לא עוברים בירוק? ג'רו הולידיי ודריק ווייט מחכים ללוקה וקיירי
"הקו האחורי המוכשר ביותר בהיסטוריה" חיסל את הקליפרס, עבר את הת'נדר וטיגן את מינסוטה. רק שהמכשול האחרון בין דונצ'יץ' ואירווינג לבין גביע הוא כנראה הקו האחורי ההגנתי הטוב ביותר בעולם. סורוקה על ה"Stock Exchange", שנערכים לקרב האחרון בסדרת הגמר
צעקות "די-פנס!" הידהדו מכל פינה בגיינברידג' פילדהאוס באינדיאנאפוליס. האוהדים של אינדיאנה פייסרס לא רצו לעוף בסוויפ. השחקנים לא רצו שהעונה תיגמר. על הלוח, שוויון. ג'יילן בראון קיבל חסימה מג'רו הולידיי והתחיל לכדרר לעבר הצבע. שחקן אחד בא אליו, ואז שני, ואז ארון ניסמית' התפתה לעזור. בראון כמעט איבד את הכדור, אבל בסוף מצא בפינה את דריק ווייט לשלשה. 45 שניות לסיום, רק רשת.
אבל זה עוד לא נגמר. ג'ייסון טייטום לקח שלשה קשה, ואינדי פינטזה על כדור אחרון והזדמנות לשלשת שוויון. הולידיי, כמעט מקו החצי, דפק ספרינט, זינק הכי גבוה שאפשר, וחטף את ריבאונד ההתקפה, משאיר אותו אצל הסלטיקס, שהניעו כדור עד שהזמן אזל. הצעקות לא עזרו. האוהדים עפו בסוויפ. העונה של הפייסרס נגמרה. עוד וי ברשימה של שני האנשים למשימות מיוחדות, ה-Stock Exchange, החונקים מבוסטון. עכשיו נשארו להם עוד ארבעה כאלה, ובעיה קטנה בדרך - מולם ניצבים שני אנשים שהפרשן ומאמן העבר סטן ואן גאנדי כינה רק לפני מספר ימים "הקו האחורי הכי מוכשר בהיסטוריה של הכדורסל".
"אני אוהב את טייטום, אני אוהב את בראון", אמר רג'י מילר במהלך חגיגות אליפות המערב של דאלאס, אחרי הצגת ענק של לוקה דונצ'יץ' וקיירי אירווינג, שקלעו 36 כל אחד בניצחון 103:124 שסיים את העונה של מינסוטה, בדרך לסדרת הגמר שתחל בין חמישי לשישי ב-TD גארדן בבוסטון. "אבל הלב והדופק של בוסטון הם ג'רו הולידיי ודריק ווייט. הם בודקים את הטמפרטורה כדי להבין מה הקבוצה צריכה, עולים למגרש ועושים את זה".
לא חשבתי שאפשר להשיג אותו
בתחילת אוקטובר האחרון, בראד סטיבנס לא האמין למזלו הטוב. "יש רשימה של שחקנים בליגה הזו שאתה תמיד חושב שאין לך באמת סיכוי להשיג אותם, ושהם יתאימו לקבוצה שלך בצורה מושלמת", הסביר מנג'ר בוסטון סלטיקס. "וג'רו הולידיי הוא אחד מהם".
רק שנתיים אחרי שלקח אליפות עם מילווקי, כשהוא חתום על אחד המהלכים האיקוניים בדרך לניצחון בסדרת הגמר מול פיניקס - החטיפה מדווין בוקר שהובילה לאלי-אופ של יאניס - מילווקי החליטה בכאב להיפרד מהולידיי, הגלו-גאי, הגארד שעושה הכל על המגרש. התקפית הוא כבר לא היה מספיק יציב, ואחרי שני פלייאופים רצופים של 38% ו-40% מהשדה, הם החליטו ללכת על שדרוג בדמותו של דמיאן לילארד. שדרוג, אמרנו? ההגנה של הבאקס, בעיקר בפרימטר, התרסקה בלי הולידיי. לילארד רשם 42.4% מהשדה בעונה הרגילה וירד ל-42% עגול בפלייאוף. השחקנים לא נראו מחוברים במיוחד גם כשהקבוצה כן ניצחה, וכבר מזמן הבאקס מנשנשים מול המסך.
