"הייתי בן 22, ילד, מרוסק נפשית". עופרי ארד נחשף
המשבר אחרי מות אביו ("לא תיפקדתי"), הפרידה מחיפה ("התאכזבתי מהמועדון") היחסים עם בכר ("כעסתי עליו") וההחלטה להישאר בקייראט ("מזכיר את תקופת בלבול"). הבלם פותח את הלב
בעוד מכבי חיפה משוועת לבלם בעקבות העזיבה של עבדולאי סק לאליפות אפריקה והפציעה המתמשכת של שון גולדברג, אחד השחקנים הכי מבטיחים שגדלו בירוק, עופרי ארד, יתחיל את ההכנות לעונה חדשה בקייראט אלמטי מקזחסטן. אחרי שסיים עונה ראשונה מוצלחת כמושאל, ארד החליט להיפרד ממועדון הבית וחתם לשנתיים בקייראט, שם הפך לאחד השחקנים המובילים ואפילו שובץ בעמדה חדשה - קשר אחורי. בראיון לערוץ הספורט הוא מספר על השנה הקשה שעברה עליו, ההשתלבות בקייראט והתכניות לעתיד.
מה הוביל להחלטה לעזוב את מכבי חיפה?
"היו לי 6 שנים מדהימות בבוגרים של מכבי חיפה, שברובן שיחקתי והייתי שחקן משמעותי, במיוחד באליפות הראשונה. לצערי הגיעה תקופה שירדתי לספסל והפסקתי להרגיש משמעותי, למרות שנלחמתי ונתתי כל מה שהייתי יכול כדי לשנות את התמונה. בסוף הרגשתי שאני צריך אתגר חדש. הגעתי לקייראט, מועדון ענק עם מתחם אימונים מטורף ומסורת של הצלחה. הם קיבלו אותי יפה ובנו עליי מהתחלה ואני שמח שהדברים הסתדרו. עכשיו הרגשתי שזה לא הזמן שלי לחזור ואני נמצא במקום שמעריך ואוהב אותי ובונה עליי, אז החלטתי להישאר".
איך הרגשת שהעדיפו מגן שמאלי (שון גולדברג) על פניך?
"כדורגל זה משחק נזיל ואם אתה ממצמץ לרגע, מקומך יכול להיתפס. לצערי הייתה לי תקופה אישית מאוד קשה ולאחר מכן פציעות וזה הוציא אותי מאיזון. שון נכנס, ומאז זו היסטוריה. שון בלם ושחקן מעולה והוא גם חבר מעריך אותו כשחקן ובן אדם ומאחל לו בהצלחה".
מדוע החלטת להישאר לבסוף בקזחסטן?
"הרגשתי שהמועדון מתפתח ואני אוהב את הפרויקט שם. זה מאוד מזכיר לי את התקופה שמרקו נכנס למכבי. המועדון בונה קבוצה לאורך שנים, עם הרבה שחקני בית וכמו שאמרתי, הם מאוד אוהבים ומעריכים אותי שזה היה לי חשוב לצורך ההחלטה. השתלבתי שם חברתית ואני מאושר שם".
אתה מרגיש יותר נוח כבלם או בקשר אחורי?
"אני מרגיש בנוח בשתי העמדות. השנה שיחקתי בקישור, תפקיד חדש שהיה לי מאוד כיף וחדש. זה מאוד שונה מתפקיד של בלם והייתי צריך להסתגל מהר, אבל זה טוב שאני יודע לשחק בכמה תפקידים, קשר בלם ואפילו מגן גם שיחקתי. מרגיש שהתפקיד של הקשר מאוד שיפר אותי כבלם. בתור בלם, את רוב המשחק אתה יכול לראות כשאתה מסתכל קדימה ובתור קשר אתה תמיד צריך לראות 360 מעלות, עם קצבים הרבה יותר גבוהים. אהבתי את זה מאוד. בהתחלה זה היה מאתגר, אבל ככל שנכנסתי לקצב, נראיתי ממש טוב ושיחקתי תקופה ארוכה בתור קשר וניצחנו את רוב המשחקים".
איך הרגיש להיות חלק מהנבחרת בחלון האחרון?
"הרגשתי הרבה יותר משמעותי ממה שבדרך כלל בזימון האחרון, בגלל כל המצב בארץ וכל מה שקורה. זו הייתה גאווה שאין לתאר, כל יום שם היה מרגש. למרות שלא עלינו, עדיין יש עוד סיכוי ושמחתי מאוד לקחת חלק. היה חוסר מזל בכמה פרמטרים, כמו המגרש בקוסובו או החמצות כאלה ואחרות נגד שווייץ ורומניה. מבאס שלא הצלחנו יותר, אבל יש עוד הזדמנות וננסה לעשות את זה במרץ ולשמח את העם שלנו".
