"נעבור את הפועל ב"ש": 'המרגל' של לבסקי סופיה

אמיל וולב בילה בימים האחרונים בעיירת הסקי בנסקו; רבץ להנאתו על כיסא נוח בנקודת התצפית לעבר הרי פירין, החליק בורקס בולגרי במורד הגרון ועבר על ההודעות הנכנסות בטלפון הנייד. אחת ההודעות הקפיצה אותו. לבסקי סופיה, קבוצתו לשעבר, תתארח בחמישי הבא בטוטו טרנר במסגרת מוקדמות הקונפרנס ליג, והלכה החופשה. במקום לחם ושעשועים הגיע הזמן לעבור למשחקי ריגול.
 

לחצו כדי להרשם לערוץ הטלגרם החדש של ערוץ הספורט

״לבסקי לא צריכים אותי, הם יודעים הכול על הפועל באר שבע״, הוא אמר לנו בעברית רהוטה בשיחת טלפון מאזור חיוג 359+. ידע זה כוח ועל הקשר המשפחתי שיש לאמיל עם אחד משחקני האדומה הדרומית רק מעטים יודעים. ״יוני סטויאנוב זה שחקן שלי - אנחנו בני דודים. דם שלי זורם אצלו בגוף. אני המלצתי עליו לנבחרת הצעירה של בולגריה, ואיתי התייעצו לפני שלקחו אותו לנבחרת הלאומית״.
 
אז מה קורה איתו בבאר שבע?
״תשאל אותם, אם היו שואלים אותי הייתי מציע להם לשים אותו בתור קשר קדמי או מתחת לחלוץ. בתפקיד שנתנו לו, קשר אחורי, הוא הולך לאיבוד. יותר מדי זמן על הספסל עושה נרווים, וחבל עליו. אם לא רוצים אותו, שיגידו לי. בתוך שעתיים אני מוצא לו בובה של קבוצה בבולגריה״.

אתה עוקב בכלל אחרי מה שקורה בהפועל באר שבע?
״בטח שעוקב. אפילו ביקשו ממני להיות יושב ראש המשלחת לבאר שבע״.

ומה דעתך על הזרים של ברדה?
״ויטור הכי רציני, בלם טוב שמחזיק להם את ההגנה ועובד גם בהתקפה. חסר להם פליימייקר, החלוץ הפולני לא מקבל מספיק כדורים והם עובדים חזק על מכות נייחות״.

מהם יחסי הכוחות?
״התקציב שלנו 10 מיליון יורו, חצי מבאר שבע, אבל השחקנים שלנו יותר טובים. ביומיים הקרובים נעבוד על הווידיאו ואז נכיר את היריבה״.

תוכל להמר מי תעלה לשלב הבא?
״אצלכם ייגמר בתיקו, אצלנו בבית אנחנו ננצח ונעלה לפלייאוף״.

קיבלתם עונש קצת מוגזם מאופ״א ונאסר על כניסת קהל בולגרי למשחק בטוטו טרנר. איך תסתדרו בלי אוהדים?
״נגד המקדונים בסיבוב הקודם אוהדים שלנו חטפו מכות רצח, אז מה ציפו מאיתנו? שנשב עם ידיים בכיסים? מאמין שבמקום אוהדים מבולגריה, יבואו איזה 200 בולגרים מיפו. יהיה בסדר״.

מי ישמור על האוהדים של באר שבע שיגיעו לסופיה למשחק הגומלין?
״שלא ידאגו, יש להם את הגב שלי, רק שיגידו ׳אמיל וולב שלח אותנו׳. ישראלים תמיד התחברו לסופיה. יש שם כל מה שהם אוהבים״.

חוץ מהצחוקים ואירועי הבידור שהתלוו לתנועותיו על המגרש ומחוצה לו, אמיל וולב הוא דמות מוכרת בעולם הכדורגל, בדגש על מדינות הבלקן ואגן הים התיכון. הוא מראשוני הזרים שנחתו בישראל ונקלטו בה היטב. היכולות על הדשא השתלבו עם אופיו החברותי, והרי לכם זר בהזמנה. מכל הקבוצות שזכו לטעימה מהבולגרי הפנומנלי, בעיר הנמל הדרומית כמעט בנו לכבודו פסל.

היו זמנים שמכבי עירוני אשדוד הייתה ההצגה הכי טובה מערבית לגשר עד הלום. עמיר תורג'מן, ז'אן טלסניקוב ואייל אלמושנינו קיבלו את הבמה, וכאשר הקהל ציפה לעוד קטע אמנותי אמיל ולב נתן הדרן. "בעיטות חופשיות שלי היו גולים בטוחים", נזכר האייקון הבולגרי. "לשומרים בחומה אמרתי 'תסתובבו, תצלמו את הגול, מה אתם מסתכלים עליי?'. חברים שלי התחילו להתחבק לפני שבעטתי כדורים חופשיים לשער. שוערים ידעו שהכדורים שלי יעופו לפינה״.

אחרי קדנציה מוצלחת בהפועל רמת-גן ("עד היום מדברים במכתש על הפסים שלי") נחשף אמיל למכמניה של יפו וידע שאין כמוה בלילות. בימי שבת בבוקר שמע את הבולגרים מלווים אותו בקריאות "היידה בי, היידה בו, היידה מכבי יפו". מוטי איווניר אימץ אותו כשאימן את בית"ר באר שבע, אחותה החורגת של הפועל.

״עשיתי עונה יפה בבית״ר״, נזכר הבולגרי הכי ישראלי ביבשת. ״גרתי באשדוד ומוטי איווניר שאימן אותנו היה לוקח אותי טרמפ באוטו שלו, ובסוף האימון מחזיר אותי הביתה וממשיך לתל אביב. פעם בחודש לפני אימוני בוקר הייתי נשאר לישון בבאר שבע, מלון אחד רציני היה אז, ובערב הסתובבנו בקניון ואכלנו גלידה. היינו משפחה, אפילו היו מזמינים אותי לקוסקוס ודגים חריפים, והיו גם הרבה צחוקים״.
 
את הסיפור הבא וולב חושף כאן לראשונה: ״מתישהו בשנות ה-90 לקחתי את הקבוצה למחנה אימונים בתנאים של לוקסוס בבולגריה, ואיך שהמטוס נוחת בסופיה ישר רצתי לצ׳ק פוינט. כולם מכירים אותי בבולגריה, ויש לי מילה במשטרת הגבולות. סגרתי איתם שכל הקבוצה תקבל יחס של VIP, וביקשתי שיעצרו את אחד העובדים שלנו, סתם בשביל להרים לנו את המורל".

"איך שהבנאדם מגיע לביקורת הפספורטים קופצים עליו שוטרים, גורילות אחד אחד, ומכניסים אותו בתוך קלבוש בשדה התעופה. אומרים לו ׳מצאנו אצלך סוכר׳, שזה קוד של אבקה לבנה, וסוגרים עליו את הדלת. שמתי אוזן שלי על החור של המנעול ואני שומע שהבנאדם בוכה כמו תינוק. פחדתי עליו וישר נכנסתי לחדר. הוא ראה אותי ובכה יותר חזק. היה לגמרי בפאניקה. חיבקתי אותו כאילו היה התינוק שלי וניסיתי להרגיע אותו. ׳זה הכול צחוקים, לא צריך לבכות׳, אמרתי לבחור. ׳אתה בידיים של אמיל. אין לך ׳סוכר׳, סתם עבדנו עליך. הכול בקונטרול׳״.

והוא באמת נרגע?
״האמת, יש איתו בעיה קטנה. עד היום הבנאדם מפחד להגיע לשדה תעופה״.