האווירי נעשה שימוש בכלוב מיוחד לאבטחת המכונית וכי מאחורי ההגה ישב נהג פעלולים מקצועי. כפי שניתן לראות הקפיצה התבצעה ללא תקלות חריגות, והקשקאי קיבל את אישור מכון גינס על קביעת השיא החדש.

קמפיינים מסוג זה אגב, אינם חריגים בעולם המוטורי וכבר בשנת 1992, במסגרת קמפיין קידום ל-GMC ג'ימי, שוגרה המכונית מגשר במערב וירג'יניה בגובה רב הרבה יותר של 865 רגל, שהם כ-263 מטר. הקפיצה המדוברת, לא הוכרה על-ידי אנשי גינס מפני שלא ישב נהג מאחורי ההגה, וכי תוצאותיה הובילו להתרסקותו של הדגם למרגלות הנהר שמתחתיו.

פעם שלישית SM
באביב 2020, בעיצומו של משבר הקורונה העולמי, שיתפה יצרנית היוקרה הצרפתית DS סדרת סקיצות תחת המיתוג #SM2020 ברשתות החברתיות. הציורים שהוצגו היו תוצאה של תחרות פנימית בין מעצבי המותג בחיפוש אחר פרשנות חדשה ל-SM האייקונית משנות ה-70 המוקדמות.

למי שהספיק לשכוח, נזכיר שה-SM המקורית גילמה את פסגת החדשנות האוטומוטיבית באותה העת, וריכזה בתוכה טכנולוגיות פורצות דרך כמו הגה שהתאים את קשיחות תגובתו למהירות הנסיעה, מערכת בלימה מתקדמת ואנלוגית לחלוטין שמשתווה למערכת ה-ABS של ימינו ומגבים שהתאימו את מהירותם לעוצמת הגשם. יחידת ההנעה העוצמתית, הייתה בנפח 2.7 ליטר V6 מתוצרת מזראטי, שנרכשה על-ידי סיטרואן כשנתיים קודם לכן. אלא שגולת הכותרת הייתה ללא ספק מערכת מתלים הידרו-פנאומטיים, אשר העניקו נוחות נהיגה חסרת תחרות ואחיזת כביש גבוהה.

בעוד שההצלחה הייתה מסחררת בתחילת הדרך, מהר מאוד פרץ משבר האנרגיה של 1973, שגרם לדגם בזבזן שכזה להיות מותרות שאיש לא היה יכול לאפשר. לזה תוסיפו בעיות איכות שהתגלו וגרמו למכירות להתרסק, ולסיטרואן לפשוט רגל, להימכר לפיג׳ו בהוראת ממשלת צרפת, ובהמשך גם לצאת מהשוק האמריקאי לצמיתות ולמכור את מזראטי. חרף כל זאת, עד היום נשארה ה-SM דגם פולחני עבור אספנים ברחבי העולם והיא נמכרת במחירים שיכולים לטפס גם ל-75,000 אירו בהתאם למפרט.

הפרופיל של דגם הקונספט SM טריבוט (Tribute) שומר על הקווים האופייניים ומבליט את חלקו האחורי והצר בהשוואה לזה הקדמי. הפרופורציות גדלו מעט עם אורך של 4.94 מטר (3+), גובה של 1.34 (2+) ורוחב של 1.98 (14+), ובנוסף הדגם הונמך ב-3.5 ס״מ על מנת לשפר את היעילות האווירודינמית. חזית המכונית עוצבה בהשראת חרטום אונייה ומשני צידייה הוצבה מערכת תאורה תלת-מימדית המייצרת חתימת אור ייחודית ומחולקת לשלושה אלמנטים בכל צד.

הצביעה החדשה היא פרשנות לצבע הזהוב שהיה בקטלוג המכונית בשנת 1971 וכמותו, גם תא הנוסעים שואב משם השראה בתוספת נגיעות מודרניות עם מסך מולטימדיה מרכזי קמור, המתחבר אל לוח השעונים ואל הדשבורד בצורה הומוגנית. הגימורים הפנימיים בצביעת שנהב עטופים בעור ואלקנטרה, והמושבים החדשים שואבים השראה ממוטיב הכריות האופקיות של ה-SM המקורית. יריעות העור שעל-גבי הדלתות מגולפות בעזרת לייזר ושיבוצי הפנינים הם כבר נגיעות מודרניות שנלקחו מליין הדגמים העדכני של המותג.

עם המיזוג שהוליד את קבוצת המותגים סטלנטיס, הוצב למותגי היוקרה של הקבוצה דד-ליין של עשור בלבד להגדיל רווחיות ולמצב את עצמם במרכז השוק כולו. היעד של סטלנטיס הוא לפתוח את העשור הבא עם שני מותגי יוקרה בלבד, כששניהם יהיו חזקים ורווחיים. ה-SM טריבוט, למרות שלא מיועדת להכנס לייצור סדרתי, מסמלת דרך חדשה עבור DS ומשיקה אלמנטים חדשים לשפת העיצוב של המותג. אך בהתחשב בעובדה שה-SM המקורית גרמה לסיטרואן לפשוט רגל ולהימכר לפיג׳ו, אולי מדובר בסימנים מבשרי רעות? או דווקא בשבירת הקללה של הדגם? מה שבטוח, עכשיו כשמזראטי שוב חלק מהקונצרן, היינו שמחים לראות מנוע מתוצרתה באחד מדגמי DS, גם אם בפעם האחרונה.