האי הבריטי וספרד נחשבים, תרבותית, להפכים. ספרד בדרך כלל יותר שמשית, בריטניה נוטה להיות יותר חורפית וסגרירית; וגם בכדורגל קיימים הבדלים גדולים - אם ספרד תמיד קרצה לכדורגל יותר טכני, אנגליה (לפחות היסטורית) האמינה בכדורגל יותר פיזי וקשוח. ובהתאם, מעט מאוד שחקנים הצליחו לעשות את ההתאקלמות - ספרדים מיעטו לשחק באנגליה, וגם שחקנים בריטים מיעטו להופיע בכדורגל הספרדי.
והדברים נוגעים בעיקר לקבוצה הלאומית של ספרד - ריאל מדריד. רק שישה שחקנים בריטים לבשו את המדים הלבנים עם הכתר במהלך 121 שנותיו של המועדון. עכשיו, כשג'וד בלינגהאם הופך לבריטי השמיני שישחק עבור ריאל, זה זמן טוב לספר את סיפורם המיוחד - רובם, אגב, לא הסתיימו בתור הצלחה גדולה. האם בלינגהאם יצליח או ישקע בבינוניות? זה בעיקר בידיים שלו, אבל הנה ההשוואה ההיסטורית.
ארתור ג'ונסון (1901-1904)
השחקן הזר השלישי בלבד שלבש את מדי המועדון, אחרי שני שחקנים קובניים ששיחקו בתחילת המאה העשרים. ג'ונסון נולד בדאבלין כשהיא עוד היתה חלק מהממלכה המאוחדת, ושיחק בריאל כשהיא עוד נקראה "מועדון הכדורגל של מדריד" (מ.כ. מדריד, אם תרצו). הוא אפילו לקח חלק במשחק הכדורגל המקצועני הראשון של המועדון, במסגרת גביע המלוכה. ג'ונסון תפקד בעיקר כחלוץ, אבל שיחק במגוון תפקידים - אפילו כשוער. ב-1910 הוא הפסיק לשחק והפך להיות המאמן הראשון של הקבוצה במשך עשר שנים. ב-1929 הוא מת כשהיה בן 50.
לורי קנינגהאם (1979-1984)
אחרי 75 שנה, הגיע הבריטי הראשון בתולדות השם "ריאל מדריד". קנינגהאם, ששיחק בכנף שמאל, נולד בארצ'וויי, לונדון, והחל את הקריירה שלו בלייטון אוריינט ו-ווסט ברומיץ'. בקיץ 1979, המאמן היוגוסלבי וויאדין בושקוב הביא את קנינגהאם - שהיה הזר השלישי בלבד בקבוצה, לצד רוברטו מרטינס הארגנטינאי ואולי שטיליקה הגרמני. חמש שנים הוא שיחק בריאל, כאשר כבר בעונה הראשונה (1979/80) הוא זכה איתה באליפות ובגביע, כאשר לאחר מכן הוסיף זכייה נוספת בגביע המלך ב-1982. קנינגהאם המשיך לאחר מכן בשורה של קבוצות, ביניהן מארסיי, לסטר, שרלרואה, ווימבלדון וקבוצתו האחרונה בקריירה היתה ראיו וייקאנו. ב-1989 הוא מת בתאונת דרכים, כשהיה בן 33 בלבד.
סטיב מקמנמן (1999-2003)
הבחור שנולד במרסיסייד ושיחק כל חייו בליברפול, עזב את קבוצת נעוריו אחרי תשע שנים. אחרי שהביע את רצונו לעזוב ולשחק בחו"ל, הגיע ההצעה מצידה של ריאל מדריד - כשהמאמן שהביא אותו היה חוס הידינק, לפני שהוא פוטר. ארבע שנים הוא שיחק בריאל, כשביחד עם הבלאנקוס הוא זכה בשתי אליפויות (2001 ו-2003) ועוד פעמיים בליגת האלופות (2000 ו-2002). בסך הכל, היו לו 14 שערים ב-158 הופעות במדי ריאל, עד שעזב לסיים את הקריירה במדי מנצ'סטר סיטי, עד שפרש בשנת 2005.
דייויד בקהאם (2003-2007)
ככל הנראה, השחקן הבריטי הגדול ביותר שחתם בשורות הקבוצה. בקהאם עבר למדריד בשיאו של עידן ה"גלאקטיקוס", והגיע בקיץ 2003 כשבקבוצה כבר שיחקו רונאלדו הברזילאי, זינדין זידאן ולואיס פיגו. אבל התקופה של בקהאם במדי ריאל לא זכורה בתור הצלחה גדולה; מה שהחל בתור בניית הקבוצה המרשימה בעולם עד אז, נגמר בסופו של דבר בלי זכיות בליגת האלופות, עם זכייה אחת בסופר קאפ הספרדי - ועם אליפות אחת בעונה האחרונה שלו במועדון, עונת 2006/07. בקיץ 2007, הוא עזב לטובת לוס אנג'לס גלקסי, ואחר כך שיחק גם במילאן ופריס סאן ז'רמן עד שפרש ממשחק פעיל ב-2013.
מייקל אואן (2004-2005)
מי שהיה אמור להיות שחקן העתיד של הכדורגל האנגלי, יכול לציין גם את ריאל ברזומה שלו. אואן היה עוד אחד מהכוכבים שנחתו במסגרת עידן הגלאקטיקוס, וסיים את העונה היחידה שלו במדי ריאל עם 13 שערים בליגה הספרדית - הכמות הגבוהה ביותר של שערים ביחס לדקות באותה העונה. לאחר מכן, חזר לאנגליה ושיחק במדיהן של ניוקאסל, מנצ'סטר יונייטד וסטוק סיטי עד שפרש ב-2013.
ג'ונתן וודגייט (2004-2007)
בדיעבד, כנראה השם הכי מוזר שמופיע ברשימה. 13.4 מיליון ליש"ט שילמה עליו ריאל בקיץ 2004, למרות שהגיע כפצוע כשחתם, והיו לו 14 הופעות בכל המסגרות עם שער אחד. בהתחשב בסכום שהוצא עליו, הוא נחשב להעברה הגרועה ביותר בתולדות המועדון. בקיץ 2006 הוא הושאל למידלסבורו, וסיים את הקריירה שלו באי הבריטי עד הפרישה ב-2016.
גארת' בייל (2013-2022)
הבריטי האחרון ששיחק בריאל, וגם הוא סיים את הקדנציה עם טעם מר למדי. בקיץ 2013 הוא עבר לשורות ריאל מטוטנהאם תמורת סכום מדווח של 91 מיליון יורו - והפך לכוכב של המועדון. זה התחיל נהדר, כשכבר בעונה הראשונה הוא זכה עם ריאל ב"דסימה" - הזכייה בליגת האלופות ב-2013/14, כשהוא כובש במשחק הגמר ובניצחון 1:4 מול אתלטיקו.
אבל בהמשך, היחסים שלו התערערו. הוא התרחק מהסגל, לעתים קרובות נשאר בחוץ וגם ספג שריקות בוז מהקהל. רגע שיא אחד מרהיב היה לו בגמר ב-2017/18, כשהוא כבש צמד ועזר לנצח את ליברפול 1:3 - כולל שער גדול במספרת. אבל זה היה רגע בודד, ב-2020 הוא הושאל בחזרה לטוטנהאם, וסיים את הקריירה בלוס אנג'לס.