שר הביטחון: על הקפיצה הגדולה של דני אבדיה

כבר מהרגע בו וושינגטון בחרו בו במקום ה-9 בדראפט, היה ברור שהם ראו בו פוטנציאל גדול. זו אמנם לא מדינה שגידלה הרבה שחקני NBA, אבל בכל זאת, היה משהו בבחור הזה שהרשים אותם. לקח לו זמן להתרגל לתפקיד החדש, אבל לאחרונה הוא כבר הראה בו יותר יציבות - באופן שגם מאפשר לקבוצה שלו לעמוד במטרות שהציבה לעצמה. בסופו של דבר, דווקא הלילה, במקום שמזוהה כבר עשרות שנים עם הג'אז, הכל התחבר לו לשיא קריירה. אבל אני מניח שלא פתחתם את הטור הזה כדי לקרוא על רוי האצ'ימורה, אז נעבור לדבר על שחקן אחר שהתיאור הזה מתאים לו.

אחת התמונות הפופולריות של דני אבדיה בוושינגטון מציגה אותו במטבח, מעל הכיריים, ולאחרונה התגברה בקרב אוהדי ומסקרי הוויזארדס הבקשה: Let him cook. העונה הזו של הוויזארדס קיבלה את הכיוון הנוכחי כבר ביוני 2023, כאשר ההנהלה החדשה, שהחליפה את טומי שפרד (היי, שלושה מארבעת השחקנים האחרונים שבחרת בדראפט - רוי, דני וקיספרט - קלעו הלילה 99 נקודות ביחד!), ישבה עם בראדלי ביל והסבירה לו בעדינות שמערכת היחסים הזו הגיעה למבוי סתום, וששני הצדדים ירוויחו מפרידה. ביל קיבל את ההזדמנות להתמודד על אליפות, הוויזארדס יצאו לדרך חדשה.

לאחרונה דני זכה לפגוש באותו שבוע שניים מהחברים שלו לשעבר: ביל קלע שיא עונתי על הראש של הוויזארדס בביקור היחיד שלו העונה בוושינגטון, וקריסטפס פורזינגיס - עוד אחד שמצא את עצמו בסיטואציה טובה יותר - היה רחוק נקודה אחת מהשוואת השיא העונתי שלו כעבור חמישה ימים. אבדיה יכל לקבוע שיא קריירה מול שניהם: מול פניקס בריאן קיף הוציא אותו באמצע הרבע השלישי כשהוא כבר על 25 נקודות, בדיוק מספר השיא, ועל פניו מסרב לתת לו לשבור את השיא נגד שחקני המשנה של פניקס (שחלקם נחתכו שבוע אחר כך), ונגד בוסטון היו לו 24 נקודות, והוא החטיא שלשה שיכלה גם לשבור את השיא וגם לקרב את הוויזארדס למינוס 2 בשניות הסיום.

באותו ערב הוא שבר שיא אישי אחר - 42 דקות משחק - כשהוא שומר כל הערב על שלושה שחקנים ברמת אולסטאר ומעלה פורזינגיס, ג'ייסון טייטום וג'יילן בראון, ומגביל את שחקני הסלטיקס שזרקו מולו, על פי פיני בראל, ל-36% מהשדה. הוא כן סיים את אותו ערב לא רק עם 24 נקודות יעילות אלא גם עם 13 ריבאונדים וכפקטור משמעותי נגד המועמדת המובילה לאליפות. הביטחון העצמי הלך ונבנה בשבועות האחרונים, מרגע לרגע, ממשחק למשחק. הלילה, משחק אחרון לפני פגרת האולסטאר, בחג האהבה, הוא נתן לאוהדי הוויזארדס את הסיבה האולטימטיבית לאהוב את מה שהם רואים.

מהלכים מנצחים בקבוצה מפסידה

פיטוריו של ווס אנסלד ג'וניור נראו על פניו קצת מוזרים, והמשחקים הראשונים לאחר מכן נראו אפילו קצת מדאיגים. שבועיים לדדליין, אבדיה הורד לספסל פעמים רבות ברגעי הקלאץ' לטובת בילאל קוליבאלי, בעוד וטרנים כמו לנדרי שאמט ודלון רייט, שאין ספק שיש להם הרבה יותר מה לתרום בקבוצות עם שאיפות גבוהות קצת יותר, קיבלו גם הם דקות ארוכות יותר מהרגיל. באותם רגעים היה אפשר להיכנס לפאניקה, או להיכנס לאקסטזה, תלוי באיזה צד אתם, אבל בדיוק מאותה סיבה - נראה שהוויז מקבלים הצעות מעניינות על אבדיה לפני תום מועד ההעברות ומנסים לדמיין איך הקבוצה תיראה בלעדיו.

