אליפות הנהגים נפתחה אחרי הניצחון של לקלר במונקו?

שלושה מרוצים שלא כתבתי לגביהם, וקיבלנו ניצחון נפלא של לנדו במיאמי, ניצחון דחוק של וורסטפן באימולה, וניצחון משמח אך משעמם "טילים" של לקלר במונקו.

גילוי נאות: למי ששכח, הכותב הינו אוהד פרארי משנת 1982, ואוהד של לקלר מתקופתו בפורמולה 2. מכאן שבסופ"ש האחרון התהדרתי בניחוחות שום, הקפדתי שלא לנאחס למרות עליונות ברורה של שארל, וסיימתי את המרוץ המשעמם עם דופק ותשישות, ממש כמו מונזה 2019, למרות שההבדלים בין שני המרוצים הם כמו בין שחור ללבן.

מונקו
אז נפתח בכמה נקודות על מונקו, ורק אחר כך נחזור לתמונה הגדולה, של האליפות לאחר 3 המרוצים האחרונים. העליונות של לקלר ופרארי במונקו הייתה ברורה מספיק, אבל הנסיבות של המרוץ לאחר עצירתו בהקפה הראשונה, הפכו את אותו לתהלוכה ארוכה לחגיגת ניצחונו של שארל.

ראשית, זה המסלול במונקו. כל ניסיון עקיפה, כאשר לא מדובר ביתרון ביצועים של כ-3 שניות להקפה, דינו הימור. המכוניות החל משנת 2022 הן הגדולות (ברוחב ובאורך) והכבדות אי פעם, ומסלול שהיה גבולי למרוצי מכוניות כשנחנך בסוף שנות העשרים, אינו מאפשר מרוץ אמיתי של כל דבר שגדול מקארטינג. ועם כל זה, באליפות עם כל כך הרבה מרוצים (היו זמנים שלא היו מוכנים לשמוע על יותר מ-16 מרוצים לעונה), יש מקום למסלול אחד כה חריג, שהדגש בו הוא על יכולת הנהיגה של הנהג ויכולת לשמור על פוקוס בלי לעשות טעויות. זהו אתגר שונה מאד במונקו, והמחיר הוא מרוצים משעממים לפחות לרוב אורכם.

הפעם היה משעמם במיוחד מהסיבה שאחרי עצירת המרוץ בהקפה הראשונה והחלפת הצמיגים יחד עם האפשרות להתחרות עד הסוף ללא החלפה נוספת, יצרו אסטרטגיה אחת ברורה עבור פרארי מול מקלארן בחוד, והיא לנסוע לאט לשמירה על הצמיגים ובמיוחד בכדי שלא ייפתח "חלון עצירה" לפיאסטרי או ללנדו, ברווח שבין נוריס לראסל. ללא טעות מצד לקלר, האפשרות היחידה של פיאסטרי לעקוף אותו, הייתה עם עצירה לצמיגים מהירים יותר, מבלי להיתקע מאחורי ראסל. מכאן נוצר המצב, שלמעט ההקפות האחרונות, הקצב של ראסל קבע למעשה את הקצב של ארבעת המובילים לפניו. בהקפות האחרונות הסיכון על לקלר הפך להיות ממכונית בטיחות, ולכן הוא האיץ וברח לפיאסטרי, שהיה עסוק עם מכונית מעט פגועה, בהתגוננות מול סאיינז.

אז המרוץ במונקו למעשה הוכרע בדירוג, שזה נתון היסטורי כמעט קבוע. ההקפה הראשונה לעומת זאת, העלתה שוב את שאלת השיפוט העקבי במקרי תאונות, וזו נקודה שחשוב להתעכב עליה, יחד עם "זריחתו המטאורית" של קווין מאגנוסן במירוצים האחרונים.

יש לי פינה חמה בלב לכל נהג עכשווי, שאינו בכיין, ומאגנוסן מוביל את הקבוצה המאוד מצומצמת הזו (ייתכן אף שהוא הקבוצה כולה). חרף זאת, התאונות האחרונות של מאגנוסן, ובמיוחד הנהיגה הלא ספורטיבית שלו במיאמי, הצדיקו לטעמי את שיטת נקודות העונשין, בה סטטיסטית, אם נהג צבר 12 נקודות עונשין בטווח של שנה, הוא אוטומטית מורחק ממרוץ אחד. השיטה הזאת מהווה לטעמי תמריץ שלילי נכון, להתנהגות פרועה של נהג, שלא אכפת לו להמר יתר על המידה על המסלול.

אלא שכאן נכנסת בעיית העקביות של השיפוט והענישה על ידי שופטי המרוץ. והבעיה הזאת אמורה הייתה להשתפר השנה, לאחר שוועדה מיוחדת מטעם FIA יחד עם ארגון הנהגים והקבוצות, הוציאה מסמך הנחיות שיפוט חדש ומקיף ביותר, שהעונה הזאת אינו מחייב את השופטים, אלא מהווה מסמך עזר, בכדי לבחון אותו לקראת העונה הבאה, בה הוא אמור להיכלל בתוך התקנות הספורטיביות המפורשות. נפלא! הנה לינק למסמך הרשמי... או שלא. פשוט כי ההנחיות נותרו סודיות, ללא כל פרסום רשמי. כל שנותר הוא לסמוך על עדות שמיעה של הפרשנים המקורבים. נראה ש-FIA עושים דווקא לאוהדים, ומשאירים אותם בחוסר וודאות, שכמובן מייצרת תאוריות קונספירציה.

