הסנטרית: האחריות שיש על כתפי אלכס כהן
לקראת היורובאסקט: בין הנטייה לזרוק מחוץ לקשת, לצורך בגבוהה. מבט פנימה
קרדיט: עודד קרני, איגוד הכדורסל
גובה הינה בעיה שקיימת, עודנה נוכחת, ותמשיך ללוות את הכדורסל שלנו. ישראל יכולה להתפאר במגוון הנופים שיש לה, תעשיית ההיי-טק, עגבניות שרי, אבל לא במאגר אנושי בלתי נדלה של אנשים גבוהים. מלבד החוסר באפשרות למצוא בכל מקום אדם זמין לשלוף חפץ ממדף גבוה, המאפיין הביולוגי הזה מהווה אתגר גם עבור אנשי הכדורסל המקומי. בנבחרת הנשים הסוגיה הזו הייתה יכולה להיות בור מקצועי של ממש לולא הנוכחות של אלכס כהן, אך גם היא לא בדיוק מעלימה את הבעיה.
כהן, שחגגה בתחילת יוני 30, היא אחת מחמש האמריקאיות-ישראליות שנכללו ב-14 שחקניות הסגל, והגבוהה מכולם על 195 הסנטימטרים שלה. השחקנית השנייה אחריה בסולם הגובה היא ירדן גרזון, שמתנשאת ל-1.90 מ', אך זו משחקת כגארדית מובילת כדור. בפועל, כהן היא שחקנית הפנים היחידה שיכולה להתמודד כתף אל כתף מול הגבוהות האירופאיות.
"המשקל" על כהן הפך לכבד יותר לאחר פציעתה של ג'ניפר פליישר בשבוע שעבר, כשהנבחרת נשארה רק עם כהן ודניאל רבר כשחקניות קו קדמי טבעיות. על אף העובדה שכהן משחקת את ה-5 בנבחרת, קשה להתייחס לאמריקנית-ישראלית כשחקנים פנים קלאסית.
הסנטרית, סגרה העונה את שנתה השנייה במדי מכבי אשדוד, והשמינית בישראל. הכדורסלנית שגדלה במילווקי וויסקונסין עשתה קריירת קולג'ים באוניברסיטת נורת'ווסטרן, וב-2015 החליטה להתחיל את הקריירה המקצוענית שלה בישראל. כהן החלה את דרכה במכבי ר''ג, בהמשך שיחקה בא.ס רמה''ש, אליצור רמלה, ובקיץ 2021 חתמה בשורות קבוצתה הנוכחית. כהן הצליחה להפוך לשחקנית די משמעותית במדי מחזיקת הגביע, אך במהלך השנתיים בקבוצה לא שיחקה אף פעם כסנטרית הראשונה.
ב-22/21 שימשה כפאוור פורוורדית לצד הסנטרית קלסי בון, והעונה שיחקה בתור הגבוהה השנייה לצד קאלאני בראון בחצי הראשון לעונה, ובשלבי הסיום שיחקה בתור ה-4 לצד ליז קאמבייג'. מבחינת תפוקה, העונה כהן עלתה ל-5.8 ריב' בממוצע למשחק, יותר מריבאונד יותר מהעונה שעברה, ומבט על הריב' ההתקפי שלה מהווה עדות לנוכחות שלה בצבע.
כדי לעשות סדר, כהן סיימה עם 0.7 ריב' התקפי ל-29.3 דקות משחק בממוצע. לשם השוואה, סנטרית נוספת באשדוד, ומי שלא הצליחה להיכנס לסגל הנבחרת בשל בעיות בירוקרטיות, דרו אדלמן, סיימה עם 1.8 ריב' התקפי ל-18.8 דק' משחק.
וזה לא שכהן נמנעת ממשחק בפוסט, כמו שהיא נהנית גם לחכות לזריקות מחוץ לקשת. הזריקה מהשלוש היא אחת הכלים ההתקפיים המשמעותיים בארסנל של כהן, שנהנית להשתמש בקליעה שלה, גם כדי להטעות שחקניות ב'פאמפ-פייק' ולסיים בחדירה לטבעת. אחרי שבעונה הקודמת סיימה עם אחוזים די רעים מהשלוש (19.6% מחוץ לקשת), בעונה החולפת הצליחה לעלות חזרה ל-31.4%, ובמשחק הראשון מול גרמניה סיימה עם 100% מחוץ לקשת (3 מ-3) שסייעו לנבחרת להישאר במשחק, ולנצח.
למרות ההבחנות הסטטיסטיות שכביכול מטילות בספק את הנוכחות של כהן בצבע, היא עדיין פריליגיה אדירה עבור הצוות המקצועי שלא יכול לוותר עליה. זה לא רק פתרון הגובה ואיכויות המשחק, אלא גם הנוכחות החברתית שלה בנבחרת בכלל. בנבחרת שבה יותר ממחצית שחקניות הסגל מתחת לגיל 25, כהן הינה מהשחקניות המנוסות שיש לנו, וכזו שיודעת מה זה כדורסל במעמדים מותחים, בארץ ובאירופה.
לצד זאת, העובדה שמדובר באמריקנית יכולה להשכיח שמדובר במי שבחרה לקרקע את חייה בישראל. בשנה האחרונה כהן התחתנה יחד עם שחקן נבחרת ישראל לשעבר בכדורעף, וסיה פוילוב, היא דוברת עברית כמעט באופן שוטף, ובשנה שעברה שיחקה גם בנבחרת ה-3X3. אמנם קיים "לובי" די ברור של אמריקאיות-יהודיות בנבחרת, אבל אי אפשר להגדיר את כהן כאאוטסיידרית.
"יש יותר אחריות על כולן, כל אחת צריכה לזוז מהמקום הנוח שלה, במיוחד אחרי שג'ניפר לא תוכל לעלות מהספסל", שיתפה דניאל רבר אחרי הניצחון הראשון על גרמניה, ולמעשה שיקפה שהמאבק בצבע לא יכול ליפול רק על כתפיה של כהן, אלא להתחלק בין כלל השחקניות על הפרקט. דרוקר והצוות שלו מבינים שאי אפשר לייצר יש מאין, ושיותר נכון לבנות ממה שיש. משחק בפוסט, מלחמה על ריבאונד, כהן תנסה לתת כמה שהיא יכולה, אבל לטובת הנבחרת, היא תצטרך להביא את סגנון שלה באופן הכי טבעי.