אבוד מראש? המכות שספגה מכבי תל אביב

שלום שלום. הקבוצה של עודד קטש התייצבה אמש (חמישי) למשחק אשר בהיכל השלום והאחווה עם תקווה גדולה בלב לשים מאחוריה את שקרה בשישי האחרון בבלגרד. כדי לחזור עם הניצחון ה-13 העונה. אבל אם נדבר גלויות, יכול להיות שאתמול זה היה אבוד מראש. יכול להיות שהמשחק הזה, מראש, היה גדול על מכבי תל אביב. כי נכון, היא אומנם ניצחה כבר באתונה העונה, מול פנאתינאיקוס ובלי ווייד בולדווין, אבל גם שם היא התחילה להתקשות בשלבים שבהם הלכו מכות. וגם אתמול.

מכבי תל אביב הזאת היא רקדנית של ז'אנר. היא אולי הרקדנית הכי טובה בז'אנר. כשהיא מטופפת על עקביה וכמו מרחפת על פני הבמה, כל העיניים עליה. אי אפשר להתיק ממנה את המבט. הבעיה היא שלאחרונה היא פוגשת יריבות עם עין אמנותית מעט שונה. במקום תרבות גבוהה, מדויקת וענוגה, באו פרטיזן של המחצית השניה ואולימפיאקוס בכלל עם נבוט ביד ונגחות בהכנס. ובמקום טיפופים קלים על הרגליים, הם דווקא גילו עניין יותר גדול בלנסות בפיצוצים כואבים על הידיים.

ועכשיו מגיעה השאלה האמיתית, זאת שתכריע אם הצהובים הללו מסוגלים לקחת את עונת האסון הזאת למחוזות שנושקים אל עבר פיינל פור בלתי סביר בעליל: האם יש למכבי תל אביב הזאת את האופי, הפרסונל וההכוונה כדי להתמודד עם קבוצות שמרימות הילוך? עם קבוצות חזקות ופיזיות? וכל זאת, בלי הגב שיודע להעניק יד אליהו הישן? כל עוד לא יוכח אחרת, התשובה היא שלא. אלופת ישראל היא הרבה דברים טובים, אבל כרגע לא נראה שיש לה את הדבר הטוב המסוים הזה. ואם לא תאתר אותו בשבועות הקרובים, אז העונה הזאת תסתיים עם מלוא חופן המחמאות, אבל בשלום שלום.

שימוש יתר. אל תכעסו בבקשה. אני מבקש מכם כעת להתאזר בסבלנות, כי הרבה מספרים מיד יגיעו עד אליכם. בהיעדרו של לורנזו בראון, הפכו שני הגארדים הדומיננטיים של הצהובים להיות בולדווין ובלאט. שזה אחלה. מתוך 200 דקות המשחק שיש למאמן לחלק, הם קיבלו כ-51 דקות מצטברות. שזה נחמד.

מתוך 57 זריקות השדה (כלומר 2+3) שנלקחו אתמול על ידי אנשים בצהוב, בולדווין את בלאט זרקו 26. שזה 46% מסך הזריקות. שזה הרבה. בונזי קולסון, להבדיל, אחראי לכ-10% בלבד מהזריקות.

מתוך 18 זריקות העונשין של מכבי אתמול, בולדווין את בלאט זרקו 10. שזה 56%. שגם זה די הרבה.

מתוך 26 האסיסטים ואיבודי הכדור של כל הקבוצה אתמול, 17 הם של שני הגארדים הללו, כלומר 65%.

למרות שממש ממש מדגדג לי, לא אמשיך ואחפור כאן בענייני סטטיסטיקה מתקדמת וסוגיית ה-USAGE, אבל גם מבלי להתפלצן עם נתונים נוספים, ברור כשמש או לפחות אמור להיות ברור כשמש שהרבה יותר מדי החלטות וזריקות נלקחות על ידי פחות מדי שחקנים. ואותה מכבי תל אביב, הרקדנית מהפתיח של הטור הזה, תקועה הרבה יותר מדי על אותו הז'אנר. נו, הכדורסל של קטש.

והאמת? גם ברגעים הטובים, והיו אתמול כאלו ובמיוחד של תמיר בלאט המוכשר כשד, הכל אבל הכל אבל ממש הכל היה סביב האיש עם הכדור. הוא מכדרר ימינה, הוא מכדרר שמאלה, הוא חוזר ימינה וכו', ובסוף אולי תגיע מסירה עצומה פנימה או שלשה נהדרת. ואם לא, אז כלום – כי אף אחד לא באמת לוקח צד קדימה כשכל התכלית היא ששני שחקנים יקבלו כמעט את כל ההחלטות, וכי אין ולא יהיה פלאן בי.

