אפשר גם אחרת: הלקח מהסנסציה של אירופה

בין ברצלונה לקוסטה בראבה, שני יעדי תיירות מהפופולריים בספרד, שוכנת לה ג'ירונה. מעבר לעושר קולינרי, אדריכלות מהממת מימי הביניים ורובע יהודי שמור, נוספה אטרקציה חדשה לעיר הקטאלנית והפסטורלית: אצטדיון המונטוליבי. במגרש קטן המידות (כ-14,000 מקומות ישיבה), מתחולל משהו גדול.

נכון לכתיבת שורות אלה, קבוצת הכדורגל של העיר, היא הדבר הכי חם בספרד ומי שמשקיפה בגאון על כל הליגה מלמעלה. כן, גם מעל ריאל מדריד, ברצלונה ואתלטיקו מדריד החזקות. לא רע עבור מי שעד לפני 24 שנה שיחקה בליגה החמישית והתבוססה לא מעט שנים בליגות הנמוכות, בקשיים כלכליים גדולים ובלי חזון אמיתי.

לפני חודשיים, לאחר שניצחה 1:2 את ויאריאל והעפילה לראשונה בתולדותיה לפסגת הליגה הספרדית, הפרשנים והאוהדים עדיין הסתכלו עליה בחשדנות. שבוע לאחר מכן הגיעה תבוסה 3:0 לריאל מדריד ונראה היה שמדובר באפיזודה חולפת.

אחרי הכל, מדובר בקבוצה שרק לפני 17 חודשים חזרה לליגה הראשונה ומשחקת ברמה הגבוהה ביותר זו העונה הרביעית בלבד ב-90 שנות קיומה. ומאז שנחלה את הפסדה הראשון והיחיד לג'וד בלינגהאם ולהקתו, החבורה המפתיעה של מיצ'ל יצאה לרצף של ארבעה ניצחונות וכבשה מחדש את הפסגה, כשבמאזנה 31 נקודות אחרי 12 מחזורים - קצב מדהים לכל הדעות ומשהו שפשוט חייבים לתת עליו את הדעת.

רבים מקשרים בין הצלחת הפרויקט לכך שג'ירונה היא, למעשה, חלק מקבוצת הכדורגל של מנצ'סטר סיטי, לה 13 סניפים ברחבי הגלובוס. ואכן, ג'ירונה מעסיקה מספר שחקנים שקשורים לקבוצת האם ואולי הבולט שבהם הוא אלייש גרסיה, המזומן הטרי לנבחרת ספרד.

הקשר, ממצטייני העונה בלה ליגה, השתייך לקבוצה הבוגרת של מנצ'סטר סיטי בין השנים 2015 ל-2017 ובקושי שיחק בה. שחקנים אחרים כמו הכישרון הברזילאי סאביו, המושאל מטרואה קבוצת הבת, הבלם יאן קאוטו והקשר ינחל הררה, אקס ניו יורק סיטי, מקושרים גם הם לסיטי פוטבול גרופ. אבל זה לא שיש תלות תמידית של ג'ירונה בסיטי, כך שכל שחקן שלא יתאים לאלופת אירופה ינחת במונטיליבי. ממש לא.

פרט אליהם, רוב המוחלט של השחקנים הם תוצאה של סקאוטינג רחב אופקים וחכם, פרי מוחו של המנהל הספורטיבי קיקה קרסל, שבעבר היה חלק מהאקדמיה של ברצלונה, ומקבל תמיכה מהנשיא השפוי והמוערך דלפי חלי, אקס אתלטיקו מדריד וברצלונה.

השניים בנו את המועדון ביחד מאז 2015 ושנתיים לאחר מכן חבר אליהם הסוכן החזק פרה גווארדיולה, אחיו של פפ, שמחזיק ב-40 אחוז מהמניות של הקבוצה הקטאלנית. יחד, כאמור, חוו עם הקבוצה שתי עליות ליגה וכעת מצליחים, להפתעת כולם, להביא את הקבוצה לפסגה הכי יוקרתית בספרד.

בעונה שעברה סיימה הקבוצה במקום העשירי והצליחה להחלץ מאימת הירידה עונה בלבד לאחר שחזרה ללה ליגה. רבים פיקפקו ביכולת שלה לשחזר את ההישג לאחר שמלך השערים שלה טאטי קסטז'אנוס עזב ללאציו ואוריאול רומאו, הלב של מרכז השדה, נמכר לברצלונה.