כיצד ייתכן שהתאונה בין מאגנוסן לפרז נקבעה כתאונת מרוצים ללא ענישה כלשהי, בעוד בתאונה בין אוקון לגאסלי, נתנו לאוקון עונש למרות שפרש, ואף המירו אותו לעונש הורדת מיקום במרוץ הבא, וזאת כאשר גאסלי הצליח לסיים במקום ממנו זינק?! ובכן, לעניות דעתי, היה מקום להעניש את מאגנוסן, אבל בצורה פחות חד משמעית מאשר הרב חושבים. לטובתו פועלים כמה עקרונות שככל הנראה פטרו אותו בפועל לחלוטין מענישה.

העיקרון הראשון הוא שתאונות בהקפה הראשונה נשפטות בפחות חומרה, ובמיוחד בפניות הראשונות. כאן קבורה הסיבה השנייה לזכות מאגנוסן, והיא, שמבחינה רשמית, "הישורת" שבין הפנייה הראשונה (סן דיבו) לפנייה השלישית באופן רשמי (מאסנה), איננה ישורת, אלא התפתלות דרך פניית "שיקיין" שנקראת "בו-ריבאג'" על שם בית המלון שעמד שם בעבר ובלט אל תוך הכביש. המכוניות יכולות ליישר את השיקיין לחלוטין "פלאט אאוט" כשהן נוסעות לבד, אבל כמובן שלא כאשר הן שתיים לרוחב, ובמיוחד על צמיגים קרים ומשקל גבוה מיד בזינוק.

מכאן עולה שבזינוק, כאשר מאגנוסן הצליח להכניס את הצמיגים הקדמיים שלו, לצד הצמיגים האחוריים של פרז, לפני הכניסה לשיקיין הזה, אזי פרז היה צריך לתת לו את המקום מצד ימין, ולא ליישר את הפנייה. יאמרו רבים, "אבל אף אחד אינו מנסה לעקוף שם", אלא שזה לא מדויק עובדתית, בוודאי לא בהקפה הראשונה, וגם לא סיבה מספקת כשלעצמה. אלא, שאם הדיווחים על מסמך ההנחיות החדש, מדויקים, אזי לפיהן, כנראה שנדרש מהנהג העוקף (מאגנוסן) להגיע עם הצמיגים הקדמיים שלו אל מרכז המכונית שלפניו (פרז), בכדי לחייב את המכונית שמלפנים להשאיר נתיב מלא למכונית שמנסה לעקוף. את זה מאגנוסן לא הצליח, ומכאן, הופתעתי שלא נענש. מספיק היה עונש קטן יחסית בכל קנה מידה בכדי שמאגנוסן יצבור את הנקודות האחרונות להרחקתו מהמרוץ בקנדה.

אולם הסיכוי של אולי ברמן, כנהג המחליף המוביל ברגע זה, להתחרות בקנדה, עדיין קיים, ודווקא באלפין. אוקון נענש על ידי השופטים, לא בגלל ניסיון העקיפה, אלא בגלל שבעקיפה הוא נסחף רחב אל תוך גאסלי, ולא אפשר לו את הנתיב המינימלי הנדרש. השאלה עכשיו היא מה אלפין יחליטו לעשות עם אוקון על עצם ניסיון העקיפה הכה מסוכן, דווקא על בן קבוצתו. אני חייב להזכיר שלאוקון החייכן, יש היסטוריה בעייתית בצורה קיצונית עם התנהלות מול בן קבוצתו, כאשר נהג לצד פרז. אני לא יודע אם אלפין רוצים או יכולים להעניש בהחלפה במירוץ בקנדה, אבל יש לי תחושה שאוקון לא ימשיך שם בעונה הבאה, ואולי ינהג באאודי.

דירוג הביצועים
מאחר ומונקו הוא מסלול כה ייחודי, אני לא למד דבר ממנו לגבי דירוג ביצועי המכוניות, אבל ממיאמי ומאימולה, עולה שמקלארן עקפו את פרארי, והם עכשיו לא רק במקום השני אחרי רדבול, אלא אפילו קרובים מספיק אליהם בכדי להדאיג את וורסטפן אפילו על מסלולים קבועים. ולמרות זאת, קשה לקבוע חד משמעית את דירוג הכוחות משני מרוצים, ואפילו המסלול בקנדה לא יעזור כי אינו מהווה מדד טוב, בהיותו שילוב מיוחד בין פניות איטיות ובינוניות וישורות ארוכות יחסית (ודרישה לשימוש אגרסיבי באבני השפה הגבוהות – שכרגע עושה רושם שבעייתי לרדבול). נראה שנאלץ להמתין לברצלונה בכדי לקבוע טוב יותר את דירוג הביצועים בשביל המשך העונה.

