מה נשתנה? מאחורי המהלך המפתיע של באיירן מינכן
התפרצויות הזעם והמחליף שארב. כך דווקא הבווארים הפכו לבית קברות למאמנים
ביום חמישי שעבר יוליאן נגלסמן היה בחופשת סקי עם בת זוגו שעה שגילה כי איבד את עבודתו. לא חלילה דרך מעסיקיו, אלא דווקא מהתקשורת העולמית, שהחלה לגלגל את השמועות על פיטוריו. תוך 24 שעות הוא כבר חתם על הסכם הפיצויים. זה אולי היה עובר חלק בגרון, אם עדיין היה פרח אימון בקבוצה עד גיל 19 של הופנהיים, עוד לפני שמישהו בכלל חשב לכתוב עליו ערך בוויקיפדיה. אבל כשמדובר בבאיירן מינכן, מהמועדונים המסודרים והמפוארים בתבל, היה מצופה לסטנדרטים קצת שונים.
מעבר, כמובן, לסגנון ולקרירות של המהלך, מדובר באקט די מפתיע ומעורר מחלוקת. רק שלושה ימים קודם לכן, הרברט היינר, נשיא באיירן, העניק ראיון לקיקר שבו גמר את ההלל על נגלסמן. "הוא הוכיח מול פ.ס.ז' שיש לו את היכולות הטקטיות והאסטרטגיות מהרמה הגבוהה ביותר שיש בנמצא. אין ספק שאנחנו חושבים עליו לטווח הארוך", אמר בביטחון מלא. והנה לא הספיק המאמן המוערך, עליו שילמה באיירן 25 מיליון יורו פיצוי מלייפציג, להחליף את חליפת הסקי לטרנינג ולחזור ולהתכונן למאבקים האדירים שנותרו עוד לסיום העונה עם קבוצתו וכבר נשלח הביתה במהירות הבזק.
מה בעצם גרם לפיטורים? המנהל הספורטיבי חסן סליהמידז'יץ' והמנכ"ל אוליבר קאן הודו כי מדובר במהלך בלתי פופולרי, אבל התעקשו כי עקומת התוצאות ירדה דרסטית ובמשך שנה וחצי לא נראה גרף שיפור ביכולת של באיירן, בטח בהתחשב בקאדר השחקנים ורמת הציפיות. נגלסמן אומנם קטף את האליפות העשירית ברציפות, והוביל את באיירן לעונה מושלמת בליגת האלופות (8 ניצחונות מ-8 משחקים), אך חטף לא מעט חבלות (החמישייה לגלדבאך בגביע וההדחה לוויאריאל מהאלופות בעונה שעברה) ובעיקר, מאז החזרה מפגרת המונדיאל נוצרה התחושה שהקבוצה לא מספיק יציבה אחרי שאיבדה יתרון של 9 נקודות מדורטמונד, וכעת מפגרת אחריה בנקודה.
בתקשורת הגרמנית עסקו בשבוע החולף באכזבה שהיתה לראשי המועדון מהתנהלותו של נגלסמן ביום-יום. מכך שלעיתים היה אימפולסיבי וקולני כלפי השחקנים ולא הצליח לקדם את חבורת הצעירים באופן שציפו ממנו (למשל ראיין חרבנברך ומאתיס טל), ואפילו נקלע לוויכוחים עם שני כוכבים (סרג' גנאברי ולירוי סאנה). הכל טוב ויפה, אבל למען האמת, רוב השחקנים קיבלו את הפיטורים בתדהמה ומספיק היה לשמוע את הגמגום של יושוע קימיך במהלך מסיבת העיתונאים של נבחרת גרמניה, רגע לפני שיצאה ההודעה הרשמית על פיטורי נגלסמן.