רורו ריקלמה, הווינגר המוכשר, חזר לאתלטיקו מדריד וסנטי בואנו, הבלם המצטיין, נדד לוולבס. הקבוצה שמחזיקה בתקציב של קצת יותר מ-50 מיליון יורו בעונה (מקום 14 בספרד), הצליחה להתגבר על עזיבתם בזכות שורה של החתמות צנועות ומדויקות, בהשאלות, בחינם ועד 15 מיליון יורו, כמו ארטיום דובדיק, מלך שערי הקבוצה, סאביו והבלם המנוסה דיילי בלינד.

ההצלחה לא יכולה להיות שלמה בלי כמובן המאמן. מיצ'ל, שחקנה לשעבר של ראיו וייקאנו, הוא האיש שמוביל את הקבוצה בשנה וחצי האחרונות. בין אם זה במערך של 4-3-3 או 4-2-3-1, הקבוצה שלו כובשת, סוחפת ומנצחת. לא רק שג'ירונה מצאה את הרשת הכי הרבה פעמים העונה (29) בליגה (אגב, רק באיירן מינכן ולברקוזן כבשו יותר ממנה בחמש הליגות הבכירות), אלא שבמשחקיה נפלו לא פחות מ-44 שערים.

"גם אם היא לא תזכה באליפות, אתם חייבים לצפות בג'ירונה. צפייה במשחק שלה היא כמו עליה על רכבת הרים. היא תמיד מחוייבת למשחק ההתקפה ופחות להגנה. הסגנון שלה פשוט מרהיב, זה כיף אמיתי", כתב עליה גרהאם האנטר המסקר את הכדורגל הספרדי ב-ESPN.

הדבר הבריא ביותר בקבוצת כדורגל הוא פיזור השערים של שחקניה. הסכנה יכולה להגיע מכל כיוון ולא פחות מ-12 שחקנים שונים - יותר מכל קבוצה אחרת - התכבדו במלאכת 29 השערים של הקבוצה העונה. הזכרנו את העליה המטאורית של סאביו, להטוטן הכדור בן ה-19, שזומן זה עתה לנבחרת האולימפית של ברזיל, את חוש ההבקעה של דובדיק, הרכש מדנייפרו, וכמובן את אלייש גרסיה, שמחזיק במספר המסירות הרב ביותר בשליש האחרון של המגרש בלה ליגה.

אפשר לציין לטובה גם את ויקטור ציגנקוב, אקס דינמו קייב שנולד בישראל, ומפריח את האגף בשערים ובישולים. עם זאת, קשה להצביע על אחד שמתבלט מעל כולם. לא מדובר בדור זהב של הכדורגל הספרדי, אלא פשוט באוסף של שחקנים ממושמעים שמוציאים לפועל את הפילוסופיה של המאמן בצורה הטובה ביותר.

כמו בכל סיפורי הסינדרלה שלא הסתיימו כמו לסטר של קלאודיו ראניירי, כולם מבינים שלאורך זמן הדלק של ג'ירונה אמור להסתיים בחצי השני של העונה ואז אמורות להופיע המכוניות ההיברידיות של ריאל, בארסה, אתלטיקו וסוסיאדד ולעקוף אותה בסיבוב.

לכן אפשר להבין את דבריו האחרונים של מיצ'ל במסיבת העיתונאים השבוע, כשאמר בצניעות: "המטרה הראשונה שלנו היתה להשאר בליגה ונראה שאנחנו בדרך להשיג אותה. עכשיו אנחנו מסתכלים על המטרה השניה: להשיג יותר מ-53 נקודות ולסיים מעל המקום העשירי (הישג השיא של הקבוצה)". מיצ'ל, שכבר ירד ליגה עם שתי קבוצות שונות בספרד, יודע שהכדורגל הוא קצת כמו גלגל ענק ומקווה שהירידה לקרקע תהיה איטית, ככל הניתן.

ללא קשר לגורלה של ג'ירונה, סיפור הצלחתה הכביר בשליש הראשון של הליגה הוא גם מסר לכל הקבוצות האחרות בספרד. בשנים האחרונות עמד ממוצע השערים בליגה על 2.5 בלבד למשחק, הרבה פחות מהבונדסליגה, הסריה A או הליגה האנגלית.

העונה, גם בזכות הקטאלונים, ושאר חברותיה לצמרת (בעיקר נציין לטובה את אתלטיקו, סוסיאדד ובילבאו) ממוצע השערים עלה ל-2.8 למשחק. מה שאומר שהחתירה לכדורגל פתוח והתקפי גם יכולה להשתלם בטווח הארוך. תזה שכמעט וירדה מסדר היום הספרדי בעקבות עלייתם של מאמנים שמרנים והגנתיים דוגמת חוסה בורדאלס.

ג'ירונה מוכיחה שאפשר גם אחרת, וזו כבר בשורה משמחת.