וכן, ראינו פתאום פסק זמן שאחריו נכנסו שני כדורים רצופים פנימה לקולסון, אבל זה היוצא מכלל שהכי לא מעיד על הכלל שיש. וכל זה, עוד לפני שדיברנו על מה נהיה מבולדווין. שכן, קיבל סופסוף את הטכנית הלא מיוחלת. שכן, נראה היה שהוא מחפש בכוח את הטכנית הזאת בערך מהמהלך השני של המשחק. שלא, הוא לא באמת בעניינים.

התכנית הצליחה. המשחק נגמר. קואץ' קטש הגיע למשחק מול אולימפיאקוס כשרעיון באמתחתו. הלב של הקבוצה היריבה הוא הרכז ווקאפ, כידוע, שהזריקה שלו מבחוץ לא מהווה בהכרח את החץ הכי משונן באשפותיו. הסקורר הבכיר הוא הקבוצה הוא הפורווארד פיטרס, שחי בעיקר על אותה הזריקה מחוץ לקשת שלוש הנקודות. אם כך, הלך הקטש על מאצ'אפ הגנתי שונה במקצת, כאשר סורקין מעמדה 4 הלך לשמור על ווקאפ, הרכז היריב, בעוד בולדווין הוסט כדי לשמור על פיטרס, ה-4 של אולימפיאקוס. ו-וואלה, זה סוג של עבד. סוג של. את המחצית הראשונה סיים ווקאפ המתוסכל עם 0 נקודות. ופיטרס, הקלע המאיים, עם זריקה אחת בלבד לשלוש נקודות (שאותה החטיא).

הצגה? לא בדיוק. כי אולימפיאקוס, קבוצה של פחות מ-76 נקודות למשחק, סיימה את 20 הדקות הראשונות עם 42. ואולי הרעיון הצליח בתאוריה, אבל ההתקפה של אולימפיאקוס לא באמת נפגעה. אולי ההיפך.

למשל כאן. סורקין, כאמור, על ווקאפ. שעם 12 שניות על השעון הקטן מחפש לדחוף את הכדור למטה למילוטינוב. ובסוף מהלך ושעון, יש ווקאפ בפינה שמחטיא שלשה. הצליח? כמעט. כי אחרי ריבאונד התקפה אדום מחליטים שלא להתחכם ופשוט ללכת פנימה, ליתרון הגובה של פיטרס. שנכון, לא קלע אף שלשה במחצית הראשונה, אבל עשה 3/4 בזריקות ל-2.

זה היה בהתחלה. ומה במחצית השניה? אחרי ההפסקה ניסה קטש גישה קצת יותר שמרנית, ואז חזר לנסות את אותו קרוס מאץ' בהגנה (כלומר, במקרה הזה, גבוה על רכז וגארד על פורוורד).

 אז הנה, ניתן עוד דוגמא אחת. סוף שעון, והכדור שוב הולך פנימה לפיטרס על בולדווין. סורקין, נאמן להרגלים ולנטיות ההגנתיות של גבוה, מחליט שעכשיו זמן לעזור ולהיכנס לצבע. ומי נשאר חופשי? ווקאפ. ועם כל הבעיות, למי יש 34% ל-3 נקודות ולא באמת אפשר להשאיר אותו לבד לבד לבד? נכון, ווקאפ.



סוף דבר ותכנית. פיטרס סיים את המשחק עם 17, שזה אפילו יותר מהממוצע שלו. ווקאפ עם 7 אסיסטים, שזה יותר מהממוצע שלו. אולימפיאקוס עם 89 נקודות, שזה הרבה יותר מהממוצע שלה. תם הטקס.

איש אחד ממש גדול. מכבי תל אביב, קבוצת ריבאונד ההתקפה הטובה במפעל, ליקטה אתמול 9 כדורים חוזרים מתחת לסל של יריבתה. ניקולה מילוטינוב, שהוא לא בהכרח הסנטר המוביל בקבוצה שלו, סיים את המשחק עם 9 כדורים חוזרים בהתקפה שהוא נטל בעצמו ולעצמו. שהיו חלק מ-20 הריבאונדים שהיו לאיש במשחק. ו-20 הנקודות שהמטיר על ראשו השפוף של הניבו שמולו.

