פספסנו אותו: תחושת ההחמצה סביב מואנס דאבור
המעבר של מואנס דאבור לאמירויות הוא עוד הזדמנות עבורנו, אוהדי הכדורגל, להעריך את מה שהחלוץ עשה וגם להכות על חטא. מקרה אחד ששיקף תהליכים מצערים בחברה הישראלית נחת על קריירה שלא זוכה למספיק הערכה. המספרים המרהיבים, העליהום שהביא על עצמו וההפסד של כולנו. מחוץ למסגרת
בשקט בשקט, קצת מתחת לרדאר, אחד הליגיונרים הכי מצליחים שלנו בעשור האחרון, אולי המצליח מכולם, סיים השבוע כנראה את הפרק האירופי שלו. בגיל 31, מואנס דאבור חתם בשבאב אל-אהלי מאיחוד האמירויות, במה שתהיה קבוצתו השישית בקריירה.
המעבר הזה של דאבור, שסוגר כאמור פרק מפואר בקריירה, הוא אולי עוד הזדמנות עבורנו, אוהדי הכדורגל, להעריך את מה שהוא עשה בשנים האחרונות, אבל לא פחות מכך, גם להכות על חטא על הפספוס שלנו והפספוס שלו. מקרה אחד, שפגע בנבחרת ישראל, פגע בחלוץ עצמו, ופגע בכדורגל הישראלי כולו, שיקף בין היתר תהליכים מצערים שעוברים על החברה הישראלית.
מבחינה מקצועית, שיהיה ברור, מה שמואנס דאבור עושה באירופה, לא זוכה למספיק הערכה. לא בתקשורת הישראלית (כן, אנחנו חלק מזה), לא בקהל הישראלי ולא בקהילת הכדורגל הישראלי. אם מישהו רוצה להתכחש שהעובדה שמדובר בערבי ישראלי פגעה קשות בהערכה לה הוא זכה, או בעיקר לא זכה, משקר לעצמו. כשאנחנו מסתכלים על הנבחרות הצעירות הנפלאות שלנו שכיכבו בטורנירי הקיץ, פרט אולי לאוסקר גלוך, כל אחד מהם היה חותם היום על קריירה בסדר גדול של דאבור.
החלוץ שעזב את מכבי תל אביב ב-2014, יצא למסע של תשע שנים באירופה שכלל מועדוני פאר דוגמאת גראסהופרס, רד בל זלצבורג, סביליה והופנהיים. הוא זכה בשלוש אליפויות בליגה האוסטרית, היה מלך השערים ומלך הבישולים בשווייץ, מלך השערים באוסטריה וגם שחקן העונה.
הסטטיסטיקה המדהימה ביותר כנראה עליה אחראי מואנס דאבור, היא 24 השערים שכבש במסגרת הליגה האירופית, נתון שמעמיד אותו במקום השלישי ברשימת כובשי כל הזמנים של המפעל כאשר רק רדמאל פלקאו ואריץ אדוריס מקדימים אותו. הוא מקדים שמות כמו פייר אמריק אובמיאנג, קווין גאמיירו, אלכסנדר לקאזט, אדין דזקו ורומולו לוקאקו.
מואנס דאבור, מכל בחינה, הוא מגדולי השחקנים הישראלים ששיחקו באירופה. הקריירה שלו יוצאת דופן, היא צריכה להיות מושא להערצה. דווקא עכשיו, אי אפשר שלא להיזכר באותו מקרה אומלל, אי שם בחודש מאי 2021. פוסט אחד באינטסגרם, ממנו לא הייתה דרך חזרה. "אלוהים רואה הכל והוא ישלם לבני העוולה", עם תמונה של הר הבית, בעיצומה של תקופה בה מדינת ישראל בערה. דאבור, כך מספרים כולם, הוא בחור אינטלגנטי מאוד. המעשה הזה, לא היה כזה.
שלישי בכובשי כל הזמני באירופית (Getty)
הקהל הישראלי לא סלח לדאבור על אותו פוסט. במשך שנתיים, החלוץ ספג שריקות בוז צורמות בכל משחק. הוא כבש, והקהל קילל. קשה להאמין שמישהו הרגיש בנוח עם המראות האלו. הפרישה של דאבור לא הפתיעה באותה עת אף אחד. לעניות דעתי, חשבתי גם אז וגם היום שדאבור היה אחראי בחלק גדול מהעליהום שהוא הביא על עצמו. אני לא יכול לחשוב על שום מדינה שבה שחקן נבחרת מעלה פוסט כזה בתקופת מלחמה, ולא נאלץ להתמודד עם ההשלכות.
ובכל זאת, בפרספקטיבה בה אפשר להסתכל כעת על הדברים בצורה רגועה יותר, וכשמגיע הרגע לסכם חלק משמעותי בקריירה שלו, אי אפשר שלא לתהות גם היכן אנחנו טעינו. השחקנים בנבחרת שלא נתנו הרימו קול מספיק חזק בעדו, אנשי ההתאחדות והצוות המקצועי הנוכחי בנבחרת שלא ידעו לפתוח (גם) את הפלונטר הזה, ודאבור עצמו, שפשוט היה חייב לגלות רגישות גדולה יותר.
הכדורגל הישראלי לא משופע במספיק כוכבים כדי לוותר על חלוץ בסדר גודל של דאבור. הוא לא מפואר מספיק, כדי שקריירה כזאת, לא תקבל את הכבוד המגיע לה. לצערנו, בעידן של לאומנות, שנאה, ובעיקר חוסר יכולת לסלוח אחד לשני - פשוט הפסדנו. וכשאתה מפסיד, כולם אשמים.