המדליסטית האולימפית בטאקוונדו, אבישג סמברג, השיגה את הכרטיס למשחקים האולימפיים בפריז, ותגיע לאולימפיאדה בפעם השנייה ברציפות בקריירה. סמברג עשתה זאת בתחרות המיון היבשתית לאולימפיאדה שהתקיימה בבולגריה, שהייתה גם ההזדמנות האחרונה בהחלט להשגת הכרטיס, ואמרה בסיומה: ״בוודאי שאני רוצה את מדליית הזהב, החלום שלי הוא להיות אלופה אולימפית״.
סמברג שיתפה על ההתקדמות וההתפתחות האישית והמקצועית, על הקרב שהוכרע בשניות הסיום שכמעט הרס את הצ׳אנס האולימפי, ועל הפספוס הגדול של בן הזוג שהיה רחוק פסע מלהשיג את הכרטיס השני בענף.
איך זה מרגיש להשיג את הכרטיס האולימפי פעם נוספת?
״וואו. האמת שזה הישג מדהים עבורי. אני מאוד מרוגשת, מאושרת ושמחה. מי שמכיר את הטאקוונדו יודע כמה הענף הזה קשה, אז זה מדהים״.
איך את מסכמת את התחרות מבחינתך?
״אני חושבת שכל קרב הוא קרב קשה, לא משנה מי היריבה, והשאלה היא איך את מנהלת את הקרב. הכל יכול לקרות ולהשתנות בקרב בכל רגע. בגלל זה, גם אם אני מובילה או קרובה מאוד לניצחון תמיד צריך לתקוף. זאת טקטיקה של יחיעם שרעבי המאמן שלי, שאומר תמיד שלא משנה מה התוצאה - צריך לרסק את היריבה״.
כל הלחץ והמאמץ התנקזו לתחרות הזאת שהייתה ההזדמנות האחרונה להשיג את הכרטיס. כמה זה השפיע על היכולות שלך?
״זה היה הצ'אנס האחרון באמת. כמובן שיש הזדמנות להשיג את הכרטיס דרך הדירוג העולמי אבל זה מאוד מאוד קשה. מי שמבין ומכיר את הענף יודע שזה ממש קשה לעלות דרך הדירוג. האמת שתמיד ברגע שצריך להביא את היכולות הכי טובות ולנצח, ברגע האמת, אני מצליחה להתאפס על עצמי. זה קשה, אבל אמרתי לעצמי שזה לא אימון, זאת לא עוד תחרות גרנד פרי, זה הרגע שלי להוכיח ולהשיג את הכרטיס״.
וכמה זה היה קשה ליישם את זה בקרבות?
״בגלל שנלחמתי על הכרטיס, אמרתי לעצמי ׳אבישג את מנצחת את זה ומצליחה. את מוצאת פיתרון לכל דבר׳. בגלל שאני כל כך מאומנת, מצאתי את הפיתרונות. אמרתי לעצמי בראש כל הזמן ׳את מנצחת, לא אכפת לי איך, אפילו אם צריך יהיה לעשות ליריבות איפון על המזרן׳, והצלחתי״.
כמה הרגשת מוכנה לתחרות בפן הפיזי?
״סופר מוכנה. יש לי את המאמן הכי טוב בעולם יחיעם שרעבי. הוא הכין אותי הכי טוב שיש, ובעיקר לדעת איך להתמודד עם כל מה שיקרה בקרב, ככה שלכל מקרה אני יודעת מה אני צריכה לעשות. כמו הקרב עם המתמודדת הבולגרייה שנקבע סיום. כשהובלתי עליה בשלב רבע הגמר, היא חשבה שגרמתי לה להישבר ושאני כבר לא אלחץ אותה, ואולי ככה היא תצליח לצאת מזה. אבל פעלתי בדיוק ההיפך, והמשכתי לתקוף עד הסוף״.
מה באמת עבר לך בראש ברגעים האלה, הקרב הוכרע שתי שניות לסיום?
״יחיעם כל כך הכין אותי לזה. ברגע המכריע פשוט הצלחתי לנהל את עצמי נכון ועשיתי את זה. האמת שלא הפתעתי את עצמי כשניצחתי אותה. לא חשבתי באותם רגעים על לנצח או לא, אלא חשבתי על איך אני צוברת עוד נקודות. חשבתי שאני אצליח לשנות את התוצאה למרות שהיה קרב צמוד, בסוף זה עבד לי״.
מהצד היה נראה שאת נהנית בקרבות.
״כן, לגמרי. כל הזמן אמרתי לעצמי שאני רק צריכה להנות. החברים שלי לנבחרת מכירים אותי מאוד טוב. הנבחרת מאוד חשובה לי, והם עודדו אותי המון וגם צעקו לי להנות. את רוב הכח שלי אני שואבת מהם, הם יודעים את זה״.
אחרי שהמשימה שלך הושלמה והשגת את הכרטיס, הלחץ לא ירד כי נמרוד קרביצקי, בן הזוג שלך, נאבק גם הוא בקרב על כרטיס, וגם דנה אזרן חברתך לנבחרת.
״נמרוד... זה היה חלום שלי שנהיה יחד באולימפיאדה. זה היה רגע ממש קשה. התפללתי כל כך חזק שהוא יצליח. זה ריסק לי את הלב. אני יודעת שהוא ספורטאי על והוא עובד מאוד קשה, זה לא היה פשוט. האמת שאני הרגשתי הרבה יותר בלחץ ביום שלו מאשר ביום שלי. כל הזמן חשבתי איזה עינוי זה להיות בצד ולראות אותם מתחרים, אני לא רוצה להחליף עם ההורים שמגיעים לראות, או עם מי שמסתכל בקהל. מבאס שהם היו כל כך קרובים אבל בסוף לא הצליחו״.
מה צפוי לך בתכנית המקצועית עד לאולימפיאדה?
״רק חזרנו מהתחרות וכבר יחיעם ישלח לי את התכנית ונמשיך לעבוד. יש עוד כמעט 5 חודשים, זה לא מעט זמן. יהיו עכשיו הרבה מחנות אימונים, עוד תחרויות. מבחינה מקצועית במקום שאני נמצאת בו כרגע אין יותר מדי דברים לשפר מבחינה טכנית, אז זה יהיה בעיקר תרגול ואימונים״.
בנקודת הזמן הזאת שלפני האולימפיאדה, בהשוואה לתקופה שלפני טוקיו 2020, מה השתנה אצלך פיזית ומנטלית?
״הרמה הפיזית שלי עלתה מבחינת יכולות טאקוונדו. רמת הביצוע, הדיוק, המהירות, הגיוון שלי בבעיטות. ברמה המנטלית והנפשית התבגרתי. אם פעם היה לי סטרס מאוד מאוד גדול לפני תחרויות, היום אני במחשבה של מה שיהיה יהיה. היום אני הרבה יותר נקייה מלחצים שהיו לי לפני, אני כבר יודעת מהניסיון ומהעבר עם מה יש לי להתמודד. אני אומרת לעצמי שחיים פעם אחת, ואני באה להנות. אני מגשימה את החלום שלי״.