רק שהיתה בעיה קטנה: אבדיה, למרות המאזן של הוויזארדס, הוא שחקן שעוזר לקבוצות לנצח. כזה היה כל חייו. אוקלהומה סיטי, קבוצה שנראתה אידיאלית עבורו, חיפש ומצאה דווקא פורוורד מנוסה בדמותו של גורדון הייוורד, והקבוצות האחרות שהיו צריכות שחקן כמוהו - הקליפרס, דאלאס, בוסטון - הן כמעט נטולות בחירות סיבוב ראשון, או שחקנים שיכולים לתת לוויזארדס את אותו ערך. דאלאס היתה צריכה ללכת למחסן הבחירות של סם פרסטי בת'נדר כדי לשלוף משם בחירה 25-27 בדראפט הקרוב, שיהיה לה מה להעביר לוויזארדס על דניאל גאפורד.

אם היתה מתבצעת עסקה עם דאלאס, למשל, כנראה שוושינגטון היתה מקבלת תמורה דומה למה שקיבלה שארלוט על פי.ג'יי וושינגטון - בחירת סיבוב ראשון ב-2027, ואת גרנט וויליאמס או סת' קארי, אולי גם את אוליבייה מקסנס פרוספר (למה שיהיה לכם רק רוקי צרפתי אחד שהוא שחקן 3&D, אם אפשר שניים?). בהנהלה הנוכחית של הוויזארדס מאמינים שאבדיה שווה יותר - גם להם אם יישאר, וגם אם וכאשר מבחינת ערכו בטרייד.

ופתאום, אנחנו בכלל תוהים האם החוזה של דני בוושינגטון - 55 מיליון ל-4 שנים הבאות, החל מהקיץ ועד 2028 - הוא בכלל גניבה. זה בוודאות מציב אותו, בתור התחלה, כאחד החוזים היותר משתלמים בליגה. וגם זה חשוב. אם הוויזארדס בונים קבוצה מנצחת, הם יוכלו לחזק אותה בעמדות החשובות והוא יהיה חלק מזה, ואם הביקוש כן יגבר בקיץ, החוזה האטרקטיבי הזה גם יאפשר לוויזארדס לאסוף יותר בחירות דראפט ופחות שחקנים על חוזים מיותרים.

מצד שני, צריך לזכור איפה היינו בקיץ האחרון: דני עוד לא רשם עונה של דאבל-פיגרס בממוצע. ההתקדמות שלו מתחילת הקריירה היתה אמנם לינארית, אבל עדיין איטית. היציבות עוד לא היתה שם, גם לא הקליעה לשלוש. החוזה נתן לו קרקע מתחת לרגליים, את ההבנה שבהנהלה החדשה שמאמינים בו. בלי החוזה הזה, אם היה צריך להיאבק על מקומו גם העונה, יכול להיות שדברים היו נראים אחרת לגמרי, ואולי כן היו מעבירים אותו בתמורה לחבילה פחות טובה. על כל ג'יילן ברונסון שהאמין בעצמו וקיבל בקבוצה אחרת חוזה כפול ממה שיכול היה לחתום עליו, יש שחקן שהאמין בעצמו, הקבוצה פחות האמינה, ומשחק היום בליגת הפיתוח או באירופה. על האצ'ימורה, כזכור, הוויזארדס קיבלו 3 בחירות סיבוב שני ואת קנדריק נאן, שמשחק היום בליגה היוונית.

קח דוגמה מקוזמה

הדבר המעודד ביותר אצל דני זו לאו דווקא ההצגה הלילה, אלא עצם העובדה שהיא לא באמת חורגת מהסטנדרטים של היעילות שראינו ממנו בתקופה האחרונה. תמיד סימנתי את הקליעה משלוש אצלו כמה שיקבע את התקרה שלו ב-NBA, ומאז תחילת 2024 הוא קולע ב-48.5% מעבר לקשת עם 3 זריקות לערב - מקום שביעי ב-NBA על פני חודש וחצי. אלה לא מספרים שיכולים להחזיק מעמד כל הקריירה, אבל קיווינו להתקדמות לאזור ה-36-37% עונתי ואנחנו כרגע גם מעל הרף הזה. פעם היינו צריכים לחפש נחמות קטנות במספרים של שחקנים נגדו, בפלוס/מינוס, במדדים מתקדמים. הלילה שיחקו 26 קבוצות ברחבי הליגה, ואף שחקן לא קלע יותר נקודות או לקח יותר ריבאונדים ממנו.

וכן, הוויזארדס לא ניצחו גם הלילה. המאזן שלהם גרוע. אבל ב-NBA ניצחונות הם לא דבר שבא בקלות, ויש קבוצות שמחליטות פשוט לוותר על העניין. אם אתה לא טוב, תהיה גרוע. אל תהיה בינוני. תצבור בחירות סיבוב דראפט, תן הזדמנויות לצעירים. אוקלהומה סיטי נחשבת לסטנדרט המוזהב של בניית קבוצות בצורה הזו, והבוס של וושינגטון, טד לאונסיס, מחזיק כרגע בנשיא מועדון שהיה חלק מהבנייה של הת'נדר, ג'נרל מנג'ר שהגיע מהת'נדר ומאמן שעבד איתם, נכון, בת'נדר. אחרי שנים של בינוניות ולמרות שזה לא נראה ככה ממבט על הטבלה או הסגל, נשיא המועדון מייקל ווינגר הגיע ללאונסיס עם תכנית חומש - והמועדון סוף סוף נמצא בידיים טובות.

