שחקן עלי: מוחמד ריחף מעל הדרבי החיפאי

לראשונה בתולדות הפורמט הנוכחי של ליגת העל, נפגשנו עם הפועל חיפה לדרבי במסגרת הפלייאוף העליון. כן, בפעם האחרונה שהפועל חיפה היו בפלייאוף העליון, אנחנו בילינו עונת הזיות רעה ומורעלת בעליל בפלייאוף התחתון, ובשאר הפעמים, כאמור - ההיפך.

אז אין מה לומר - קבוצה אחת כיבדה את המעמד ואת המאורע, גם על הדשא וגם בתצוגת כוח ועידוד מרהיבה ביציעים, לרבות מופע עשן פשוט מהמם. הקבוצה השנייה, זו שמעדיפה לשחק ביפו, נתנה תצוגת עידוד מרהיבה הרבה פחות, גם במספרים הדלילים ביציע (מה נסגר? דרבי צמרת ראשון מזה שנים, גם עכשיו אתם נשארים בבית?) וגם במופע העשן הנגדי שקיימה, אבל בהחלט תרמה משהו לאווירה המחשמלת בסמי עופר.

אז הנה, בואו נשים את הדברים על השולחן כפי שהם בהתחלה - פירוטכניקה כאן כדי להישאר. העונשים לא מרתיעים, ולא בכדי - פירוטכניקה היא לא פשע, מעולם לא הייתה, והיחס לאוהדים שמדליקים פירוטכניקה, כאילו מדובר בעבריינים מועדים, הוא חרפה לכל המעורבים. לכולם, לרבות גורמי השיטור, האכיפה ואנשי ההתאחדות, זה ברור. המצקצקים ומטיפי המוסר יכולים לצקצק ולהטיף מוסר עד מחר, ואז לרוץ ולהתלהב ממופעי הפירוטכניקה של קבוצות בחו"ל. זה מרהיב, זה כיף, זה מייצר אדרנלין ואטרף כמו ששום דבר אחר לא יכול לייצר. זה חלק אינטגרלי מהחגיגה של הכדורגל, ומי שהורס את הכדורגל הוא לא המדליקים ומייצרי התפאורות, אלא רק אלו שאחראים על ה"מוצר" ומנותקים ממנו בכל היבט. אין ולא יהיה פיתרון למעט הסדרה ולגליזציה של מופעי האבוקות, אני אמרתי את זה בעבר ואני אמשיך לומר את זה עד שזה יקרה - וזה יקרה.

אוקיי, אז על כל האווירה המחשמלת והתפאורה הנהדרת הזו, העיב גורם אחד מרכזי - אני מדבר, כמובן, על הפועל חיפה. ראו איזה פלא! מסתבר שכשהקבוצה באדום רוצה, היא בהחלט יותר ממסוגלת להגן על שערה בנחישות ולא רק לעשות חיקוי של חתול שזה עתה עברה עליו משאית, כפי שעשתה בשבוע שעבר. אין מה לעשות - יותר משאהבה הפועל חיפה את עצמה, היא אוהבת לקלקל ולהרוס למכבי. ובשבעים הדקות הראשונות של המשחק, נראה היה שרוני לוי וחניכיו בדרך להצליח במזימתם המרושעת.

המחצית הראשונה הייתה דלה בבעיטות לשער, אבל בניגוד לשאר חבריי ביציע, אני דווקא הייתי מרוצה ממה שראיתי. למרות התסכול מההישכבות חסרת התנאים הזו לאחור של הפועל, הקבוצה שיחקה בסבלנות, בקור רוח ובשיטתיות. אפשר לדבר על משחק ההגנה המצויין ועל הידוק שיתוף הפעולה בין שימיץ' לסק, אבל יהיה בכך מהטעיית הציבור, שמא יחשוב שהפועל חיפה אשכרה ניסתה לתקוף במשחק הזה.

במחצית השנייה, בחמש עשרה הדקות הראשונות, המגמה של שליטה מוחלטת נשמרה, אבל בכל מה שקשור למסירה האחרונה ובטח לסיום מול השער, לא ראינו גדולות ונצורות. או אז, מסאי דגו החליט על שינוי הפרדיגמה, שלח למגרש את פרנזי פיירו ואת גדי קינדה על חשבון רפאלוב ודניאל סונדגרן, והשאר - היסטריה מוחלטת. 

