מדף ספרי הכדורגל - והספורט בכלל - בעברית הוא רזה ודליל, אבל בשנים האחרונות יש מגמה מבורכת. יותר ויותר ספרים נכתבים על כדורגל. ביוגרפיות, ספרי עיון, דירוגים, אפילו רומנים, על כדורגל. הם נשלחים אל חנויות הספרים, מספרים את סיפורו של הכדורגל הישראלי שהשנה חוגג 90 וקצת שנים לייסודה של הליגה הבכירה ב-1931. ואפילו שכולם חכמים, וכולם נבונים, וכולם יכולים להסביר מהי סגירה אלכסונית, הייתי רוצה להקדיש את הטור הזה לספר הכדורגל הטוב ביותר שנכתב בעברית, לדעתי. "אדום צהוב שחור" של חיים ברעם (הוצאת ספרית מעריב) איננו חלק מגל הספרים החדש של השנים האחרונות. הוא נכתב ב-2004, אבל הוא רלוונטי ומעניין היום לא פחות, ואולי אפילו יותר, מהיום בו הוא ראה אור.
ברעם, בן למשפחה מוכרת, הוא אוהד שרוף של הפועל ירושלים, מינקות. שרוף תהיה, בעצם, לשון המעטה. הפועל ירושלים וכדורגל ממלאים את עולמו של חיים ואחיו, כשאל המעט שנותר נדחקים ספרים וסרטים, בית הספר והתנועה. באופן טבעי, הכדורגל הישראלי של שנות ה-50 וה-60 היה שונה מאוד מזה של היום, וברעם לוקח אותנו לטיול נפלא בשביליו. מהדרבי הראשון שהוא ראה בגיל 9, דרך עלייתה של בית"ר לליגה הבכירה ב-1954, יחסי הכוחות בעיר שכבר אז נטו בצורה מובהקת לצד הצהוב-שחור, כוכבי הכדורגל הראשונים של הבירה כמו מנש כהן ואהרון חסון, בובה יצקן ואשר בירנבלום, ועד המעבר של הפועל למגרש קטמון ב-1956 והפרידה מבית"ר ל-11 שנים בליגה הבכירה ללא היריבה המרה.
ברעם לא היה סתם אוהד. אביו, משה ברעם, לימים שר בממשלה ואז מזכיר מועצת הפועלים בירושלים, היה האיש החזק בעיר. הוא סידר עבודה לרוב השחקנים, היה הכתובת לכל הבעיות, ואפילו העביר משחק דרבי גורלי ממגרש ימק"א לרחובות מחשש לרוב מוחלט של בית"ר ביציעים שיכריע את שחקני הפועל (מיותר לציין שמשפחת ברעם לא הייתה חביבה במיוחד על אוהדי בית"ר). המעמד הזה אפשר לחיים ואחיו להיות חלק כמעט אינטגרלי מהקבוצה - להסתובב באימונים ובאספות, לנסוע עם השחקנים למשחקי חוץ ולהיות עדים לנאומים חוצבי להבות בחדרי הלבשה מפיהם של ספק אנשי כדורגל ספק אידאולוגים פוליטיים.
אבל זה ספר שיעניין לא רק אוהדי כדורגל משובעים. למעשה, גם אדם שלא ראה משחק מימיו ולא שמע על נחום סטלמך ימצא בו עניין רב. זה ספר שמספר את תולדותיה של העיר מוכת הצנע והאבטלה בשנים הראשונות של המדינה, על המתחים הרבים שרווחו בחברה הישראלית, על מפא"י נגד וחירות, בגין מול בן גוריון, פריבילגים ו"אנוסים", אשכנזים ומזרחים, אצ"ל מול ההגנה, תל אביב וירושלים, אלטלנה והפנקס האדום. "אדום צהוב שחור" רלוונטי מאוד גם למה שקורה בישראל בחודשים האחרונים, סביב הרפורמה/המהפיכה המשפטית והמתחים שצפים ועולים בין חלקי האוכלוסייה שאולי מעולם לא תיעבו אחד את השני בעוצמות כאלה. המקור לקונפליקט החריף ניבט בין דפי הספר. תסתכלו על ימק"א ותראו את בלפור. זה גם ספר מצחיק מאוד, וקולח. ספר חובה לכל חובב כדורגל, ולא רק כאמור.
באוקטבר 1962 נסע ברעם לאנגליה וחי שם ארבע שנים וחצי. באופן לא מפתיע גם בלונדון הכדורגל העסיק אותו, בעיקר ווסטהאם יונייטד ממזרח העיר. הוא צפה במאות משחקים באנגליה וראה כוכבים כמו ג'ורג'י בסט, בובי צ'רלטון ודניס לאו. אז זו מין פנטזיה, אולי משאלה, בעצם תפילה, שהוא ירים את העט ויכתוב ספר על התקופה הזאת והשנים שלו בלונדון לצד הכדורגל האנגלי, הרבה לפני עידן הכסף הגדול והאוליגרכים, הפרמייר ליג והשחקנים הזרים, אפילו לפני שהחוליגניזם הרים את פרצופו המכוער. צעד כזה יהיה מתנה ענקית לחובבי כדורגל באשר הם.