אמצע שנות ה-70 העליזות. דוביד שוויצר מקבל מעמנואל שפר את מקל השליחים ומביא אותנו לאולימפיאדה. מונטריאול 76’, לאסה וירן מרחף לזהב בריצות הארוכות, ובכפר האולימפי יש כדורגלנים שמדברים עברית.
בבית המוקדם ישראל נקלעת לפיגור 2:0 מול מקסיקו, ובחדר ההלבשה מצפה לשחקנים חוויה שלא ישכחו לעולם. "אבא שלי, דוביד שוויצר ז״ל, אסף את נעלי הסטופקס שלנו והשליך אותן מחוץ לחדר. 'תחליפו נעליים, ואם תפסידו את המשחק אני גומר לכם את החיים'".
מושיק שוויצר, בנו של דוביד, קפא במקומו. פחד להרים את עיניו, כמו שאר השחקנים שהשפילו מבטים. דוביד יצא מהחדר בטריקת דלת. עברו כמה רגעים ונבחרת אחרת עלתה למחצית השניה. ירון עוז צימק ל-2:1 ושום יצחק השווה וקבע את תוצאת המשחק, 2:2 בסיום ועוד בתשעה שחקנים. "סיימנו את הבית המוקדם בלי הפסד, ואחרי תיקו עם גוואטמלה ועם צרפת של פלאטיני עלינו לרבע הגמר", נזכר מושיק.
"בהמשך הפסדנו לברזיל שהייתה גדולה עלינו, ובדרך חזרה לישראל אמרתי לעצמי שאני לא מאמין שנבחרת ישראלית כלשהי תגיע בדורות הבאים לאולימפיאדה, והנה עשינו את זה. זה רגע גדול לכדורגל הישראלי".
הניצחון של אנגליה על פורטוגל נתן את האות להתפרצות רגשות אצל החלוץ האגדי של מכבי תל אביב ונבחרת ישראל. "אתה יודע למה ההישג של הנבחרת הצעירה גדול יותר מההישג שלנו?", הוא הרים לעצמו לוולה ומיד המשיך מהאוויר: "עכשיו עשינו את זה עם נבחרת צעירה שאף אחד לא נתן לה סיכוי להגיע כל כך רחוק, ואילו אנחנו ב-76’ היינו נבחרת של כוכבים, ציפו מאיתנו שנעשה דברים גדולים, ובאמת בקדם אולימפי היינו בכושר שיא".
"ניצחנו את דרום קוריאה ויפן, כשבמשחק הגורלי, בסיאול, נתנו הצגה. ניצחנו 1:3 משערים שלי ושל גידי דמתי, כשהגול השלישי היה שייך איכשהו גם למאיר ברד שהחליק בראשו לכיוון השער, ומהמקום שעמדתי בו לא יכולתי לראות אם עבר במלוא היקפו את קו השער לפני שדמתי דחק פנימה".
"עלינו למונטריאול ועד שהגענו לקנדה אבא שלי הרביץ בנו ציונות. בנקודה הזאת, גיא לוזון עבד בצורה חכמה. הוא הבין שלהגיע לאולימפיאדה זה הישג בקנה מידה עולמי, ועשה מה שמאמנים לפניו לא הצליחו לעשות במשך 47 שנים. זה לא הולך ברגל".
לאלה שמנסים להמעיט מחשיבותו של טורניר הכדורגל האולימפי, מושיק מציע לעבור לענף אחר. "מסי עם ארגנטינה וניימאר עם ברזיל השתתפו באולימפיאדה וחגגו את הזכייה שלהם במדליית זהב. תמיד היו כאלה שניסו לגמד את הכדורגל באולימפיאדה, ואני אומר לשחקנים שלנו שיגיעו לפריז 'אתם עוד לא מבינים את חשיבות המאורע, וכשתהיו שם לא תרצו להתעורר מהחלום'".
ברזיל מציתה ניצוץ נושן בעיניו של כוכב העבר המיתולוגי וההתרגשות ניכרת בקולו כשמזכירים לו איך דוביד ביקש ממנו לרדת לספסל ברבע הגמר. "פתחתי נגד ברזיל ובמחצית הראשונה עמדנו טוב והחזקנו מעמד. הנוכחות שלי על המגרש הייתה חשובה. במשך 45 דקות שמרנו על רשת נקייה והייתי מופתע כשהתבקשתי לפנות את מקומי. 'מה אתה עושה?', שאלתי את אבא שלי, וירדתי מאוכזב מהמגרש. חבל כי בלעדיי הנבחרת ספגה ארבעה שערים והפסדנו 4:1".