בחיאת, תגידו לי אתם - מה בדיוק יכול בחיים האלו להתחרות במידת הטירוף, האדרנלין והאקסטזה ששתי הדקות המתוקות האלו, 72 ו-73 נתנו לנו? שום דבר, באמת שום דבר. החשמל שנשלח לך במוח כשאתה רואה את הכדור פוגש את הרשת ושובר את הבונקר המבוצר באדום, ואז האפטרשוק שמאיים לרסק את היציע דקה לאחר מכן, ולצד אלו, צליל יציאת האוויר מריאותיהם של אוהדי הפועל חיפה וניחוח הפחד האדום הישן והטוב, שנפרדנו ממנו לדרבי אחד, עולה שוב באוויר. 

אז כמובן, השמות הראשונים שקופצים לעין בבחירת מצטיין המשחק הם הצמד שהביא את הכסף - פרנזי פיירו ודין דוד. שני נכסים אדירים, שהצליחו למלא את מכסת השערים המאוד גדולה שהותיר כאן עומר אצילי. למרבה הצער, העומס והפציעות גרעו את אחד מהם ושניהם גם יחד מאיתנו ברגעים קריטיים, ואין אלא להצטער על כך. מכבי חיפה עם פיירו ודין דוד בחוד היא קבוצה פשוט קטלנית, ודינדה עם צמד שני ברצף עולה לראש טבלת מלכות השערים. עונה פשוט אדירה של הנכס הזה, דאבל פיגרס בליגה בפעם השלישית ברצף, מי ייתן ונזכה לראות אותו יחד עוד שנים רבות וטובות בירוק.

אך עם כל הכבוד למפרנסים המיידיים, המשחק הזה היה הצגת תכלית של קשר אחורי, מר עלי מוחמד. משחק פשוט פנומנלי שלו, חטף מכל הבא ליד, קצר את הדשא והזרים אנרגיות בכל נגיעה שלו בכדור. משחק על של שחקן על, שמראה לך מה הוא יכול להפיק מעצמו, אם רק נותנים לו לנוח יותר משלושה ימים בין משחק למשחק.

גם הרביעייה האחורית תפקדה מצויין, במסגרת המעט שנדרשה ליירט, אולי למעט השטות התורנית של סק בסיום, אבל זה כבר היה עמוק בתוספת הזמן. בגארבג' טיים, שריף כיוף סיפק הצלה אדירה לניסיון הבודד של הפועל חיפה למסגרת. טוב לראות שהוא שומר על עירנות שכזו במשחק שבו היריבה אפילו לא מתיימרת לנסות ולאתגר אותו. 

בגזרת הקווים, מסאי דגו לקח את המשחק מרוני לוי עם מט בשני מהלכים בדקה ה-60. הגדרתה של אי שפיות, כידוע, היא הניסיון לעשות את אותה הפעולה שוב ושוב ולצפות לתוצאה שונה. אז בדקה ה-60, לאחר שראה כי בלמי הפועל חיפה מותשים דיים, החליט מסאי להחדיר מעט שפיות למשחק ולשנות את המערך. עם מאסה כמו של דין דוד ופיירו גם הגנה טובה יותר מזו של הפועל חיפה לא יכולה להתמודד, וההגנה הסחוטה ממאמצים שלה קרסה לחלוטין בניסיון הרציני הראשון, בזכות התוספת הזו. 

הערה כללית לסדר, בהקשר הזה ובכלל: רבות דובר, בעיקר בתקשורת החיפאית, על החשיבות בהחלפת המערך, ועד כמה מערך של 4:3:3 עדיף על מערך של שלושה בלמים. ובכן, העניין הוא לא המספרים על הלוח, ואין מערך אחד שהוא יותר טוב מהמערך השני, לא באמת. המערך הטוב ביותר הוא זה שמתאים בצורה הטובה ביותר לשחקנים על הדשא. כשפרנזי פיירו ודין דוד ביחד על הדשא, זה פשע, לא פחות, לשחק במערך שאיננו שלושה בלמים ושני חלוצים. את כל האמצע והכנפיים תסדרו כפי שרואות עיניכם. בסופו של דבר, מכבי חיפה עשתה את ההתאמה והוכיחה, שוב, את הרבגוניות שלה, ולקחה את כל הקופה. 

זהו, זכינו לחיות עוד יום אחד במאבק האליפות הזה, הגם שסיכויינו בו הולכים ומצטמצמים. כולי תקווה שנמשיך ונתמיד ביכולת ובנחישות הזו עד הסוף, ואם איכשהו, כנגד כל מהלך מחשבה הגיוני, נצליח להביא את הצלחת - מה טוב. לבינתיים, אפשר לחייך ולסמן וי במטרה לא פחות חשובה - ניצחון בדרבי והשבת סדרי עולם על כנם. הפעם הם לא חגגו בתיקו.

שבוע טוב וירוק לכולם, תחזירו אותם מהגיהנום כבר. הזמן הולך ואוזל.