אז לאן מתקדמים מכאן? בתואר השחקן המשתפר של העונה נראה שהפייבוריטים הם, בסדר כזה או אחר, טייריס מקסי, טייריס הליברטון, אלפרן שנגון, ג'יילן ג'ונסון וקובי ווייט. יהיה קשה לעבור את החמישייה הזו, אבל אם דני יסיים את העונה עם ממוצע 15-16 נקודות, יהיה דיבור ויהיו קולות. הוויזארדס מן הסתם לא יעשו פלייאוף או פליי-אין, אבל כרגע ההנהלה מסתכלת על מה שחסר ומה שכבר יש - ועם דני וקוליבאלי, ואולי גם קורי קיספרט בעמדה 2 (או ג'ורדן פול אם אי פעם ייזכר איך משחקים כדורסל), נראה שהם מסודרים בעמדות הכנף. בדראפט הקרוב תהיה לוושינגטון בחירת טופ-4 כמעט בוודאות, מה שיאפשר לה להנחית שחקן פנים כמו אלכס סאר הצרפתי או רכז מסוגו של ניקולה טופיץ' או אייזיה קולייר. וכן, סביר להניח שגם בעונה הבאה עוד נראה כאבי גדילה, ובדראפט 2025 יש עוד יהלומים שיכולים להצטרף וליצור חמישייה מרתקת.

הדרך לאולסטאר עוד ארוכה

מבחינת ההנהלה של וושינגטון, יכול להיות שמה שאנחנו רואים מדני בימים אלה בעיקר מאותת להם שזה הזמן לעשות בעוד כמה חודשים שיחת יחסינו לאן נוספת - והפעם עם קוזמה. החוזה שלו הרבה יותר סביר וסחיר משל ביל, וגם לו מגיע להתמודד על אליפות בשלב הזה של חייו. יהיה אפשר לקבל עליו תמורה נאה, גם למעצמות יהיו יותר בחירות דראפט עתידיות לסחור בהן, ודני יוכל להשתלט על עמדה 4 - בה הקליעה שלו מבחוץ מספיק טובה כדי לפתוח הגנות, ורוב השומרים שלו עדיין יהיו איטיים ממנו. ובאופן כללי, קוזמה בגיל 25 היה הקלע השלישי בקבוצה שלקחה אליפות. זה מקום שדני בהחלט יכול לשאוף אליו, כך שקוזמה צריך להיות מודל לחיקוי עבורו - מינוס בחירת הזריקות הכפויה, פלוס בחירת הביגוד לפני משחקים.

לפני דראפט 2020, שוחחתי עם עוזר המאמן של מייק דאנטוני ביוסטון, דווין בלייר, שסימן את רשימת הדרישות משחקנים בעמדות 3-4: "להוביל כדור, לקלוע, לעשות הכל, לשמור על שחקנים בשלוש עמדות, בשאיפה בארבע, וכשאתה ממש טוב, על כל חמשת השחקנים של היריבה. לשם הליגה הולכת, וכל שחקן שיש לו יכולות כאלה יהיה יתרון אדיר לקבוצה שלו הגנתית". כרגע דני, ששומר יום אחד על שיי ולמחרת על יאניס, שמוסר כ-4 אסיסטים למשחק (וגם האיבודים שמתרבים לאחרונה הם חלק מהאחריות הנוספת), שקולע לשלוש, שחודר לסל באגרסיביות, מסמן וי על כל הרשימה. הוא גם מתחיל לחדור יותר בשמאל, ולקלוע טוב יותר בזריקות פול-אפ מחצי מרחק. הארסנל ההתקפי שלו פשוט הולך ומשתפר מעונה לעונה, ולפעמים מחודש לחודש.

שדר הבית של הוויזארדס אמנם הכריז הלילה כי "אולסטאר נולד", אבל דווקא בימים אלה כדאי לצנן טיפה את ההתלהבות. כדי להגיע לשם, כעת נשארו לדני שני שלבים עיקריים: הראשון הוא לקלוע את ה-20+ למשחק כשאתה מסומן מראש ככוכב - מעכשיו זה יקרה יותר, ובשלהי העונה שעברה היו לו לא מעט משחקים בהם נתקל בקשיים, אם כי עכשיו המשחק שלו בשל ושלם יותר. השני הוא לעשות זאת בקבוצה טובה מאוד, ובעוד אין לדעת איך הוא יתפקד בקבוצה עם לחץ, לצד מגה-סטארים שעבורם אין מרחב לטעויות, האופי שדני הפגין עד עכשיו, דרך זמנים קשים ותקופות מחורבנות, מסמן לנו שיש על מה לבנות.

ורוי האצ'ימורה? אם גם הוא ימשיך בקצב הזה, אולי גם הוא יקבל טור יום אחד.