הבאקס שלחו אותו לפורטלנד. שם הוא לא יזיק להם, חשבו. חלפו רק כמה ימים, וסטיבנס נאלץ להיפרד משניים מחביבי הקהל בבוסטון - רוברט וויליאמס, הסנטר הקפיצי והמועד לפציעות, ומלקולם ברוגדון היעיל, השחקן השישי של העונה, מנהיג מוערך ואהוב. הסלטיקס הוסיפו עוד כמה בחירות דראפט והופ, הולידיי חזר ללבוש ירוק, רק בגוון אחר. "כולם רואים מה הוא עושה על המגרש. שחקן ממש טוב, אולסטאר כמה פעמים, הגנה שכתבו עליה רבות. אבל אני חושב שהוא חבר נהדר לקבוצה, עם אופי סופר-תחרותי", אמר המנג'ר."צריך לשלם מחיר גבוה על דברים כאלה, לא? ככה זה עובד. אנחנו מנסים לקחת אליפות".
אף קבוצה לא צברה כל כך הרבה משחקי פלייאוף במהלך 7 עונות כמו הסלטיקס בלי לקחת אליפות. גמר אחד, חופן גמרים אזוריים, אבל תמיד בפריים האחרון מישהו אחר מחזיק גביע. עבור מועדון עם 17 דגלי אליפות על תקרת האולם, זה מתסכל במיוחד. והרי כבר שנים שסטיבנס, כמאמן וכמנג'ר, מחכה לציוות שיעבוד באמת ליד טייטום ובראון. כולל גארד, או גארדים, שיכולים לתפקד במאני טיים בשני צדי המגרש. היה לו אחד שהצטיין בהתקפה, קיירי, ואותו הוא יפגוש החל מחמישי בלילה בגמר. היה לו שחקן הגנה נהדר, מרקוס סמארט, אבל התקפית זה לא היה זה, והוא שלח אותו בטרייד כדי לקבל את קריסטפס פורזינגיס. ופתאום יש לו שניים כאלה. את הראשון הוא השיג במחיר מבצע שנה וחצי קודם.
לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן
ריצ'רד ווייט נולד ב-1960 וגדל בבוסטון. "הסלטיקס היו מנצחים בכל שנה", הוא סיפר בפודקאסט של הסלטיקס, "View from the rafters", "לא הכרתי מציאות אחרת". את ביל ראסל ויתר האגדות של אז יצא לו לראות מקרוב, לא רק על הפרקט: ג'ורג', אביו, היה לוקח אותו למספרה בדיוק כשהשחקנים היו באים להסתפר. הוא נזכר איך, לדברי אביו, הוא היה "מאבד את זה ונשבר בבכי" למראה הסצינה. ב-1994 נולד לו בן בשם דריק, שבחר לשחק כדורסל, אבל בגובה 1.62 מטר בתיכון הוא לא ממש נחשב לאטרקציה. אחר כך הגיעה קפיצת גדילה מסוימת, ועדיין' אף אוניברסיטה רצינית לא הציעה מלגה.
רגע לפני שהוא מסתפק באוניברסיטה מחוץ לליגת המכללות, שידועה בעיקר בזכות בית הספר לקולינריה, ווייט שמע שמאמנו המיועד שם התקדם לאוניברסיטת קולורדו בקולורדו ספרינגס, והלך בעקבותיו לאוניברסיטה מליגת המכללות השנייה, עדיין הרחק מאור הזרקורים. אחרי שהצטיין שם עבר לקולורדו מליגת המכללות הראשונה, ונבחר בדראפט על ידי סן אנטוניו, שם שיתף פעולה עם עוזר מאמן בשם אימיי יודוקה.