חילופי מאמנים בבאיירן מינכן הפכו לדבר שבשגרה. תומאס טוכל המחליף של נגלסמן יהיה המאמן השביעי מאז 2016. למעשה, אף מאמן באליאנץ ארנה לא השכיל לסגור שנתיים בתפקיד לאחר העזיבה של פפ גווארדיולה. ובכל זאת, עניין העיתוי כאן הוא קריטי. נגלסמן הוא המאמן הראשון של באיירן מאז לואי ואן חאל ב-2011 שמוצא את עצמו מחוץ למערכת בחלק השני של העונה. וזו לא סתם עונה. צריך לזכור כי הבווארים עדיין נאבקים חזק בשלוש חזיתות: אליפות, גביע וכמובן ליגת האלופות. כל זה, רגע לפני משחק העונה מול דורטמונד ורבע גמר הצ'מפיונס נגד מנצ'סטר סיטי.
סביר להניח שנגלסמן לא היה מפוטר אלמלא לבאיירן היה מחליף בשיעור קומה. תומאס טוכל, המתגורר במינכן, היה על הכוונת של הבווארים לפני שש שנים לאחר פיטוריו של קרלו אנצ'לוטי. לבסוף, החליטו קרל היינץ רומינגה ואולי הנס, המנהלים הקודמים, להשאיר את יופ היינקס הקשיש בתפקיד. ועכשיו אחרי שעשה סיבוב יפה באירופה וקצר הצלחות (קצרות טווח), טוכל חוזר לפסגת הכדורגל הגרמני כשהוא במלוא אונו.
נדמה שאם יש מאמן אחד שאתה רוצה לשים את המפתחות בכיס שלו ולקבל תוצאות מהירות, טוכל יעמוד בראש סולם העדיפויות. המאמן בן ה-49 הצעיד את פ.ס.ז' לגמר ליגת האלופות הראשון שלה אי פעם (הפסיד לבאיירן מינכן בגמר 2020) וכמובן הוביל את צ'לסי לזכיה בלתי צפויה בצ'מפיונס (כשהוא מנצח את גווארדיולה וסיטי), חמישה חודשים בלבד מאז מונה לתפקיד במערב לונדון. הקדנציה שלו בדורטמונד אומנם הסתיימה רק עם גביע, אבל עם אחוזי הצלחה מעולים (2.12 נקודות למשחק) - והגבוהים ביותר אי פעם למאמן במועדון.
טוכל הוא מסוג המאמנים שיריבות לא רוצות לפגוש. הוא גורם לקולגות שלו בצד השני של הקווים לחשוב. הוא טקטיקן בחסד, גורם לשחקנים שלו להשקיע המון במשחק הלחץ, ומאוד מקפיד על משמעת במגרש. בצ'לסי הוא הוכיח שיש לו יכולות להרים את הקבוצה ולתת לשחקנים ממורמרים צ'אנס שווה ובפריז הוא ניפץ את תקרת הזכוכית עם הגעה לגמר אלופות היסטורי. אבל יש גם צד שני ואפל יותר: מדובר על מאמן שיחסי האנוש שלו לא תמיד עולים בקנה אחד עם מעסיקיו, וכך קרה שהתעמת עם אנשי צוות בדורטמונד ופוטר, הסתכסך עם לאונרדו המנהל המקצועי בפ.ס.ז' והועזב, והרומן שלו עם הבעלים החדש של צ'לסי, טוד בוהלי, הסתיים אחרי חודש בלבד מפתיחת העונה.
בבאיירן מינכן לא מצפים לטוכל חיים קלים יותר. להיפך, המאמן שחתם על חוזה עד 2025 צריך להתמודד עם כוכבים בעלי אגו עצום, עם מועדון שכל איבוד נקודות בליגה שקול לטרגדיה, וכמובן מול אנשי הנהלה שיודעים לחתוך בבשר החי בלי רחמים. וכבר ביום שבת הקרוב מצפה לו אתגר אדיר בדמותה של דורטמונד בקלאסיקר, שיכול במידה מסוימת לסמל את הכיוון אליו תלך העונה הזו של באיירן. זה יכול להסתיים בטרבל חלומי ואולי באיבוד צלחת הבונדסליגה לראשונה מאז 2012. ומי כמו דורטמונד, האקסית המיתולוגית, תרצה לתת לו בעיטה בטוכל.