גביע עולמי יהפוך את אנגליה לגדולה מכולן
הלביאות יוכלו להדיח את נבחרת 66' מהכס ההיסטורי. איך זה קרה? מבט פנימה
נבחרת הנשים רחוקה 90 דקות מהיסטוריה (קרדיט: getty)
קשה יהיה למצוא אוהד כדורגל שיצליח למצוא דרך לערער על הצמיחה של הכדורגל האנגלי בשנים האחרונות. נבחרת שלושת האריות הפכה לכוח דומיננטי בחוד של הזירה הבינלאומית, הפרמייר-ליג הולכת ומתרחקת משאר הליגות באירופה בכוח הפיננסי והמקצועי שלה, אבל ייתכן והדוגמא הכי בולטת להתפתחות הענף, שרלוונטית במיוחד בימים אלה, היא נבחרת הנשים שעלתה לראשונה לגמר מונדיאל.
קצת מגוחך לעלות על הדעת ש"מולדת הכדורגל" לא הייתה שחקן משמעותי בכדורגל הנשים ברמה הבינלאומית, אך זה היה המצב עד לפני מספר שנים. ההישג הכי מרשים של הנבחרת אי פעם עד לפני שנה היה מקום שלישי במונדיאל, והליגה המקומית לא הייתה מהמובילות ביבשת. למעשה, ה-WSL (ראשי טובות ל-Women's Super league). הייתה הגרסה המחודשת לליגה הראשונה בליגה והושקה רק ב-2011, באיחור של שנה בעקבות המשבר הכלכלי שפקד את העולם.
מאז, הליגה נמצאת במגמת עלייה מתמדת, ובשנה האחרונה רואים תוצאות ברורות במישור הפיננסי. בסוף עונת 22/21 סקיי ספורטס ו-BBC חתמו על הסכם השידור היקר ביותר בעולם עבור ליגת נשים, שלוש שנים קדימה. ההסכם קרה לאחר הקפיצה המטאורית בהכנסות של הקבוצות האנגליות באותה שנה, מ-20 ל-32 מיליון פאונד, עלייה של 60%.
ברמת השחקניות, נרשמה עלייה של 25% במשכורות האישיות, שהובילה לנהירת כוכבות דומה לזו של כדורגלנים לפרמייר-ליג. במונדיאל הנוכחי, 94 שחקניות מכלל הנבחרות משחקות ב-WSL, שהפכה לליגה עם הכי הרבה נציגות בגביע העולמי. כדי להבין עד כמה זה יוצא דופן, צריך להביט רק ארבע שנים אחורה, אז הייתה קצת מעל למחצית מאותה כמות, 50 שחקניות בלבד.
ההתחזקות בשחקניות מבחוץ והצמיחה והפיננסית של הליגה לא הייתה מתרחשת אילולא הכדורגל האנגלי היה משתפר גם במבט פנימה. לפני שנה עשתה הנבחרת האנגלית עשתה היסטוריה כשזכתה בתואר ראשון בתולדותיה, ועם 1:2 דרמטי על גרמניה בהארכה, קטפה את תואר אלופת אירופה. אלה טון וקלואי קלי, שתי הכובשות באותו גמר, הפכו יחד עם שאר שחקניות הנבחרת לכוכבות הכי גדולות במדינה באותם ימים, אף הטורניר הנוכחי הוא דווקא זה שמוכיח שמדובר בדור זהב של ממש.
האופוריה ששוטפת את הממלכה בימים האחרונים ברורה מעצם העפלה ראשונה לגמר מונדיאל נשים ראשון, ובהיבט המקצועי אף מעוררת השתאות. סרינה ויכמן, המאמנת המוערכת של ה"לביאות" הגיעה לטורניר עם מספר חיסורים משמעותיים, שהיו יכולים לחסל את סיכויי ההתמודדות של כל נבחרת אחרת.
מלכת השערים מהיורו הקודם, בת' מיד, נעדרת בשל שיקום מפציעה קשה ברצועה הצולבת. קפטנית הנבחרת, לאה וויליאמסון, סובלת מבעיה דומה לאחר שבאפריל יצאה ההודעה הקשה על פציעה ברצועה הצולבת שהובילה לחסרונה. בתחילת מאי התבשרו באנגליה כי גם הקשרית ההתקפית, פראן קירבי, תיאלץ לשבת בחוץ בשל ניתוח בברך. להוסיף לכל הפציעות, אנגליה הסתדרה בשני המשחקים האחרונים בלי החלוצה המצטיינת שלה, לורן ג'יימס, שהורחקה לשני משחקים בעקבות כרטיס אדום ישיר.
אך למרות ההיעדרויות, אנגליה מראה שההשתכללות של הענף הצליחה לייצר הרבה מעבר לשחקניות כדורגל בודדות. אפשר לציין את לורן המפ ואלסיה רוסו לקחו על עצמן את הנטל ההתקפי, או את לוסי ברונזה ורייצ'ל דיילי הוטרניות שמשמשות ככוח אש בכנפיים, אבל אנגליה הצליחה לבסס את עצמה כקבוצה עם חוזק מנטלי, שמעולם לא אפיין את הנבחרות האנגליות.
"אני חושבת שיש בקבוצה הזאת חוסר רחמים, בהתקפה או מאחורה", ענתה בפשטות ויכמן בראיון לאחר הניצחון על אוסטרליה, "אנחנו פשוט רוצות לשמור את הכדור מחוץ לרשת שלנו, אנחנו רוצות לנצח, והצלחנו גם לשמור על תוכנית המשחק" הוסיפה.
גם למאמנת בת ה-53 יש חלק משמעותי בדומיננטיות של אנגליה. מאז נכנסה לתפקיד, ויכמן מצעידה את האנגליות למאזן מדהים של 32 ניצחונות, 5 תוצאות תיקו והפסד בודד מאז קיבלה את המשרה על הקווים. במונדיאל הקודם ויכמן שימשה כמאמנת נבחרת הולנד שנעצרה רק בגמר, ואחרי שהפכה לראשונה להגיע לגמר עם שתי מדינות שונות, תנסה גם לדאוג לגביע ראשון לאנגליה.
אז מה תהיה המשמעות של זכייה אנגלית? המון. ערעור על ההגמוניה האמריקאית ברורה, וגם מקום גבוה יותר בכס המלכות של הכדורגל האירופי ירשם לזכותה, וכך גם חותמת מזהב על התהליך החיובי שעבר הענף בעשור האחרון. כל זה עוד מתגמד אל מול התואר הבלתי רשמי שתוכל לזקוף לשמה - הנבחרת האנגלית הגדולה בכל הזמנים. לא רק בגלל שתצליח לגבור על אנגליה המיתולוגית של 1966, אלא גם בזכות זה שהיא משנה לטובה את הנרטיב לאיך נראית נבחרת אנגלית.