ווייט קנה לו שם ברחבי הליגה כשחקן יעיל, אנרגטי ולוחמני, אבל הספרס שקעו לתחתית והוא נעלם מהתודעה. בטרייד דדליין בפברואר 2022, כשכל הליגה מחכה לראות מה יהיה עם ג'יימס הארדן ובן סימונס, פופוביץ' נכנס לחדרו של ווייט במלון, נפרד ממנו בחיבוק והודיע לו שהוא מתאחד עם יודוקה בסלטיקס. הספרס קיבלו את ג'וש ריצ'רדסון, רומאו לנגפורד ושתי בחירות סיבוב ראשון. ווייט הגיע עם הסלטיקס לגמר. שנה אחר כך הוא קלע את הסל האיקוני ביותר של הפלייאוף מבחינת הירוקים, מריבאונד התקפה עם הבאזר, והשלים קאמבק במיאמי מ-3:0 ל-3:3. הסלטיקס נפלו במשחק 7, אבל ווייט סיים את הסדרה עם 14.3 נקודות, 52% שדה ו-49% שלוש.
בעונה הנוכחית, ווייט אפילו העלה עוד הילוך. פתאום הוא לא היחיד בקו האחורי שמהווה איום, פתאום יש יותר אוויר לגארדים כשטייטום ובראון עוברים לעמדות 3-4. רגע לפני גיל 30, ווייט רשם 15.2 נקודות, קרוב לשיא הקריירה שלו, עם אחוזים נהדרים לשלוש (39.6%) ומהעונשין (90.1%), בקבוצה הכי דומיננטית בליגה בעונה הרגילה. מי שהשאיר אותו מחוץ לרשימת 100 השחקנים הטובים בליגה של ESPN בדירוג קדם העונה, קיבל אחרי חודשיים-שלושה קמפיין שקורא לקחת אותו לאולסטאר.
אוהד ה-NBA הממוצע אולי לא ראה את זה מגיע, בטח שלא הסקאוטים של המכללות, שדחו בנימוס כל קלטת וידאו שלו כעשור קודם, אבל אבא ריצ'רד - שהמציא לווייט ולג'רו את הכינוי Stock Exchange, כהתייחסות לשילוב בין חטיפות לחסימות (Steals+Blocks), בהחלט כן. "מה שהוא עשה בספרס זה בדיוק מה שהוא עושה בסלטיקס", אמר לנועה דלזל מהסלטיקס בלוג בדצמבר האחרון, "כמו בנדל"ן, יש דבר חשוב אחד - לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן".
להולידיי יש כבר תואר אחד (Getty)
ביצורי קרקע וכיפת ברזל
חלוקת התפקידים ביניהם די אמורפית ונזילה. בשני צדי המגרש. לא מפתיע כשמדובר בווייט, עליו אמר המנג'ר שבחר בו עבור הספרס, אר.סי ביופורד, בכתבה באקספרס ניוז: "הוא פשוט כדורסלן טוב. הוא לא באמת פוינט גארד. הוא לא באמת אוף-גארד. הוא גארד". בפוד של הסלטיקס, סיפר ווייט שכאשר שיחק בתיכונים ובמכללות, כל פעם ביקשו ממנו דברים אחרים על הפרקט. אצל הולידיי, אפשר להרחיב את המנעד: על פי אתר בסקטבול רפרנס, הולידיי תיפקד 59% מהקריירה כרכז, 30% כשוטינג גארד וכ-10% - כולל כ-40% במשך שלוש שנים בניו אורלינס - בעמדת הסמול פורוורד. בפליקנס לפעמים הוא גם היה שומר על פאוור פורוורדים.
בימיו במילווקי, כשהתראיין בפוד של אדריאן ווג'נרובסקי, הגדיר את עצמו הולידיי כמי שתפקידו הוא "לשמור על השחקן הכי טוב של היריבה, מגובה 1.75 מטר עד גובה 2.03 מטר". הטווח הזה נמתח עוד קצת כאשר בתחילת העונה הציב אותו ג'ו מאזולה לשמור בפוסט-אפים מזדמנים על ה-MVP המכהן, ג'ואל אמביד. הולידיי בדרך כלל הוא הפיזי יותר מביניהם. ווייט האתלטי יותר. שניהם בגובה 1.93, הולידיי נושא עליו 7 קילו יותר. נראה שמול ג'רו קשה יותר בפוסט אפ, ו-ווייט שומר עם חוש תזמון נדיר, בעיקר בקרבות אוויר. ווייט רשם העונה 87 חסימות - רק 3 פעמים בעבר, שחקן מתחת לגובה 1.96 מטר רשם נתון טוב יותר.
