תשכחו את פריז? המאבק בצרפת פתוח מבעבר
מתיחת הפנים בבירה, ההסתערות של מארסיי והכישרונות. פותחים עונה
הליגה הצרפתית, שתצא בסוף השבוע לדרך, כנראה לא תכלול את שלושת הכוכבים הגדולים שהתרגלנו אליהם: ליאו מסי עזב לעשות את אמריקה, קיליאן אמבפה מושעה מפעילות וחולם על ריאל מדריד ואילו ניימאר התבקש למצוא קבוצה חדשה נוכח סירובו להשאר בפ.ס.ז'. אז אולי הליגה תעדר סקס אפיל בכל הקשור לאלופה, אבל היא בפירוש צפויה להיות תחרותית יותר וזה מה שאנחנו הכי אוהבים, לא?
הסיבה העיקרית לכך היא, כמובן, משחק הכיסאות, החרמות ומאבקי האגו בפ.ס.ז'. נראה כי אחת ולתמיד לנשיא נאסר אל חליפי נמאס מההתנהגות של הסופרסטארים והוא החליט לנהוג בהם ביד קשה. פריז עוברת עכשיו תהליך של ניקוי וריפוי עד אשר יום אחד אולי תצליח לחבר קבוצה שגדולה יותר מסך חלקיה, ששחקניה נאמנים לדרך ומסורים יותר לעבודה מאשר לחשבון הבנק שלהם ושימשיכו לתור אחר החלום להביא את ליגת האלופות, פשוט באמצעים אחרים. על ידי הוקאתם של מסי, ניימאר ואמבפה הדרך לשם תהיה עשויה להיות נוחה יותר.
לא צריך לקפוץ למסקנות חותכות, שכן יהיו בעונה הזו כמובן מהמורות וקשיים ואולי זה יקח זמן רב יותר ממה שהאוהדים מקווים. הרי איכות של המשולש הצרפתי-ברזילאי-ארגנטינאי אי אפשר למצוא בשום קבוצה. אך אם להודות על האמת, התוצאות של הסטארים על הדשא בכל מקרה לא היו מספקות, הן בליגת האלופות, ובמידה רבה גם בליגה, במיוחד בחלק השני אחרי פגרת המונדיאל שבה פריז הצליחה כמעט לאבד את הראש ובכל זאת זחלה לה לאליפות מספר 11 בתולדותיה.
המאמן לואיס אנריקה, שהגיע רק בחודש שעבר, יכול לזרוק את כל ההכנות שלו לפח בעקבות ההוראות שקיבל מלמעלה באשר לאמבפה וניימאר. האתגר הגדול שלו יהיה לחבר קבוצת התקפה חדשה דנדשה: גונסאלו ראמוס, שהגיע מבנפיקה, הוא לא רק מכונת שערים, אלא גם סוס עבודה ואחד שיתן את כולו עבור החברים. רנדל קולו מואני, שאמור גם כן להגיע על פי הדיווחים, יכול להשלים אותו נהדר יחד עם עוסמן דמבלה הרכש המיועד מברצלונה ומרקו אסנסיו, שהגיע בחינם מריאל מדריד. זה פחות איכותי ממה שהיה, אבל פחות נודף אגו וקצת יותר מאוזן בכל מה שקשור בעבודת צוות ועזרה בהגנה.
אם דיברנו על ההגנה, אז אפשר לחתום על כך שפריז סן ז'רמן מגיעה מוכנה יותר לעונה הזו, משום שצירופם של מילאן שקירניאר מאינטר ולוקה הרננדז מבאיירן מינכן מעניקים לה עומק בלתי רגיל במרכז ההגנה, וכמובן יכולת גמישות, אם תרצה לעבור לשלושה בלמים, כדי להוציא את המיטב מאשרף חאכימי ונונו מנדש. בקישור ויטינה צפוי לעלות מדרגה אחרי עונת בכורה טובה בסך הכל ולצידו מנואל אוגראטה, שעלה 60 מיליון יורו, כדי להוכיח שהוא 6 אמיתי וכבר אין צורך במרקו וראטי.
השינויים הדרמטיים בעיר האורות, אמורים לתת דחיפה לשאר קבוצות הצמרת. לאנס, שסיימה במקום השני אחרי עונה מדהימה, כנראה תגרע מהתחרות על התואר אחרי שאיבדה את לואיק אופנדה ללייפציג וסקו פופאנה לאל נאסר - שני הכוכבים הגדולים ביותר שלה. החבורה של פרנק הייז, שהציגה מאזן ביתי כמעט מושלם בפליקס בולאר, עדיין מסונוורת מהעליה לליגת האלופות אחרי למעלה מ-20 שנה ובוודאי תתקשה לשלב בין שתי התחרויות המתישות ולכן נאלץ לחפש אלטרנטיבה אחרת. עבור קבוצות שאפתניות כמו ראן, מונאקו וליל אולי זה מעט מוקדם להמר, ועל ליון, שעברה בעלות ונמצאת בהגבלות כלכליות, אין על מה לדבר העונה.
