אחת החטופות הראשונות ששוחררו מהשבי של ארגון החמאס היא יוכבד ליפשיץ, סבתו בת ה-85 של שוער הכדורגל לשעבר דניאל ליפשיץ. בראיון לחדשות 13, הוא סיפר היום (שישי) על התחושות מאז שהיא חזרה למשפחה, על המחשבות על סבו עודד שעדיין בשבי ועל הביקורות שצצו ברשתות החברתיות כלפי יוכבד.
"כמו שאמרתי הרבה פעמים, התחושה היא לעלות על רכבת הרים, אתה נמצא בה ואי אפשר לרדת", שיתף ליפשיץ. "גם כשאתה ישן, היא איפשהו נעצרת - כל הזמן ברכבת, יש יותר לופים פחות לופים, אבל הרכבת לא נגמרת. סבתא שלי מתאוששת, היא יצאה מבית החולים לאט לאט. היא הלכה למלון, מתאוששת, נותנים לה שקט רגע, היא עברה שם מסע נוראי. היא שוחררה משם לאחר שבסוף הבינו שאם היא תישאר עוד כמה ימים, יכול להיות שהיא לא תשרוד. שלשולים הקאות, שאי אפשר לשרוד, היא ונורית שוחררו מטעמים הומניטריים וללא תמורה, כי הם הבינו שפשוט הן לא תשמשנה קלף עבורן".
כשנשאל איך הרגיש שהוא ראה אותה, אמר: "קודם כל היו תחושות מעורבות, שמחה מטורפת לראות אותה ולא להאמין שהיא חזרה בהלם הזה, אבל לראות את האישה הסופר חזקה הזאת איבדה שם 20 קילו, ללא פנים בכלל. זה שהיא הצליחה להגיע, היה שם חוויה משפחתית מדהימה. ראיתי אישה שסבלה, שהתעללו בה בדרכה לשם ונתנו לה לשרוד בהיותה שם 15 ימים".
לאחר מכן דיבר שוער העבר על סבו, שעדיין בשבי: "מה שאנחנו יודעים על סבא זה אלף תחושות - לא מתאר מה לסבתא שלי יש בראש. אתמול בבית החולים העליתי באיזשהו אופן את השם של סבא בשיחה איתה, ראיתי אותה שמשהו עובר לה בתוך הראש ובעיניים שלה. לא ראיתי את סבתא לא מגיבה לי ככה 15 שניות כאלה בכלל. ראיתי אותה נעתקת לגמרי, אף פעם לא ראיתי את סבתא שלי ככה. זה לא הבנאדם. סבל לא קיים בשבילה".
"תחשוב שסבא שלי חטף כדור ביד כשהוא החזיק את הממד בבית. היא אמרה שגררו אותו מהבית החוצה על השביל, הגדר של הקיבוץ שממנה הם יצאו - היא קרובה לבית שלהם, המבט שהיא ראתה זה אותו שרוע על החול מדמם כשהיא כפותה לאופנוע. לא חושב שיש אף בנאדם בעולם, תחשוב את המחשבות שלה - שזה הדבר האחרון שהיא ראתה ממנו, ומשם אין לה מושג כי הוא לא היה יחד איתה. היו אנשים אחרים, חמישה אנשים בחדר. היא לא ראתה אותו לא ידעה מה עלה בגורלו. כשאני גיליתי שסבתא שלי בהודעה של החמאס, לא ידעתי אם זה פייק ניוז או תעמולה, אבל זה סימן שהיא בחיים. אני חשבתי שזה סימן שאבא בחיים איתה, וזה היה קשה מאוד".
"אני לא חושב שמישהו יכול לעכל את מה שעבר עליו, 48 או 72 שעות ואפילו שבועיים אחרי, זה תהליך מאוד מאוד ארוך - תכיר במה שקרה פה, היא נחטפה מהבית שלה, והיא לאט לאט מבינה מה קורה בקיבוץ. אני פה והדבר הכי חשוב - סבתא שלי חזרה, אבל שאר הסבתות בקיבוץ והסבים שלי מהקיבוץ והאחים שלי... כל כך הרבה סיפורים".
"צריך לעשות הכל בשביל להחזיר אותם, כי המצב שלהם לא טוב וכמו שהוא אמר פה - החנק הזה והלחות המטורפת שיש שם... הם מוחזקים בחדר באדמה, מקום לח ולא פשוט, שחררו אותם שהם לא יפיצו שם מחלות והם לא ישרדו. יותר מ-70 איש נעדרים, יש המון חטופים שאושרו, כל הקיבוץ נמצא במלון ים סוף באילת. סבתא שלי זה קרן קטנה של אור, אבל צריך שמש של שחרורים".
לאחר מכן התייחס לביקורות הלא הגונות כלפי סבתו: "באו אלינו מבית החולים ומגל הירש להסיק מסקנות. להביא אישה בת 85 לעמוד מול 300 כתבים, כשאין לה את השקט לספר את הסיפור שלה, שיהיה פה מקום אמיתי ויהיה לה מקום לספר את הסיפור המלא שלה. יש המון פרטים, יש המון תוכן ואני מקווה שנוכל לשמוע אותה".