ולפעמים הם מתחלפים בתפקידים. "שנינו יודעים לשחק היטב עם הכדור, בלי הכדור, אנחנו לא מודאגים. תוך כדי העונה נצבור ביטחון ונלמד אחד את השני", אמר ווייט בתחילת העונה, וכששאלו אותו אם יש קו אחורי הגנתי טוב יותר בליגה, אמר "אני לא בטוח, אבל את שלנו אני אוהב". אחרי הניצחון במשחק 2 בגמר המזרח, בו חיברו השניים 38 נקודות ב-64% שדה ו-16 אסיסטים מול איבוד אחד, הולידיי הגדיר את השילוב "שחקנים שימושיים, חבר'ה שיעשו הכל כדי לנצח. לא אכפת לנו מסטטיסטיקות". במשחק 3, הולידיי הוא זה שפשוט לקח את הכדור מאנדרו נימהארד מהפייסרס בהתקפה קריטית. במשחק 4, רשם ווייט 5 חטיפות ו-3 חסימות - האדם היחיד שעשה זאת מלבדו באותו מעמד הוא סקוטי פיפן.
אחרי ניצחון בפברואר, אמר ג'רו על ווייט: "אנחנו ניזונים אחד מהשני, בעיקר הגנתית. לפעמים אני נפעם מההגנה שלו". ווייט לאחרונה החמיא בחזרה: "מדהים לשחק לצדו. הוא משפיע על המשחק בלי לגעת בכדור. הוא שחקן מיוחד, וממש נחמד להיות איתו באותה קבוצה. הוא מחפה על הטעויות של כולם. אין לי מושג כמה פעמים הוא נבחר לחמישיית ההגנה, אבל הגיע לו יותר. זה לא אמיתי, מה שהוא עושה".
הולידיי נבחר לחמישיות ההגנה שש פעמים בשבע העונות האחרונות. ווייט נבחר בשנתיים האחרונות ברצף. מתוך 4 גארדים בלבד שתפסו מקום בין עשרת הנבחרים העונה, שניים הגיעו מהקו האחורי הנהדר של בוסטון. "ההשפעה הגדולה ביותר שלהם? מאמץ, וורסטיליות", אמר המאמן מאזולה לאחר הבחירה. "יש להם את היכולת לשמור על שחקנים שונים בכיסויי פיקנרול, בבידודים, כשעושים להם חסימות. אפשר לשים אותם על מצ'-אפים שונים ובסכימות הגנתיות שונות, והם נותנים לנו גמישות בליינאפ".
אי אפשר להלחיץ את לוקה
השניים האלה גם צנועים במיוחד. לא תשמע אותם עפים על עצמם. רק על החברים לקבוצה. על מי הולידיי כן עף בסוף השבוע? היריבים שלו מיום חמישי הקרוב. אגב, סביר להניח שבראון יהיה השומר הראשי על לוקה, אבל בלי הכיסוי, החוכמה והאינטנסיביות של צמד הגארדים, יהיה בלתי אפשרי להתמודד מול צמד הגאנרים של דאלאס. "יהיה קשה, אבל יהיה כיף. הם שניים מהסקוררים הכי טובים בליגה, והם עושים את זה כל הקריירה שלהם", אמר במסיבת עיתונאים לקראת הגמר. דונצ'יץ' ואירווינג סיימו את הסדרה נגד הוולבס עם מספרים פסיכיים של 59.4 נקודות משותפות ב-48% שדה ו-41% לשלוש. כאשר נשאל אם צריך להלחיץ את דונצ'יץ' ולגרום לו לקבל החלטות מהירות, ענה: "אפשר רק לנסות. אני חושב שלוקה מתנהל בקצב משלו. אי אפשר להלחיץ אותו. וגם כשמנסים, הוא יכול פתאום להאיץ ולהעיף כדור לדאנק לגאפורד או ללייבלי".