כמה אתה מתגעגע לסמי עופר ולקהל הירוק? תספר קצת על החיבור שלך איתם
"כמו שכתבתי בפוסט, אני אוהד בעצמי מגיל אפס. הקהל הירוק זה משהו מיוחד וסמי זה משהו מיוחד. מי שלא היה, לא יבין... זה עוצמות מטורפות ולא סתם הקבוצה מצליחה שם ככה, ואומרים שהקהל הוא השחקן ה-12. תמיד חלמתי על זה וכשהייתי שם, זו הייתה הגשמת חלום. אתגעגע תמיד לתחושה של להיכנס למנהרה עם השירים של האוהדים. הם תמיד היו שם בשבילי בטוב וברע ואני אעריך את זה לעולם".
איך היחס אליך בקזחסטן כישראלי מאז ה-7.10 ואיך התמודדת עם האירועים בישראל מרחוק?
"היחס בקזחסטן היה נחמד מאוד. המועדון עטף אותי ונתן לי תחושת ביטחון. בקרוב אני חוזר לשם ומאמין שיהיה בסדר. היה לי מאוד קשה להיות רחוק מישראל. הייתי דבוק למסך כמו כל עם ישראל, היה לי קשה להתרכז בכדורגל. ב-7/10 היה לי אימון והגיעו בשורות קשות מאוד בתקשורת, ואמרתי למאמן שאני לא מצליח להתרכז. יש לי חברים בתוך עזה וגם בצפון ואני דאגתי ודואג להם כל הזמן. מקווה שיגמר בקרוב וכולם יחזרו בקרוב".
האם אתה מוצא דרך להנציח ולהזכיר את הנרצחים והחטופים הישראלים? איך אתה עוזר בדרכך?
"בכל משחק שהיה לי שם, מצאתי איך להנציח והראיתי את זה. במשחק הראשון מאז המלחמה הבקעתי גול שהיה בין המרגשים בקריירה. אני גם עושה הרבה מאחורי הקלעים, אני מעדיף ככה".
מהן המטרות של קייראט לעונה?
"המטרות של קייראט הן תמיד לקחת אליפות, להגיע לשלב בתים אירופי וגביע. זה המועדון הכי גדול במדינה, עם שם גדול באירופה ויש שם מטרות גדולות".
יש לא מעט אנטישמיות בקזחסטן. האם זה משהו שיוצא לך להיתקל בו?
"קיבלו אותי מדהים. אין אנטישמיות רבה כמו מדינות אחרות, אבל כמובן שבכל מקום יש קומץ שלא אוהבים אותך כישראלי. יש תגובות שהיו לא הכי נעימות ברשת, אבל חוץ מזה לא יצא לי להתקל בזה יותר מידי ברוך השם, בטח לא על המגרש או בקרב השחקנים".
עד כמה ההחלטה לעזוב את חיפה היתה תלויה בך?
"לעזוב את חיפה זה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיי! מקווה לחזור לשם בעתיד, זה הבית שלי ותמיד יהיה. כרגע חזרתי לשחק בהרכב ולהנות שוב. הרגשתי שאני צריך להישאר שם וביקשתי מחיפה להמשיך שם ואני שמח שהם הסכימו והגענו להבנות ומודה להם על כך".
עכשיו בגיל 25, מהן השאיפות האישיות שלך?
"גיל 25 זה אפילו לא השיא של שחקן. אני יודע שיש לי עוד מלא מה להראות ואני יודע שעוד מעט יראו את זה. המטרות העיקריות שלי הן להצליח בקייראט, לנסות להתקדם עוד שלב בקבוצה ולשחק בנבחרת כמה שיותר".
האם אתה חושב שאתה ראוי לקבל יותר הזדמנויות בנבחרת?
"בסוף זאת בחירה של מאמן, אני מקווה שאשחק בעתיד יותר ואוכיח שאני ראוי".
איזו יכולת היית הכי רוצה לשפר? ועל איזו אתה עובד כרגע?
"לא נולדתי הכי מהיר, גבוה או חזק, אבל כל השנים עבדתי כדי לפצות על זה ולייצר לי יתרונות אחרים. עכשיו כשאני קשר, נוספו לי עוד פרמטרים שצריך לעבוד עליהם".
איך הייתה הפרידה מהמועדון ומהקהל הירוק?