אז אוקיי. מכבי, נטולת ביג גאי שהוא באמת באמת איש גדול, מתקשה תדיר מול תפלצים דוגמת טבארס או וסלי, אבל אין באמת המון אדירים שכאלו בליגה השניה בטיבה בעולם. כלומר, יש גם את מוסטפה פאל של אולימפיאקוס, זה שנעדר אמש בשל פציעה, ויש גם את מילוטינוב. ואם נדבר גלויות, זה הרגיש ומרגיש כמו מחסום בלתי עביר. שפשוט יש איזה איש אחד ממש גדול ושאין שום דבר שאפשר לעשות כדי למנוע ממנו לעשות ככל העולה על רוחו. לא בסגירה לריבאונד, או ליתר דיוק נסיונות הסגירה הסטנדרטיים בלבד לריבאונד. ולא בהגנה מולו.

הנה, קחו שתי דוגמאות מייצגות בלבד לאיך שהסרבי הגדול של הקבוצה היוונית הגדולה השתמש באותו תרגיל ספרדי גדול כדי לעשות ממכבי צחוק. כאן, במחצית הראשונה, מריצה אולימפיאקוס תרגיל בשם פיק אנד רול ספרדי (פיק אנד רול וחסימה גבית לחוסם). וויליאמס גוס הוא הגארד עם הכדור. מילוטינוב החוסם. לרנצקיס הוא זה שחוסם לו. אה, ואלא אם מכבי יצאה כאן למלכודת נבדל שכשלה, קצת קשה להתרשם מרמת הפתרון ההגנתי המסוים הזה.

טוב נו, אז אולי זה יצליח יותר במחצית השניה. הפעם פאפאניקולאו עם הכדור. מילוטינוב עדיין החוסם. ומי שכאילו חוסם לו הוא אייזיה קנאן. הפעם מכבי הולכת לפתרון הגנתי אחר ובמסגרתו יש חילוף שמוביל את קולסון לשמור על הסרבי המרושע. שיהיה לכולם בהצלחה, או איך שהחבר'ה אומרים בבלגרד – Srećno svima.

שלוש נקודות לסיום
1. המדור לחיפוש הז'ק – מתוך 19 משחקים בהם נטל חלק העונה, פתח ג'ייק כהן ב-14. אבל במחזור מספר 15 שיחק ולא קלע. במחזור מספר 16 שיחק ולא קלע. במחזור מספר 17 שיחק ולא קלע. במחזור מספר 18 שיחק ולא קלע. במחזור מספר 19 שיחק ולא קלע. אה. ומאז לא שיחק בכלל במחזורים 20, 21 ו-22. אז אלא אם, בדומה לעניין לורנזו בראון, הוסתרה היטב העובדה שגם האיש הזה לא עלה למטוס, כדי למנוע זליגת מידע מוקדם ואקוטי לידי הגויים, נראה קצת כמו מגה שינמוך במעמדו של הז'ק. לכאורה.

2. משחק עונה? זה ישמע אולי טיפה משונה, אבל משחק הכאילו בית הבא של מכבי תל אביב מול פאו הוא משחק שעשוי או עלול להכריע עונה שלמה. ואני אסביר. מתוך חמשת משחקי הבית שנותרו לצהובים בבלגרד, פנתינאיקוס היא היריבה הקשה מכל. אם תצליח לגבור על הירוקים, מכבי תהיה על מסלול ריאלי לחלוטין לסיים עם 19 נצחונות (כלומר 12 שיש לה כרגע + 5 נצחונות כאילו בית + 2 נצחונות חוץ אפשריים לגמרי בברלין ובמינכן). 19 נצחונות, אם נשווה לעונות קודמות, אמנם לא שווים כניסה לפלייאוף מהדלת הראשית, אבל יתכן שיספיקו למקום 8 שיכול גם לסדר רבע גמר מהפליי-אין וגם למנוע קרב אבוד מראש מול ריאל מדריד. הקיצר, שבוע הבא הוא שבוע גדול.

3. שבוע גדול? רגע רגע, ויש דרבי לפני. דרבי שאליו מגיעים האדומים בלי מספר זרים משמעותיים במיוחד (בראשם כמובן ג'קובן בראון והורד) ומצד שני, לא ברור מה קורה עם הבראון של הצהובים. הדרבי במוצ"ש בדרייב אין לא יכריע גורלות, זה נכון. מצד שני, הוא כן עשוי להתחיל לרמוז לנו למי יש ישראלים טובים יותר. אגב, שואל שאלה פתוחה אליכם, גולשות וגולשים יקרות ויקרים, למי באמת יש ישראלים טובים יותר?
שבת שלום. שיהיה לנו טוב.