אבל בשחייה הישראלית. עדן נימרי, שהייתה שחיינית מצטיינת וחלק מנבחרת הנוער של ישראל, נרצחה כשהצילה את חייהן של חיילותיה בקרב יריות עם מחבלים שפרצו לבסיס נחל עוז בו שירתה.
נימרי גדלה למשפחה שסובבת את עולם השחייה. עדן שחתה, אבא שלה התחרה במאסטרס, גם אחותה הקטנה שחתה עד לא מזמן. שני ההורים שופטים בכל תחרות שאפשר לחשוב עליה. "כולם היו בתוך השחייה", נאמר על מי שהייתה מפקדת צוות ביחידת רוכב שמיים של חיל התותחנים באיגוד השחייה. כרמל לויתן, שחיין העבר ומאמן נבחרת הנוער, סיפר על עדן: ״אני מכיר את עדן הרבה שנים, היא התחילה בקבוצות הצעירות ואז היא הגיעה ועלתה לנבחרות, ליוויתי אותה 12 שנים. הייתה עקשנית מאוד".
לויתן המשיך וסיפר על: "קבוצת הגיל שלה בשנתון שלה הייתה חזקה מאוד, היו שם שחייניות הרבה יותר טובות ממנה, היא כל הזמן הצליחה להגיע לרמה שלהן. עבדה מאוד קשה, מאוד חרוצה. לא ויתרה על בית הספר, לא על חברה, על כלום. נדיר מאוד שהפסידה אימונים, מאוד מאוד קשוחה. כל משפחת נימרי היו מאוד מעורבים בפארק המים רעות, ועדיין מעורבים".
המאמן הוסיף על אופייה: ״היא הייתה השחיינית הכי תחרותית שאני הכרתי. הפער בין הרמה באימון לבין התחרויות, היו מטורפים. כל פעם היא הייתה מפתיעה מחדש, לא הבנתי איך היא עושה את זה. מבחינתי היא עשתה הרבה, והיא הייתה אומרת לי ׳אבל לא עשיתי כלום׳. היא השיגה שחייניות שעל הנייר שהיו הרבה יותר טובות ממנה. 200 מ' גב היה המשחה החזק שלה.
עוד הרחיב המאמן: "ואז הצטרפו 400 מטר מעורב, המשחים הקשים והארוכים יותר, 400 מעורב, 800 חתירה... ואז לקראת הסוף גם מים פתוחים. במקצי השליחים היא מאוד בלטה. עדן שחתה ממש עד לצבא, עד לגיוס, אז החליטה ללכת על משהו משמעותי בצבא. עדן התגייסה לקורס טיס, באיזשהו שלב נפסלה ואז הגיעה לרוכב שמיים. בכל זמן שהגיעה הביתה היא הגיעה לבריכה. זה היה המקום שלה. היא שחתה גם אחרי שהיא כבר סיימה את הפן התחרותי. ההורים מאוד היו גאים בסיפור הזה של ההצלחה בצבא. הייתה צריכה להשתחרר ממש אוטוטו ולהתחיל את החיים הגדולים, וככה זה נקטע בצורה המחרידה הזאת״.
אמיר עופר, מאמן מים פתוחים שליווה את עדן, אמר עליה: ״הייתי בצוות האימון שלה במשך 5 שנים. הייתה ילדה חרוצה, ממושמעת, עם משמעת עצמית מאוד גבוהה. תמיד סימנה מטרות גבוהות, שאפה ללמוד תמיד, משקיעה באימונים. תמיד הייתה עושה קפיצת מדרגה מה אימונים לתחרות. נדמה היה שהיא מציבה מטרות גבוהות מאוד ביחס לאיך שהיא מתאמנת, אבל תמיד הייתה מצליחה לחבר את הדברים ברגע האמת. תמיד האמינה שיכולה יותר ולא וויתרה. השפיעה כמובן על החברים שלה, שימשה דוגמה בפן הזה וגם בדינמיקה הקבוצתית בנבחרות".