הכל יחסי: פולהאם סיימה את העונה שעברה במקום ה-10 בפרמיירליג. טוטנהאם הקדימה אותה בשני מקומות בטבלה, מקום 8. ובכל זאת, העונה של הקוטג'רס היתה הצלחה גדולה, בעוד הקמפיין של התרנגולים הסתיים בכישלון מהדהד. בלי תואר, בלי אירופה. ככה זה בחיים: המספרים לא אומרים דבר וחצי דבר עד שממזגים אותם עם המעמד, ההיסטוריה, המסורת, ההשקעה והציפיות.
מנור סולומון עוזב איפוא מועדון שבע רצון, שבו הוא תרם להישג לא מבוטל, ויכול היה כנראה לתרום יותר אלמלא סבך של פוליטיקה ופיננסים שהתערבבו בהחלטות המקצועיות בקרייבן קוטג'. ועכשיו הוא מגיע למועדון מפואר שנמצא בנסיגה ובצומת דרכים. טוטנהאם בונה הקיץ את הקבוצה מחדש. היא הביאה מנג'ר טרי לכדורגל האנגלי – אנג' פוסטקוגלו האוסטרלי שנשלף מסלטיק – והתחילה לעמול על רכש רענן, בו הישראלי מצטרף לג'יימס מדיסון (קשר קדמי) מלסטר סיטי, השוער ויקאריו מאמפולי, ודיאן קולוסבסקי ופדרו פורו שההשאלה שלהם הפכה לרכישה.
זהו היתרון המשמעותי ביותר של סולומון בספרס: טוטנהאם תשנה את פניה אט-אט. היא זקוקה לבסיס חדש. יש בסגל שלה בסביבות תריסר שחקנים המועמדים לשחרור. מנור צורף לפרוייקט שיעבור גיוס, ניסוי וטעייה. רמת הציפיות בהתאם: לא בשמיים. סביר שפוסטקוגלו הטירון באנגליה – שהצלחתו בסקוטלנד מרשימה אך לא מעידה דבר על הפוטנציאל שלו בליגה הטובה בעולם – יקבל מהיו"ר דניאל לוי וההנהלה אורך רוח רב ונוח יותר מאשר אנטוניו קונטה וז'וזה מוריניו שרק השם שלהם גרם לשאיפות התרנגוליות להתעופף לשחקים.
הסבלנות של מנהלי התרנגולים אמורה אף להיות גדולה שבעתיים, שכן מסתמן כרגע שסיכוייהם להשאיר בשורותיהם את הארי קיין, הנכס המוכשר והחשוב ביותר של המועדון, קלושים. קיין מסיים שירות נפלא ונאמן בטוטנהאם כאשר הוא נטול תארים. בסוף החודש הוא יהיה בן 30. הוא נמצא במו"מ אינטנסיבי עם באיירן מינכן, ולא יתקשה למצוא יעד אחר במידת הצורך. החוזה שלו בספרס מסתיים ביוני 2024, אבל לוי מנסה להשאירו בכל מחיר, וזה אכן מחיר עתיר. בתום העונה הקרובה קיין חופשי לעזוב ללא תמורה.
היו"ר מוכן גם לכך, אבל זה כנראה לא יעזור. טוטנהאם תמצא את עצמה מאוד בקרוב עם בור ענק בחוד ובהנהגה, ובלי יכולת לפתות מישהו ראוי כדי למלא אותו בעונה בה היא מחוץ ליבשת.
אז יש סבלנות ויש בנייה, אבל לפחות על הנייר קיימים גם חיסרון, ואולי אף סכנה מסויימת, בהפיכתו של הילד בן ה-24 (בעוד שלושה שבועות) מכפר סבא לתרנגול. במערך המוכר והקיים של טוטנהאם, הוא יצטרך להילחם על מקום בהרכב, שכן בכנף שמאל יש לכאורה שניים העלולים לחסום לו את הדרך: יונג מין סון הדרום קוריאני ואיבן פריסיץ' הקרואטי.
פריסיץ' שיחק עד היום בטוטנהאם לרוב כמגן/קשר שמאלי, והמעברים הסוחפים שלו אל עמדת הקיצוני היו מוגבלים. מה גם שהוא כבר בן 34 וחצי. סון הוא כמובן להיט בטוטנהאם הוטספר סטאדיום. אבל הוא בן 31, עומד להתחיל את עונתו התשיעית בצפון לונדון, ואיפשהו ניתן היה לזהות גם אצלו לאחרונה סימני עייפות וכירסום. בנוסף, כדאי לזכור גם את גמישותם של שני המתחרים הבולטים לכאורה על אגף שמאל התוקף. סון דינמי ומסוגל גם לנוע ולתפקד בשטחים במרכז ומימין. סולומון מזמן נחשב לאיש שמאל אותנטי בלבד, אבל שוכחים לו בעברו גם ימים לגמרי לא רעים מימין.
פוסטקוגלו הוא זה שיכריע כמובן, וכרגע אין עדיין שביב מידע על כוונותיו, מה גם שמסע המכירות והקניות של המנג'ר עדיין בעיצומו. אבל מה שכבר בטוח הוא שלא תהיה כאן משיכה בחוטים סמויים ועקלקלים. בטוטנהאם יוכל סולומון לסמוך על ביצועיו שיעשו עבורו את המלאכה.
בפולהאם הוא איבד באופן לא מובן הרכב ראשון ודקות משחק רבות דווקא אחרי שבלט, הבקיע והוכיח – וההנחה מאחורי הקלעים היתה שמדובר בטקטיקה נואלת שנועדה להרחיק מתעניינים בסחורה, ובעיקר למנוע ממחירו להאמיר למחוזות שפולהאם לא תוכל לשלם עם תום חוזהו בסוף השנה בדונייצק. בטוטנהאם הוא יקבל צ'אנס ובמה להפריח את השממה NO STRINGS ATTACHED - ללא סייג, כחל ושרק.