"למען האמת, מאוד התאכזבתי מהדרך שבה המועדון נפרד ממני. אפשר לומר שציפיתי ליותר בתור מישהו שגדל שם מגיל 8, כשחקן בית. עבורי זה היה מאוד אמוציונלי והפרידה הייתה לי מאוד קשה. אבל זו כבר היסטוריה. הם תמיד בלב שלי".
איך הפרידה מאביך השפיעה עליך מבחינה אישית ומקצועית? היית בעונת שיא וסומנת כהבטחה גדולה מאוד פתאום המצב די השתנה ואיבדת את מקומך בהרכב. ספר איך הרגשת?
"הפרידה מאבא שינתה לי הכול. הפכה לי את החיים ב-180 מעלות. פגעה לי בכדורגל ובחיים האישיים. היה לי קשה לתפקד ביום יום. הייתי בן 22, ילד, מרוסק נפשית ועם זאת צריך לתפקד ולעמוד בלחצים אדירים של המקצוע. במיוחד אחרי עונת שיא. לצערי קרה מה שקרה ובנוסף הגיעו שתי פציעות שלא תרמו. הכדורגל נזיל והכול מתהפך בשנייה, והפעם זה היה לרעתי. אבל אני מאמין שהכול לטובה והייתי צריך לעבור מה שעברתי כדי להתחשל וכדי להגיע לאן שאני עכשיו ובעתיד".
האם אתה חושב שאתה נמצא היום במקום יציב יותר?
"היום אני במקום יציב מאוד, עם אישה מדהימה וילדה. החיים קיבלו פרופורציה וצריכים להרים את הראש ולהמשיך. אני בקבוצה שיש לי שקט מקצועי להצליח ומאוד אוהבים אותי שם, אני מחזיר להם על המגרש ומקווה שזה יתבטא בשנים הבאות אפילו יותר".
מי המודל שלך לחיקוי? האם יש שחקן במהלך הקריירה שיצא לך לשחק לצידו ולמדת ממנו משהו או שהשפיע עליך?
"המודל לחיקוי שלי הוא, כמובן, סרחיו ראמוס. אני מסתכל עליו ולומד ממנו המון, חוץ מהקעקועים. בארץ מי שעזר לי המון מאז שעליתי לבוגרים של חיפה זה רמי גרשון. הוא תמיד היה נותן לי עצות והיה שם בשבילי ועזר לי להתמודד עם הלחצים ועם הניסיון שלו בכל מיני טיפים קטנים לאורך הדרך, ולא רק לי אלא להמון שחקנים. בגלל זה הוא מאוד אהוב ומוערך על השחקנים והצוות. הוא באמת אישיות יוצאת דופן בכדורגל".
איך הצלחת להתמודד מנטלית עם רכבת הרים כזו מטורפת בתקופה כה קצרה? הצלחה מבטיחה, טרגדיה, ירידה לספסל לחזור להוכיח את עצמך מחדש
"בשנים האחרונות עברתי רכבת הרים מנטלית מטורפת ולא חושב שהרבה חוו דבר כזה. זה היה מאתגר מאוד, אבל זה חישל אותי וביגר אותי ברמות. למזלי, יש לי אישה מדהימה ומשפחה תומכת מאוד שעזרו לי והרימו אותי, וגם חברים ואנשי מקצוע שהיו שם בשבילי. בסוף הכול עובר ומתהפך לטובה".
ספר לי קצת על היחסים שלך עם ברק בכר
"היחסים עם בכר היו טובים, בשנה הראשונה במיוחד. זה נכון שאחר כך לא הסכמתי עם הדרך בה יצאתי מההרכב ואני כן חושב שהוא יכול היה לתת לי יותר הזדמנויות, אבל ייאמר לזכותו שהוא תמיד הוא היה כן וישיר. כיבדתי אותו כל הזמן, למרות שכעסתי עליו ועל הבחירות שהיו".
בתור שחקן צעיר בן 25, אפשר לומר שיצא לך לשחק מול כוכבים רבים מהעולם, משהו שכל שחקן היה חולם עליו. שיחקת נגד רונאלדו, מסי, אמבפה, ראמוס, ניימאר ועוד - איך זה הרגיש להיות איתם על כר הדשא?
"וואו, אין דברים כאלה. אלה רגעים ששווים הכל. לשחק מולם זה מרגש והגשמת חלום. האמת שתמיד הערצתי במיוחד את ראמוס ורונאלדו וזה היה מאוד מיוחד בשבילי. שמח שנפלה בחלקי הזכות".
ממכבי חיפה נמסר בתגובה: "אנו מודים לעופרי על תרומתו ומאחלים לו בהצלחה. מכבי תמיד תהיה לעופרי כבית".