יונתן כהן שוב האנדרדוג, וזה לא בהכרח רע

בדיעבד, הפער הוא כמעט בלתי נתפס. רק לפני שלוש שנים, יונתן כהן נראה כמו מנייה בטוחה בכדורגל שלנו. אחרי עונת השיא ב-2019/20 תחת ולדימיר איביץ' במכבי תל אביב, עם דאבל דאבל במספרים, הוא רשם עוד עונה מצוינת - עם 14 שערים ו-5 בישולים, כולל שער קריטי בגמר הגביע נגד הפועל תל אביב, שאפשר לצהובים לסיים עם תואר. ונראה היה שהוא מגיע למימוש - אחרי ההשאלות בבית"ר ת"א ובני יהודה, הוא הפך להיות הפרנצ'ייז פלייר של מכבי תל אביב.

שלוש שנים עברו - והשינוי הוא כמעט בלתי נתפס. היום, ליונתן כהן אין מקום בסגל של אותה מכבי תל אביב. ארבעה מאמנים שונים - ולדימיר איביץ', אייטור קראנקה, רובי קין וז'רקו לאזטיץ' - הביעו בו חוסר אמון מובהק. רוב הזמן הוא אפילו לא היה על הספסל, אלא ביציע. מי שהיה אחד השחקנים הטובים בליגה שלנו, פשוט נמחק לחלוטין מהתודעה. עכשיו, בגיל 28, הוא ינסה להתחיל מחדש - בקבוצת מלבורן סיטי באוסטרליה. רחוק מהביצה והרעש הישראלי, הוא אולי יוכל לחזור מחדש למי שהיה בסוף 2021.

אז מה קרה שם? הרגע המכונן, בדיעבד, נראה אז כמו פסגה. בסוף עונת 2020/21, אחרי העונה המוצלחת ההיא במכבי תל אביב, הוא חיפש להתקדם - ומצא את פיזה. המועדון האיטלקי התחדש בבעלות איש עסקים בריטי, וכיוון גבוה - במטרה לחזור לליגה האיטלקית הבכירה. אבל שם, יונתן כהן גילה שמה שהיה נוח למדי בישראל - היה מאוד קשה. מ-14 שערים שכבש בכל המסגרות במדי מכבי, הוא ירד לארבעה בלבד. גם כמות הדקות ירדה דרסטית - מ-2,072 דקות בישראל ל-1,229 בלבד בארץ המגף.

אחרי שנה, הוא חזר לארץ - אבל זה כבר לא היה אותו שחקן. בעונה הראשונה תחת איביץ' וקראנקה הוא שיחק 545 דקות בלבד עם שער בודד, בעונה שעברה תחת רובי קין כמות הדקות אמנם עלתה - אבל התרומה המקצועית הסתכמה בשני שערים ושני בישולים. אלה העובדות היבשות - כהן, שחיפש להפוך לליגיונר בכיר, חזר למעמד של שחקן בשולי הסגל של מכבי תל אביב, כזה שהקבוצה רק מחפשת איך להיפטר ממנו.

אז מה לא עבד? בעיניי, הבחירה בכדורגל האיטלקי הזיקה לו. הפער בין הליגה הישראלית לליגה איטלקית, גם אם זו הליגה השנייה, הוא פשוט גדול מדי - ודורש סט אחר של יכולות. לא סתם השחקן הישראלי היחיד שהצליח באמת בליגה האיטלקית לאורך זמן היה טל בנין - קשר חזק מאוד, שמתאפיין במשחק פיזי. יונתן כהן הוא סוג שחקן שונה לגמרי, וזה פחות התאים בתרבות הכדורגל שאליה הגיע.

סביר להניח שבחירה קצת שונה מצידו, לליגה ברמה קצת יותר נמוכה (בלגיה כשם קוד), היתה מאפשרת לו גם לשחק יותר וגם לבטא את היכולות שלו. בכל אופן, כשחזר - הבנת שכבר לא פשוט לחזור לכושר, אחרי שזמן כה רב ישבת בחוץ. יונתן כהן חזר למכבי תל אביב שבה כבר היו גיבורים אחרים - ערן זהבי חזר מחו"ל, והיה גם ג'ורג'ה יובאנוביץ', אוסקר גלוך התחיל לקבל דקות - ובהתחשב גם בכושר הפיזי הירוד שהיה בו, פשוט לא נמצא לו מקום והוא יצא מהלופ.

החדשות הטובות מבחינתו של יונתן כהן, הן שזה לא מאוחר. כהן עדיין נמצא במקום ובגיל שבו אפשר להתרומם מחדש, וכבר ראינו שחקנים שחווים עונות לא פשוטות ומצליחים לחזור - דור פרץ, למשל, היה באותו המקום בקיץ 2022, והיום הוא ללא ספק אחד השחקנים הטובים במכבי תל אביב. גם ברק יצחקי, שם שהיה יותר גדול במונחים ישראליים, יצא לעונת השאלה באנורתוזיס בקיץ 2012, וחזר שחקן טוב ומגובש יותר - שהפך לאחד השחקנים הבולטים במכבי ת"א, עד אותה פציעה ארורה. ליונתן כהן יש כלים לחזור, הוא פשוט צריך את המקום להתבטא בו.

ואולי בעוד מובן, המעבר דווקא לשם הוא הדבר הנכון. הניתוק מהבלגן שכהן מעורר סביבו בישראל, כולל האנטגוניזם שהוא מעורר אצל היריבות, יכול לעשות טוב; כהן יימצא במקום שבו הוא פשוט עוד שחקן, שמנסה לבנות את עצמו מלמטה. באוסטרליה, לאף אחד לא יהיה אכפת מהטוויטר שלו - וזה יאפשר לו להתרכז בעבודה, ואולי גם לחזור ולזרוח.

גם אם משנה מקום אולי לא משנה מזל, שינוי אווירה וסיטואציה בהחלט יכול לאפשר גם שינוי במצב. יונתן כהן שהתרגל להיות הפייבוריט, הוא מעכשיו אנדרדוג. ודווקא מהמקום הזה, הוא יכול לעלות מחדש ולהזכיר כמה הוא לא שכח לשחק. בתקווה שבעוד שנה, הוא יוכל לחזור ולהיות טורף העל - אותו האיש שכבש את שער הניצחון בסמי עופר על חשבון מכבי חיפה, בינואר 2020. עכשיו הזמן שלו, שוב, להוכיח את כולם.