אליפות היצרנים
בתוך קבוצות החוד אין חדש. ברדבול פרז מתקשה לעומת ורסטפן, ולנדו ולקלר מראים יתרון מסויים על פיאסטרי וסאיינז בהתאמה, אבל בסה"כ מקלארן ופרארי מרוצים מהביצועים של שני הנהגים אצלם. זו לא רק השאלה לגבי המשך דרכו של פרז ברדבול, אלא מסתמן שאליפות היצרנים, שעיקר חשיבותה הינה כספית ומכאן חשובה מאד, פתוחה לפחות בין רדבול לפרארי, כל עוד פרז תורם פחות נקודות מאשר סאיינז. ייתכן מאד שהמו"מ בין רדבול לפרז לגבי המשך דרכו יוכרע לפי יכולתו לתרום מספיק נקודות למרוץ אליפות היצרנים, מצד שני, סאיינז מחפש קבוצה לעונה הקרובה לפחות. לטעמי סאיינז עשוי להיות פתרון יעיל מאד לצד וורסטפן, מבלי "שיחוסל" כמו שקורה לכל נהגי מס' 2 שם, אבל זהו סיכון עבור סאיינז, שכן האטרקטיביות שלו בשוק עשויה להיפגע קשות אם יאכל אבק ממקס.

בכל אופן, אליפות היצרנים פתוחה לפחות בין רדבול לפרארי, ולא הייתי מספיד אפילו את מקלארן לאור הביצועים המצוינים של פיאסטרי, שפשוט צריך טיפה שיפור במזל שלו. יש לפנינו עוד 16 מירוצים! כך שבמצב הדברים כפי שהוא נראה כרגע, פרארי עשויה להישאר צמודה לרדבול אפילו אם היא סובלת מנחיתות ביצועים קטנה, כאשר כרגע היא מפגרת רק ב- 24 נקודות. מקלארן אולי רחוקה יותר בדירוג (92 נקודות), אבל נראית עם ביצועים עדיפים על פרארי. רדבול מבחינתם חייבים כאמור את פרז, אבל כל עוד וורסטפן יהיה מלפנים, אזי יש גם סיכוי טוב שמקלארן ופרארי יגנבו נקודות האחת מהשנייה מספיק בכדי שאפילו המשך הגמגום מצד פרז, לא יספיק בכדי לגבור על רדבול באליפות היצרנים.

אליפות הנהגים
רק בברצלונה נוכל לדעת אם יש למישהו סיכוי מול ורסטפן. כרגע לקלר במינוס של 31 נקודות ולנדו במינוס של 56 נקודות, וסאיינז במינוס 61 נקודות. על פרז אני לא מדבר כי כל עוד ורסטפן בריא, אז הוא לא מתמודד על האליפות.
המסלול במונטמלו (ליד ברצלונה) הוא מסלול שכל הקבוצות וכל הנהגים מכירים היטב, והוא מבחן אמיתי ליכולת האווירודינמית והדינמית של המכוניות. אם נראה שם את מקלארן ואולי פרארי, נותנים פייט אמיתי לורסטפן, אז אליפות הנהגים פתוחה. גם כאן צריך לזכור שאם הביצועים בין מקלארן לפרארי צמודים, אז ייתכן גם שהנהגים שלהם רק יגנבו נקודות האחד מהשני, ואז יהיה להם יותר קשה לסגור על ורסטפן. מצד שני, אם גם מקלארן וגם פרארי צמודים לרדבול, אז דווקא ייתכן שיצליחו לדחוק אותו לסיים במיקום השלישי או אפילו מחוץ לפודיום. ככל שיהיה יתרון ביצועים ברור למקלארן או לפרארי, גדל הסיכוי לפתיחת אליפות הנהגים.

ועדיין כל זה נראה לי בגדר חלום. ורסטפן הוא כיום מכונת נהיגה משומנת ומפחידה בכל מצב, ורדבול כנראה עדיין עם יתרון ביצועים על מסלולים מהירים כמו ברצלונה / סילברסטון / ספא וכדומה.

אם היינו מתחילים את העונה עכשיו, היה אפשר להגיד שלנדו או לקלר יכולים לתת לו פייט, אבל הם והקבוצות שלהם, רחוקים מלהוכיח את עצמם כמי שיכולים להתמודד מול ורסטפן ורד בול. לקלר לטעמי כשל ב-22 יותר בגלל פרארי מאשר בגלל עצמו, והסקודריה כיום מתפקדת הרבה יותר טוב, אבל כדי שזה יצליח הם צריכים יתרון ביצועים ולא חיסרון קטן.
לנדו ומקלארן בכלל לא היו במצב של מאבק על אליפות. מבחינה טכנית וטכנולוגית הקבוצה הראתה יכולות פיתוח מרשימות ביותר, אבל גם הם צריכים לפחות יתרון ביצועים בכדי להתמודד מול ורסטפן, ובגירעון הנוכחי, אני לא רואה סיכוי.