ה-11 שלו: השערים הגדולים של אלי אוחנה

אלי אוחנה בן 60. ארבע מילים שנראות כמו סתירה פנימית, עד הרגע שבו הן נכונות. האיש הכי כובש, הכי בועט, הכי צעיר - נכנס לעשור השביעי לחייו. זה מוזר, אבל זו המציאות שתכה על פני כולנו בסופו של דבר - יד הזמן הארוכה, בסופו של דבר, הגיעה גם אליו.

אוחנה, כפי שהעידו חבריו וגם הוא עצמו, הוא טיפוס בלתי נוסטלגי בעליל- כזה שמאוד לא אוהב את ההתרפקות ואת הגעגוע. אבל בכל זאת, עם יום ההולדת העגול - זה הזמן לנסות ולשחזר (גם לטובת אלו שלא הכירו את האיש והאגדה) - 11 שערים תוצרת אוחנה. עשרה, ועוד אחד לקינוח, רגעי זהב מבית היוצר של הגדול מכולם. ניסינו במקרה הזה להתמקד בביצועים - לנסות ולבחור את השער הגדול מכולם. כן, אתם יכולים לנחש את המקום הראשון, ואף על פי כן - בואו איתנו.

במקום ה-10 - הפועל פ"ת (מחזור 7, הליגה הלאומית, עונת 1997/98)
לפי ספרי ההיסטוריה, הגול האחרון של אוחנה היה מאוד לא "אוחנאי" - באייברוקס נגד גלאזגו ריינג'רס בגביע אופ"א, ועוד בפנדל. אבל עם כל הכבוד לספרים, בסוף - זה השער האחרון שייזכר ממנו. בדקה ה-19 של המשחק נגד המלאבסים, ב"אורווה" הידועה לשמצה, אבי פלטשר ניסה להחזיר כדור אחורה לשי הס - בלי לשים לב שלצידו עומד אוחנה. אמנם בסוף הקריירה, אבל עדיין אוחנה. מספר 11 התנפל על הכדור ובנגיעה אחת רכה שלח את הכדור לפינה. מאוחר יותר באותו המשחק (שהסתיים ב-1:1), הוא ייפול על הכדור - ולמעשה יסיים את הקריירה. אבל הוא לא עשה את זה בלי להשאיר מתנה אחת אחרונה.

במקום ה-9 - מכבי יפו (מחזור 7, הליגה הארצית, עונת 1991/92)
אחד המהלכים הכי זכורים בקריירה של אוחנה קרה בקיץ 1991 - אז, בניגוד לכל היגיון בריא ולחוקי המשחק הקפיטליסטיים, אוחנה בחר לחזור מאירופה - לבית"ר, ששיחקה אז בליגה השנייה. עונת העלייה חזרה לליגה הבכירה היתה לא קלה, אבל משחק אחד שבו דווקא היה קל מאוד היה הביקור באצטדיון גאון ביפו. בית"ר ניצחה 0:7, ובמצב של 0:2, איתן מזרחי הגביה כדור ארוך ומוגזם מצד שמאל לצד ימין - כדור שהוא לכאורה אבוד. אבל עם אלי אוחנה אין "אבוד" - הוא ניתר מול השוער היפואי, ונגח מעליו לרשת. עוד שער שכולו סטייל, בעונה שתסתיים בחגיגות עלייה - שהובילו, עונה לאחר מכן, גם לחגיגות אליפות.

במקום ה-8 - הפועל חיפה (מחזור 20, הליגה הלאומית, עונת 1994/95)
במונחי בית"ר של שנות ה-90, העונה הזו היתה עונה "מבוזבזת". חלק מהשקיעה של הקבוצה שזכתה באליפות ב-1993, עד שתיבנה שם הקבוצה הגדולה הבאה - זו שירכיב אלי כהן "השריף", עם ההונגרים, יוסי אבוקסיס, דוד אמסלם והחבורה שאיתם. אבל אוחנה עוד היה שם, וידע לספק את הרגעים שלו. בדקה ה-15, כשבית"ר בפיגור 1:0 (פנדל של ראובן עטר), אוחנה קיבל כדור חוץ מצד ימין. הוא החזיק בלם אחד על הגב, לקח אותו לסיבוב, ובסוף אותו סיבוב - נתן צ'יפ מרהיב מעל השוער. המשחק הסתיים ב-2:2, העונה נגמרה במקום השישי, אבל זה שער שכיף להיזכר בו תמיד.

