מוזיקת פוסט גול: השירים אחרי השערים

בכדורגל, כולנו יודעים, יש מעט מאוד רגעים של חסד. בניגוד לכדורסל או במקצועות ספורט אחרים, שבהם הניקוד הוא גבוה ואתה עובר משיא לשיא - בענף הפופולרי בעלם, ההמתנה היא העניין. צופים יכולים לשבת משחק שלם, של תשעים ואפילו 120 דקות, ולראות רק פעם אחת רגע השיא - את הגול. את הרגע שבו הכדור פוגש את הרשת, והאקסטזה משתלטת על האצטדיון.

וככל שהמשחק התקדם, והקהל הפך לחלק בלתי נפרד ממנו - היתה גם תופעה נוספת: אחרי שהכדור פוגש ברשת, והשמחה האינסטינקטיבית נדלקת - מגיע גם שיר. מוזיקה שמלווה את הרגע שאחרי השער, כמו תוסף לדלק שנועד להעצים את השמחה. להגביר את עוצמת הרגע המשכר, שאין טהור ממנו.

אז לכבוד חזרת הליגה שלנו, יצאנו למסע בעקבות המוזיקה שמלווה את השערים. אנחנו נקרא לה "מוזיקת פוסט גול", למען הנוחות - השירים שאחרי השערים.

מכבי חיפה - Europe - The Final Countdown
מדובר בשיר שהתחבר לחווייה, ולהווייה שנקראת "אצטדיון קרית אליעזר". אוהדי מכבי חיפה, ובעיקר אוהדי היריבות, זוכרים את החוויה ככמעט מחוברת לשנים הגדולות של הירוקים באצטדיון החיפאי ז"ל. את התקופה האימפריאליסטית, שבה חיפה שלטה בכדורגל שלנו ללא עוררין והביסה את יריבותיה. ומה יותר מתבקש, מאשר שהקבוצה שכיוונה כל חייה לאירופה, תשתמש בשיר של להקת אירופה?

"אירופה" היתה להקת רוק שבדית, ששיאה זהר בעיקר בשנות השמונים. "The Final Countdown" נכתב בשנת 1986, אחרי שללהקה כבר יצאו שני אלבומים - אבל ללא ספק, עד היום, נחשב ללהיט הגדול ביותר שלה שכבש את המצעדים. ברבות השנים, הוא הפך גם למוזיקת הפוסט גול של הקבוצה הישראלית - ולסמל של תקופה, שמחזיק מעמד עד היום בסמי עופר.



הפועל חיפה - Hermes House Band - I Will Survive
נשארים בקריית אליעזר, והפעם עוברים לצד האדום שלה - ספציפית, לשנות התשעים המוצלחות של המועדון. התקופה של רובי שפירא ז"ל, שרכש את הקבוצה מההסתדרות - וב-1999 הביא לה גם את תואר האליפות הבלתי נשכח. ואחרי גול בלתי נשכח של ג'ובאני רוסו, או גוראן מילנקו, או... ג'ובאני רוסו (הוא שם את רוב הגולים), מיד הגיע ההמנון - שמבוסס על קלאסיקת פופ משנות השבעים.

"I Will Survive" הוא להיט פופ כביר מ-1978, שבוצע ע"י הזמרת גלוריה גיינור - עד אז שם אלמוני, אבל כזו שהפכה לשם דבר בזכות השיר העל-זמני הזה. הגרסה שהושמעה ביציעי הפועל "אופל" חיפה, עם זאת, היתה מעט שונה - מדובר בקאבר של להקת "הרמס האוס באנד", הרכב פופ הולנדי, שיצא בשנת 1994.

הקאבר היה כל כך מוצלח באירופה, שבשנת 1998 הוא הפך להמנון של נבחרת צרפת אחרי שזכתה בגביע העולמי. שנה אחר כך, הקטע שבו האוהדים מגבירים את השירה עם ה"לה לה לה" - הפך גם לשיר שמתנגן וליווה את עונת האליפות ההיסטורית של הכרישים מהכרמל.



בית"ר ירושלים - Zombie Nation - Kenkraft 400
הנה טעות נפוצה: לשיר שהתנגן ביציעי אצטדיון טדי מעולם לא קראו "זומבי ניישן". זה היה שם ההרכב שהפיק את הטראק שהיה להיט גדול ברחבות הריקודים של סוף שנות התשעים, ובדרך לא דרך התגלגל גם ליציע של בית"ר ירושלים. "זומבי ניישן" היתה להקת טכנו גרמנית, שבאוקטובר 1999 הוציאה את השיר הזה - והפכה לשם דבר.

"קנקראפט 400" כל כך הצליח, עד שהוא הפך להמנון ביציעים בשורה של אצטדיונים בארה"ב - וגם קבוצות באירופה, כמו פ.ס.וו או מילאן מיהרו לאמץ אותו. הקצב המתגבר בפזמון ושירת ה"אוהוהוהו" התחברה לאוהדי בית"ר, ומיד החלו לנגן אותו ביציעים אחרי שערים שכבשה בשנות האלפיים המוקדמות (שלא היתה תקופה זוהרת מדי בבית"ר, אז כל שער היה סיבה לחגיגה).

עם השנים וההצלחות, ניסו להחליף את הביצוע הגרמני בשיר הרבה יותר חסידי - "אנחנו מאמינים בני מאמינים" של אברהם פריד, אבל "זומביניישן" ניצח אפילו את המגמה הזאת - ומתנגן גם היום, כשנחה הרוח על הרגל של ירדן שועה.



מכבי תל אביב - מקהיר ועד דובאי
הסיפור של מכבי תל אביב עם מוזיקת הפוסט גול שלה - הוא סיפור מעט יותר מורכב ורב שינויים. זה החל בכך שבשנים האחרונות החלו לנגן את "רכבת לילה לקהיר", שירה של להקת משינה (ושל הסולן אוהד הקבוצה, יובל בנאי) והפזמון המדבק של ה"אוהוהו-אוהוהוהו" (גילה גילה בוצ'ה בודי), מיד אחרי שהכדור פגש את הרשת.

אלא שאחר כך, הטרנד טיפה השתנה - ועבר לשיר מקפיץ אחר, "Blah Blah Blah" הלהיטי של ארמין ואן ביורן, אבל גם זה ירד מהר מאוד. היום, השיר שמלווה גולים ביציעי בלומפילד הוא "DBX To TLV", שיר שנכתב בעקבות הסכמי אברהם והיחסים המתפתחים בין ישראל לדובאי. עומר אדם ביצע, דולי ופן הלחינו, ואוהדי מכבי ת"א אימצו בחיבה.



הפועל באר שבע - זגורי אימפריה
"זגורי אימפריה" היא סדרת דרמה קומית, ששודרה ב"הוט" והצליחה לא מעט במשך שתי עונות. הפתיח שלה היה מזוהה במיוחד עם הסדרה, שעסקה לא מעט בהפועל באר שבע - הסדרה התרחשה בעיר, ואחד מגיבוריה היה אוהד של הקבוצה.

לימים, אופיר בן שטרית שהיה גם הכרוז של הקבוצה (וגם לאחרונה כתב ספר על אליניב ברדה), עיבד את השיר לגרסה קצת יותר מקפיצה - והיא הפכה למוזיקת הפוסט גול ביציעי הפועל באר שבע, עד היום.