לשחרר את אוסקר: התפקיד הנכון של גלוך

אוסקר גלוך הוא שחקן הכדורגל הטוב ביותר של הנבחרת האולימפית. זה היה ברור לכולנו ערב הטורניר, זה היה ברור לכולנו ערב היורו שהוביל אותנו לפריז 2024 וגם אמש (רביעי) מול מאלי. זה היה משחק לא גדול של גלוך, אבל הוא עדיין היה הטוב משחקני הנבחרת על הדשא ואולי בכלל, כפי שניתן לראות בנגן למעלה.

(התמונה בהפנייה לכתבה באדיבות הוועד האולימפי)

מצד אחד, פעולה גדולה של גלוך הובילה לשער היחיד לזכות הנבחרת, שער עצמי של חמידו דיאלו. הוא היחיד במדים הלאומיים שבעט למסגרת (ועשה זאת פעמיים), ומעבר לכך הוסיף מסירת מפתח. הוא זכה לרוב המחמאות ובצדק, אבל מצד שני איבד את הכדור 12 פעמים והשלים 20 מסירות בלבד. לא נתונים טובים למי שאמור להיות הפליימייקר של הנבחרת, קל וחומר שחקן כמו אוסקר גלוך.

הפיזיות כמובן השפיעה, והובילה את גיא לוזון לשינוי מוצלח במחצית (שאולי היה באיחור של 45 דקות). איתן אזולאי עלה במקום איינאו פרדה בשביל להעניק מימד נוסף של פיזיות, כשעידו שחר החליף את אלעד מדמון. בכך גלוך עבר לאגף ב-4:3:3, עמדה נוספת שאינה עמדתו הטבעית אבל העניקה לו את השטחים שהופכים אותו לשחקן כל כך טוב.

הדבר הראשון שחושבים עליו במקרה של נבחרת מאלי, חייבים להודות, הוא הפיזיות. בגובה 1.70 מ' ובמשקל 68 ק"ג גלוך קטן יותר מקשרים כמו סלם ג'ידו (1.83 מ'), בובקאר טראורה (1.83 מ') וגם הפיזיות של מוסא דיאקטה במרכז הקישור השפיעה. במשך דקות ארוכות ראינו את גלוך נלחם בשחקנים גדולים ממנו ומתמודד לפרקים עם שמירה כפולה,

ייתכן שזאת, בין היתר, הסיבה לכך שהוא נאלץ לפנות את מקומו בשל מתיחה בתאומים ובספק למשחק מול מאלי. השחקנים היריבים היו גדולים עליו, וביותר מדי מקרים הוא נאלץ להתמודד מול שחקנים גדולים ממנו. כאן, למשל, זה הסתיים באיבוד מסוכן.

לכן בהמשך לוזון העביר אותו לכנף, בה הוא נראה טוב בהרבה. במחצית השנייה הוא ייצר פעולה גדולה בשנייה שהיה לו את השטח הפנוי באגף, והשערים שלו (או הפעולה שהובילה לשער העצמי) הגיעו באותה דרך, בעזרת פריצות פנימה. הצעד הראשון של אוסקר הוא מהטובים שהכדורגל הישראלי ראה, וברגע שהוא נכנס פנימה זה נראה אחרת, כפי שניתן לראות בסוף המקטע.

למרות זאת, אוסקר גלוך לא שחקן כנף. הוא קשר התקפי שנוטה ללכת שמאלה כדי לנצל מרחבים, אבל מכאן ועד שחקן כנף יש הבדל משמעותי. יכול להיות שהצעד הבא במשחקו יהיה שיפור היכולת לרוץ על קו החוץ ובעקבות זאת לשחק כשחקן כנף (או התפתחות פיזית שתקל עליו מול שחקנים גדולים ממנו ותאפשר לו לשחק כתשע מזוייף), אך השנה הוא מיעט לשחק כקיצוני שמאלי. ברוב המשחקים בזלצבורג הוא היה קשר קדמי.

יהיה מעניין לראות אם נבחרת ישראל תנסה לשחק משהו דומה, למשל 4:2:3:1 בו גלוך מתחת לחלוץ דור תורג'מן. מצב כזה עם שני קשרים אחוריים פיזיים כמו עמרי גנדלמן ואיינאו פרדה, ושני שחקני כנף טבעיים כמו אושר דוידה וליאל עבדה, עשוי להעניק לגלוך את המרחב הזה.

בהתחשב בכך שהמשחק מול פרגוואי הוא כמו גמר עבור הנבחרת, כפי שהגדיר לוזון, יכול להיות שזה התפקיד הנכון ביותר עבור גלוך (או עדי יונה שצפוי להחליפו בהרכב אם גלוך לא כשיר לתשעים דקות). מצד שני, הנבחרת כמעט ולא שיחקה 4:2:3:1 בהכנה או ביורו הקודם, והפרגוואים או היפנים הרבה פחות פיזיים ממה שהיה למאלי להציע.

מעבר לכך, גלוך עצמו היה לעתים נחפז מדי מול השער. היו רגעים בהם מסירה הייתה יכולה להיות הפעולה החכמה יותר, למשל במהלך המצורף מטה. מסירה הייתה יכולה להיות שער, וייתכן שזה מושפע מהלחץ על היהלום, מחוסר ריכוז או פשוט מעצבים על אותה פיזיות, כפי שניתן לראות כאן.

גלוך במיטבו כפליימייקר, שחקן שמפעיל אחרים. כשהוא מתעסק בקרבות יבשים במרכז המגרש או מבודד באגף זה לא בהכרח קורה, והוא טוב יותר כשהוא מניע את הכדור במיטבו. משחק של 20 מסירות ו-12 איבודים לא בהכרח כזה. למרות זאת, זה התפקיד הטוב ביותר שלו והדבר המשמעותי עבור פרגוואי.

ביל שנקלי דימה פעם כדורגל לפסנתר אותו סוחבים שמונה אנשים ושלושה מנגנים עליו. בנבחרת, כרגע, יש את הגרסה הכדורגלנית של יוני רכטר. הנבחרת תהיה במיטבה אם היא תיתן לגלוך לנגן. מול נבחרות שאינן מאלי יהיה לו קל יותר, כן, אך ייתכן ששינוי מערך יכול להיות חלק מהפתרון.