אם לזרום עם הפרשנים וההייפ בתקשורת, הרי שמארסיי, איך לא, היא החשודה המיידית לנסות ולאתגר את הכוכבים הדועכים של פריז. המאמן מרסלינו שהצליח בוולנסיה ובוויאריאל ינסה לעשות מה שקודמיו חורחה סמפאולי ואיגור טודור לא הצליחו לעשות - להשאר יותר מעונה אחת בוולודרום ולשמור על "שפיות הדעת". הספרדי מקבל לאחרונה מחמאות יחד עם פאבלו לונגריה, חברו האישי ונשיא הקבוצה, על בניית הסגל ועל החתמתם של חמישה שחקנים: פייר אמריק אובמיאנג (צ'לסי), אילמן אנדייה (שפילד יונייטד), איסמאילה סער (ווטפורד), ג'פרי קונדוגביה ורנאן לודי (אתלטיקו מדריד) והוצאות רכש של כמעט 70 מיליון יורו בקיץ שרחוק מלהסתיים.
הקבוצה שסיימה במקום השלישי אשתקד והשני לפני שנתיים רוצה לעשות את קפיצת המדרגה קדימה ולשם כך הביאה שחקנים בעלי איכות, ידע וניסיון עבר מצרפת. תכונות חשובות לקראת מה שצפוי להם בערבים יותר קשים בוולודרום. אחת המגרעות של מארסיי בעונה שעברה היתה העובדה שהיא איבדה יותר נקודות בבית מאשר במשחקי החוץ וכדי להסתכל בלבן של העיניים לפ.ס.ז' היא תצטרך ללמוד כיצד להתמודד עם הלחצים מהקהל התובעני. אלכסיס סאנצ'ס, שנתן עונה טובה מאוד, עזב בחינם והתקווה היא שאובמיאנג ייכנס לנעלי החלוץ שבדמדומי הקריירה שלו עוד יכול לתת אקסטרה. גם דימיטרי פאייט, אגדה מקומית, עזב, אבל מבחינה מקצועית כבר לא מדובר במכה משמעותית. עם זאת, המשחק הראשון באתונה במוקדמות ליגת האלופות הוכיח שיש להם עבודה רבה בכדי לחלום.
הליגה תהיה תחרותית יותר, גם משום שהמבנה השתנה לראשונה אחרי 22 שנה: בדומה לבונדסליגה, גם ליג 1 תכלול השנה רק 18 קבוצות במקום 20, כאשר הקבוצות צפויות להיות רעננות יותר עם ארבעה משחקים פחות בעונה ומינוס שתי קבוצות חלשות. שתי האחרונות ירדו ליגה והשלישית תלך למבחנים, בדיוק כמו בגרמניה. מעבר לכך, פחות קבוצות מתחלקות בשלל של זכויות השידור מה שמקנה לקטנות עוד כמה מיליוני יורו בכל עונה ומה שאולי מסביר מדוע הצרפתיות כבר השקיעה למעלה מ-500 מיליון יורו על שחקני רכש ערב פתיחת העונה.
גם הדירוג לליגת האלופות משתנה בעקבות הרפורמה של אופ"א (הגדלת המפעל ל-36 קבוצות), שנכנסת לתוקף עם ארבע מקומות למדורגת חמישית בין הליגות באירופה. כלומר, בתום העונה שלוש הראשונות יעפילו ישירות לליגת האלופות והרביעית תשחק במוקדמות. במקום שתיים לבתים ואחת למוקדמות כפי שקורה הקיץ. הבעיה היא שהולנד כבר עקפה, לפחות באופן זמני, את צרפת בעקבות מחיקת עונת 2018/19, ולכן הצרפתים יהיו חייבים לספק תוצאות טובות יותר מההולנדים במפעלים האירופים השנה, כדי לא לחזור לסדר הישן של שלוש נציגות מקסימום בעונת 2025/26. בכל מקרה המאבק על המקומות לאירופה יהיו בפול גז במיוחד העונה.
ואחרון חביב: צרפת היא כידועה "הליגה של הכישרונות" ולא מעט יציפו את המגרשים לאורך 34 המחזורים מליל שבצפון מזרח ועד טולוז שבדרום מערב. דגש מיוחד צריך לשים על השחקנים המקומיים שחולמים לתת עונה גדולה ולהתמנות על הסגל היוקרתי של דידייה דשאן ליורו 2024 או לכל הפחות להשתייך לסגל לקראת המשחקים האולימפיים בפריז. למשל, שחקנים כמו ברדלי בארקולה וראיין שרקי מליון, שהבליחו ביורו הצעירות האחרון, או ז'אן קלייר טודיבו ששיקם את הקריירה בניס, וגם אדריאן טרופה מראן וקפרן תוראם שמקווים להיות ב-26 של הטריקולור ביוני 2024. כך גם רבים אחרים.