המאבס יציבו בפני הסלטיקס את האתגר הכי קשה שהיה להם העונה - לא רף מאוד גבוה בהתחשב בכך שכל הקבוצות שפגשו בפלייאוף היו פצועות, או כאלה שעלו אחרי שפגשו יריבות פצועות: מיאמי בלי ג'ימי באטלר, קליבלנד בלי ג'ארט אלן וחצי סדרה בלי מיצ'ל, אינדיאנה חצי סדרה בלי הליברטון. זו הקבוצה שהיתה הכי מחוברת במערב, הגנתית והתקפית, ושחקני המשנה שלצד לוקה וקיירי - פי.ג'יי וושינגטון, הסנטרים לייבלי וגאפורד, דריק ג'ונס ג'וניור ואחרים - התעלו כל אחד בתורו כדי להעלות את המאבס לגמר, למרות פלייאוף שלם ללא יתרון ביתיות.
ווייט והולידיי לא יוכלו לעצור את לוקה וקיירי. אף אחד לא יכול להוריד את המספרים שלהם לאפס. אבל הם יוכלו, עם התיאום ההדדי ועם החברים לקבוצה, האתלטיות של טייטום ובראון והאורך של פורזינגיס בצבע, להקשות עליהם את החיים. לא לאפשר להם לשחרר זה את זה בחסימות ובפיקנרולים. למנוע מלוקה עד כמה שאפשר את המסירות בצבע לסנטרים. ללחוץ עליהם מגרש שלם, כדי שאולי תישאר להם פחות אנרגיה לרגעי ההכרעה. להכריח שחקנים אחרים לנצח אותם.
מצד שני, אחרי שעברו את ההגנה הטובה בליגה בעונה הסדירה, המאבריקס יפגשו עכשיו את זו שדורגה שנייה, ושמצוידת בקו אחורי הגנתי טוב יותר, כנראה הכי טוב בליגה, לפחות על הנייר. בסדרה הזו, תוצאות של 100:101 לא יפתיעו אף צופה. לג'רו לא תהיה התנגדות. "נראה לי שהייתי בנוי טוב יותר לשנות ה-90 וה-2000", הודה הולידיי אצל ווג'. גם למאבס זה יהיה אתגר ענק. לא עוד הברכיים העייפות של הקליפרס, הת'נדר חסרי הניסיון, הוולבס חסרי הפאנץ' ההתקפי ברגעי ההכרעה. בוסטון מגיעה לגמר עם מאזן 20:76, ואליפות תהפוך אותה לאחת מ-13 קבוצות בלבד שמסיימת עונה עם 80 ניצחונות ליגה ופלייאוף ביחד.
ויש להולידיי עוד יתרון בסלטיקס. "לא מדברים על זה יותר מדי, אבל הוא מביא מנהיגות של אחד שלקח אליפות", אמרה לנו דלזל לקראת סדרת הגמר. במסיבת העיתונאים עצמה, תיאר הולידיי את החוויה של זכייה בתואר: "זה דורש ממך את כל כולך. במובן המילולי ביותר. האליפות היתה אחד הדברים הקשים ביותר שעשיתי מעולם - מנטלית, פיזית. זה פשוט מתיש".
גם סדרה שתיגמר באמצע או בסוף יוני לא תהיה סוף הקיץ עבורו - ג'רו עוד צריך להתייצב לסגל נבחרת ארה"ב עטור הכוכבים, על תקן הנוכחות המאזנת, השחקן הקבוצתי שיבוא לפריז 2024 כדי לעשות את העבודה המלוכלכת. מצד שני, בהתחשב בכך שביולי 2021 הוא המשיך הישר מהאליפות של מילווקי למטוס למשחקים האולימפיים, עם טיסה ארוכה יותר לטוקיו - לפחות עכשיו יהיו לו כמה שבועות לנוח. סוג של שיפור תנאים.