במקום ה-7 - דינמו מינסק (רבע גמר גביע המחזיקות, עונת 1987/88)
הנה שם שאי אפשר בלעדיו: מכלן (והוא יופיע, לא בפעם האחרונה). הקבוצה האלמונית מבלגיה ששמה את ידיה על אוחנה בקיץ 1987, רגע אחרי האליפות ההיסטורית שהעניק לבית"ר. והסיפור הגדול של העונה הזו, היה המסע בגביע המחזיקות האירופי. ברבע הגמר, מכלן של המאמן אד דה מוס יצאה למשחק חוץ קפוא במינסק המושלגת - אז, חלק מברית המועצות. ובדקה ה-29 נשלח אל אוחנה כדור ארוך שחצה את קו מחצית המגרש, והגיע ישר אליו. אוחנה חצה את הקו, המשיך עד הסוף - וראה רק את הרשת עם בעיטה חדה לפינה. מכלן עברה את מינסק ברבע, אחר כך גם את אטאלנטה בחצי - ובסוף תזכה בפרס הגדול. אבל זה יגיע בסוף.

במקום ה-6 - הפועל חיפה (מחזור 2, הליגה הלאומית, עונת 1996/97)
העונה הזו תהיה עונה גדולה עבור בית"ר, ובעיקר עבור שתי חתיכות מוזהבות בפאזל שנבנה שם: אלי אוחנה, ואיציק זוהר. אוחנה כבר היה שם, עם רעב לתואר אחרי כמה שנים של דשדוש ו"כמעט"; זוהר הגיע אחרי עונה גדולה במכבי תל אביב, שהסתיימה בדאבל עם דרור קשטן (שניהם, כזכור, עזבו את תל אביב באותו הקיץ). ושיתוף הפעולה בין זוהר לאוחנה הפך למרהיב - כל אחד מהם סיים את העונה הזו עם 14 שערים, ובסוף זה גם נגמר בתואר אליפות ראשון מזה ארבע שנים. אבל זה עוד קרה בהתחלה - בדקה ה-77, במצב של 1:1, זוהר הרים קרן מושלמת - שפגשה את הראש המושלם של אוחנה. הכדור נחת ברשת, בית"ר ניצחה בסיום 1:3 - והמריאה לעונה שבה אי אפשר היה לעצור אותה.

במקום ה-5 - מכבי חיפה (מחזור 8, הליגה הלאומית, עונת 1995/96)
ה-4 בנובמבר 1995 הפך לימים לתאריך טראגי. אבל רק כמה שעות לפני שהמדינה התהפכה על הראש של כולנו, היה משחק כדורגל בחיפה - בין הירוקים לבית"רים, ובתוכו עוד רגע "אוחנאי" לתפארת. בדקה ה-45, רגע לפני השריקה, בית"ר של השריף יצאה להתקפת מעבר. סטפן שאלוי שלח כדור קדימה לאוחנה - שפגש מולו את בלם חיפה דאז, רומן פץ. אוחנה היתל בו קלות, קצת ימינה, קצת שמאלה, ואז שלח כדור חזק לרשת של ניר דוידוביץ', בהופעת הבכורה שלו בשער הירוק. המשחק נגמר ב-2:2, ונמחק מהזיכרון הקולקטיבי (מסיבות מובנות) - אבל לפחות את השער הזה קיבלנו כמזכרת.

במקום ה-4 - מכבי חיפה (מחזור 4, הליגה הלאומית, עונת 1984/85)
אלה היו השנים בהן בית"ר ומכבי חיפה נאבקו ראש בראש. שנה קודם, חיפה הצליחה לחזור מפיגור של 13 נקודות מול בית"ר - כדי לקחת אליפות היסטורית. ב-85', בית"ר ניסתה שוב. במחזור הרביעי, חיפה התארחה בבלומפילד - שם קיימה בית"ר את משחקי הבית שלה, ונכנעה לאוחנה בהופעה גדולה - עם שלושער עד המחצית. היפה שבין השערים היה השני - כאשר במצב של 0:1 לבית"ר, סמי מלכה הוביל כדור, ושלח פנימה את אוחנה, שקיבל את הכדור על סף הרחבה, נכנס פנימה, העביר עוד פעם אחת את הבלם הירוק וכבש. המשחק נגמר ב-2:3 ובית"ר לא זכתה באליפות - בשביל זה, היא תצטרך לחכות עוד שנתיים.

