הירש גולדברג-פולין חטוף בשבי החמאס מאז אותה שבת ארורה של ה-7.10. הוריו, ג'ון ורחל לא קיבלו אות חיים ממנו אבל נשענים על עדי ראייה ועל סרטונים שהופצו בטלגרם על מנת לשער מה עלה בגורל בנם. כעת, אביו ג'ון מספר בשיחה לערוץ הספורט על סיפור הגבורה של בנו, אהבתו להפועל ירושלים ועל התקווה שישוב לארנה בקרוב.
תספר לנו קצת על בנך
"הוא ילד מדהים. אוהב שלום. רודף שלום. בחור עדין, לא עושה רעש, לא מחפש את תשומת הלב. הוא גורם לכל אחד להתאהב בו בשנייה. ילדים אוהבים אותו וגם מבוגרים, יש לו את הקסם הזה. הוא אוהב ללמוד, קורא ספרים, קנה אטלסים כילד ולמד את המפה. חסך כספים במהלך חייו והיה נוהג לבזבז את הכל על טיולים וחוויות. אחד הדברים שהוא הכי אהב זה ההנאות הקטנות, אם זה מסיבות ולטוס לחו"ל. חצי השנה האחרונה הייתה הטובה בחייו, כך הוא נהג להגיד. בדצמבר יש לו כרטיס לכיוון אחד להודו, כולנו מקווים שהוא עוד יממש אותו".
מה קרה באותה שבת?
"היינו בשישי בערב בבית הכנסת ביחד, הוא היה אצלנו בבית ונפרד לשלום מיד אחר כך כי הוא הלך עם חברו הטוב ענר למסיבת הטבע ברעים. בבוקר בשבת היו אזעקות, היינו בממ"ד, הקשבנו להוראות ומיד אשתי הראתה לי מסרונים מהירש. צמד ההודעות האחרונות ממנו היו 'אני אוהב אתכם' ו'אני מצטער'. הבנו שמשהו לא בסדר מיד. הפעלנו את כולם זה היה השלב של הכאוס שאף אחד לא דיבר עם אף אחד. לא ידעו כלום".
"המשטרה ביקשה דגימות של ד.נ.א. כמובן שעשינו ושיתפנו פעולה. מסרטונים ומעדי ראיה הבנו שהירש היה במיגונית שספגה פגיעה מאד קשה של יריות, כדורים, חזיזים ורימונים. הרבה נרצחו מיד, ואנחנו קיבלנו אינפורמציה מאנשים שהיו שם והעמידו פני מת. הם אמרו שהמחבלים הגיעו ולקחו 4 אנשים מהמיגונית אחרי ההפצצות, בינהם הירש. העדויות אומרות שהוא היה ללא יד שמאל. שהוא איבד אותה, שהיד קטועה מההפצצות. הוא היה חובש אז אלתר לו משהו, סוג של חבישה. שם הוא עלה לטנדר של החמאס. ב-10:30 הטלפון שלו כבר אוכן בעזה".
אתם יודעים משהו על מצבו הבריאותי?
"אנחנו יודעים שהוא פצוע קשה. הוא קטוע יד. שלחנו לכל מיני מומחים את הסרטונים שלו. הם מדברים על זה שהוא היה צריך ניתוח בדחיפות וטיפול אנטיביוטי על מנת לחיות. האם הוא קיבל את זה? אני לא יודע, אני מקווה שכן".
דיברו איתכם מאז הממשלה?
"לקח הרבה זמן עד ששמענו מהם. יש עכשיו מישהו שמדבר עם משפחות החטופים מטעם המדינה, אין לו אינפורמציה לתת אבל יש מישהו שעושה את זה. להירש יש אזרחות אמריקנית. מיד עם המקרה האמריקנים התקשרו ושוחחו איתנו. שלושה ימים אחרי, ג'ו ביידן היה איתנו בזום. שעה וחצי שנשיא ארה"ב בוכה יחד איתנו. הוא הקשיב והיה שם בשבילנו. אנשים שם צרחו עליו והוא היה קשוב ודיבר אליהם ואמר 'אני יודע שזה הזמן להוציא את הכל, גם אם זה בא במחיר של לצרוח עלי, אני פה בשבילכם, מוכן לעלות מחר גם שתצרחו עלי, אני שלכם'".
יש להירש קשר מיוחד עם הפועל ירושלים, גם עם קבוצת הכדורגל וגם עם קבוצת הכדורסל, נכון?
"הפועל י-ם זה אחד הדברים הטובים שקרו לבן שלי, הוא היה נוסע לכל משחק. חוץ ובטח בית כשהיה מנוי. משחקי חוץ זה לנסוע לאילת ונהריה. היה לנו תנאי אחד לי ולאשתי, שהוא יקום בבוקר ללימודים בלי בעיות, וכך היה במשך שנים, הוא הגיע למשחקים, חזר הביתה לפעמים ב-3 בבוקר ויצא ללמוד ב-8. אהב מאד כדורגל וכדורסל. הוא יצר לעצמו קהילה של חברים מהספורט".
"יש קשר של אוהדים מישראל ומגרמניה. ולא מזמן במשחק הבית של ורדר ברמן הם עשו מחווה להירש ולמספר חטופים. לפני חודש, אותה קהילה שהם בקשר יום יומי של האוהדי ספורט מגרמניה, הגיעו לכאן לארץ, בילו כולם יחד והיה לנו הכבוד לארח אותם ביחד עם הירש לארוחת שישי. הם כותבים לנו הודעות לא מפסיקים להנציח את הנרצחים ולתת במה לכל מה שקורה בארץ עם החטופים".
הפועל ירושלים גם אתכם בקשר רציף
"קבוצת הכדורסל איתנו בקשר רציף. מתן אדלסון הגיע והציע לנו תמיכה בכל אספקט שהוא. הם דיברו איתנו על הרשתות החברתיות, על עזרה גם בפן הזה, עיצוב גרפיקה להעלות מודעות וכאמור גם כסף אם נצטרף. מרגישים את האהבה מהעם, לא מהממשלה אלא מהעם, מהאנשים ברחוב. זה מה שמחזיק אותנו".
אתה אופטימי?
"אני חייב להיות, זה הדבר היחיד שמחזיק אותנו בחיים, אנחנו חייבים להחזיר במיידי את כולם. אנחנו מקבלים אהבה ותמיכה מכל העולם ואני מקווה שהירש רואה את זה".