במקום ה-3 - מכבי חיפה (מחזור 11, הליגה הלאומית, עונת 1983/84)
ומה יותר סמלי מאשר שער כזה שמגיע במחזור ה-11? עונת 1983/84 היתה עונת המאבק הראשונית - בין הירוקים של שלמה שרף יבדל"א, לצהובים-שחורים של דוביד שוייצר ז"ל. בסוף עוד יבוא המהפך הירוק, אבל אז בית"ר היתה הדומיננטית במאבק הזה - ואנחנו שוב בבלומפילד, שם בית"ר מארחת משחק שאותו ניצחה 1:2 (אורי מלמיליאן כבש את השער הנוסף). השער השני במשחק היה אחד השערים היפים של אוחנה בקריירה - מבצע אישי מדהים שהחל עוד בקו מחצית המגרש, משם אוחנה רץ ורץ ורץ כחץ שלוח - ואז ירה כדור אדיר שפגע בקורה השמאלית ופרפר ברשת. רגע אוחנה שאין כמוהו.

במקום ה-2 - הפועל פ"ת (מחזור 9, הליגה הלאומית, עונת 1996/97)
הנה לכם, רגע ההתגלות הקטן שלי. ילד בן 9, שמחפש את דרכו בעולם, ונתקל מול עיניו בגיבור על - עם החולצה מספר 11 כגלימה. בית"ר פוגשת את הפועל פ"ת, אז עוד יריבה על התואר, ובמצב של 0:2 - בדקה ה-78 - מגיע הרגע שאותו תיאר השדר יורם ארבל בזו הלשון: "איזו מסירה יפה לשאלוי / אבל השופט נותן יתרון / ואלי אוחנה מקפיץ ועובר קדימה / אם זה יהיה שער, זה יהיה שער גדול / אוחנה ברגל ימין.... כןןןןןן!!! ה-ל-לויה לאלי אוחנה!!!!". הרגע הקטן הזה שבו אתה מוצא אהבה לכל החיים. אוחנה של הגול הזה הוא אוחנה של שלהי הקריירה - שונה מאוד מאוחנה הפרוע של שנות השמונים. אבל הוא היה קלאסי לא פחות, מרגש לא פחות, וכובש לא פחות. זו העונה שבה בפעם השנייה שלו הוא יזכה בתואר כדורגלן העונה - וזו העונה שבה הוא הפך לגיבור הילדות שלי.

במקום ה-1 - אוסטרליה (מוקדמות מונדיאל 1990, 16 באפריל, 1989)
אבל עם כל הכבוד לשערים היפים האלה - כנראה שאין גדול יותר מהגול, שכבר הפך לקלישאה. אמרו עליו הכל, ואני בטח לא אתנדב להגיד דברים שכבר אמרו - אבל מה ששווה בכל זאת להתעכב עליו, הוא עוצמת הרגע אחרי שהכדור נכנס. אחרי הטעות, והריצה אל הכדור, והלהעביר-עוד-בלם, וניסים קיוויתי - הרגע שבו הדממה באצטדיון באוסטרליה מתערבבת עם שמחה בקצה היציע, הרגע שבו זה נוחת עליך שראית שער גדול. ישראל לא הגיעה למונדיאל 1990, למרות שהיא היתה הכי קרובה שיש - אבל את השער הזה, אף אחד אף פעם לא ישכח.

צפו בשער בווידאו בראש הכתבה >>

השער ה-11 - פיט דה בור, גמר גביע אירופה למחזיקות 1988 נגד אייאקס
כי זה לא רגע שבו אוחנה כבש, אבל כנראה שזה השער הכי חשוב שאוחנה היה מעורב בו. הרגע שבו מכלן הקטנה, מועדון זניח מבלגיה, פגשה אימפריה בדמות אייאקס אמסטרדם - אבל לאייאקס לא היה את אוחנה, ולמכלן היה. ובדקה ה-53, במצב של 0:0, אוחנה קיבל את הכדור סמוך לקו האורך. הוא פגש שם בלם ג'ינג'י בשם פרנק ורלאט - ועשה מולו את מה שעשה מול רומן פץ, ומול ירון פרסלני, ומול אילן בוארון ומול אלף בלמים אחרים. הוא לקח אותו לסיבוב - קצת ימינה, קצת שמאלה, ואז שלח את כדור הרוחב המוזהב לראש של פיט דה בור. מכלן ניצחה 0:1, ואוחנה הפך לשחקן הישראלי היחיד שזכה בתואר אירופי - כשהוא הכוכב של הקבוצה. הוא לא כבש, אבל זה הכי שער שלו שאפשר.

מזל טוב, אלי. תודה על הכל.

צפו בשער בווידאו למטה >>