מלחמת אין ברירה: הפועל תל אביב צריכה להקריב את ההווה בשביל המחר

הפועל ת"א, מועדון שכבר עשר שנים סובל ברמה ההישגית, הוא אגוז קשה לפיצוח ברחוב הספורטיבי. הציפיות מהפועל ת"א הם פשוט לא ריאליות. רוצים שהפועל תהיה גדולה כמו הקבוצות העשירות היום בישראל, שתנוהל בסטנדרט אחר ותייצר הצלחות. זה לא קורה כבר עשור. היו שנים שהפועל מישכנה את עתידה כדי לנסות לעמוד בציפיות האלה. זה נגמר בפירוק וירידת ליגה, אז הוחלפה הבעלות בכזו שלא מסוגלת להתחרות ספורטיבית. כדי להתחרות ספורטיבית צריכים לייצר שני מנופים - מנוף כלכלי שמתבטא בהזרמת הון אדירה מצד בעלים ומנוף שני של תחכום ויצירתיות ספורטיבית.

באר שבע, לדוגמא, מתחרה בשני מועדונים עשירים בדרך הזו. יש לה בעלות חזקה ועשירה, אבל היא הצליחה גם לייצר יצירתיות. בשנות האליפות היא מצאה זרים נהדרים מתחת לרדאר. השנה, לדוגמא, ברדה ידע להמציא מגן ימני חדש ממישהו שאיש לא חשב שהוא מגן. השילוב הזה לא מתקיים בהפועל ת"א מזה עשור. הפועל ענייה מדי ושבלונית מדי, אין בה את היכולת לעשות מהמעט שיש לה יותר. למעשה, היא מוציאה ממנו פחות.

בקיץ נפל דבר. קהל האוהדים הכריז על חרם מנויים ודרישה להחלפת בעלות. הדרישה מהבעלות הנוכחית לפנות את מקומה לבעלות חזקה יותר היא דרישה לגיטימית, המציאות מורכבת בהרבה.

בצל החרם, עברה הפועל קיץ מוזר. היא פעלה בניגוד מוחלט לכל מה שאיפיין אותה בשנים האחרונות, מכרה שחקנים בהרבה כסף ובחרה להביא שחקנים בהרבה פחות. היא מינתה מנהל מקצועי שצמח במערכת, נתנה לו מצד אחד חופש פעולה ומצד שני, מעט משאבים. היא הלכה הכי חזק על אסטרטגיית הצעירים, בזמן שכוכבי נבחרת הנוער כמו אחמד סלמן ואיליי מדמון מצאו את עצמם נדחקים לקצה הספסל במועדוני האם שלהם. בהפועל נתנו לחבריהם את כל הבמה, מהלך ששנים זכה לקיתונות של ביקורות בתקשורת הספורט והנה, קרה. הקבוצה השתמשה בכספי מכירות השחקנים כדי לנקות מעצמה שורה של גיבנות פיננסיות, ולמרות שהיה ברור לכל מי שעיניו בראשו שיש לא מעט שחקנים מעבר לשיא, היא בחרה שלא לנסות להתעמת איתם והשאירה אותם בסגל.

התוצאה הספורטיבית רעה מאוד. נבנה סגל לא טוב, שבנוי על שחקנים מעבר לשיא, שחקנים עם ביקוש נמוך והרבה מאוד צעירים. כן, הייתה תקווה להצליח יותר עם מספר שחקנים זרים שבהם הושקעו משאבים סבירים, גם פה, בחוסר הצלחה יחסי. אך במקביל היא התקדמה משמעותית בחיפוש אחר בעלות חדשה.

לפני מספר חודשים החל מו"מ עם קבוצה אמריקאית רצינית ונחתם חוזה שבו שורטט מתווה מסודר, תחילה בבדיקת נאותות יקרה ומורכבת, כזו שמתקיימת כבר שבועות ארוכים ומעלה לפי הדיווחים כי מצבה הפיננסי של הקבוצה תקין (במונחי הפועל זה הישג עצום) ובסיומו של ההליך, בסוף השנה, אמורה הקבוצה לעבור לידיים חדשות. לא נהוג לברך על המוגמר, במיוחד שבהפועל כמו בהפועל, עד המוגמר הכל יכול להיות, אבל זה הכי רציני שהיה פה מזה שנים.

בעלות חדשה קובעת לעצמה את כללי המשחק החדשים. האינטרסים שלה שונים מהבעלות הנוכחית. היא תרצה לעשות שינויים, חלקם משמעותיים, זו טבעה של העברת בעלות, במיוחד כאשר הקהל כמה לתקווה אמיתית, לא למעבר הקבוצה ליד מזדמנת. הרי כאלה כבר היו בהפועל. הבעלות החדשה תרצה לשנות, כי אין מי שמסתכל על הפועל מבחוץ ולא חושב שצריך שינוי כזה או אחר, יש שיגידו שצריך רמונט כללי.

המשבר המקצועי הנוכחי פוגש סיטואציה מורכבת. מצד אחד, הרי ברור שהקבוצה נבנתה רעה מאוד. מצד שני, מרחב הפעולה של הבעלות הנוכחית נמוך בהרבה. בכדורגל הישראלי, בתקופות משבר, ובהפועל ידענו הרבה כאלה, ניתן לקחת הלוואות מהעתיד, למכור שחקנים מיידית כדי לייצר חיזוק ולדחות תשלומים קדימה. כל זה אפשרי, אך כשאתה מדבר על העברת מקל מסודרת, ניתן לצפות להוגנות מהבעלים הנכנסים, אלה שעדיין לא החליטו שהם נכנסים, אבל אלה שמשקיעים מזמנם ומכיסם בהליך מקצועי ומסודר ולא ניתן לצפות שהם יקבלו שינויים מהותיים בבסיס התובנות שעומדות בבדיקת הנאותות. הרי הגדלת גרעון, תוספת התחייבויות בדמות חוזים חדשים ומכירת שחקני בעלי פוטנציאל ישנו את התמונה שהוצגה להם. ייתכן וזה שינוי קל וייתכן וזה שינוי גדול. החיים מורכבים ואני יכול לשער ששינויים קלים ניתן יהיה לקבל בהסכמה ושינויים גדולים, אני מניח, יביאו את הצד הרוכש לסגת.

זו תקופה מורכבת. היא לא מאפשרת להתנהל בחופש פעולה. היא לא מאפשרת להחתים בקלות. היא לא מאפשרת למכור בקלות. היא מחייבת זהירות, אחריות וחשיבה לטווח בינוני. כל הדברים שקשה להגיד על הנהלת הפועל ת"א.

הקהל חייב להבין את הסיטואציה ברמת ניהול הסיכונים. זו בדיוק הדילמה שהייתה בקיץ. חרם מנויים יפגע בקבוצה, הוא פגע גם הקיץ בכך ששיבש לחלוטין את ההכנות, אך הקהל אמר את דברו. גם פה, זה לא ינואר רגיל, זו לא עונה רגילה, זו עונה שיכולה להסתיים במשבר מקצועי כבד. ירידת ליגה היא אופציה, בוודאי שהיא אופציה, בוודאי בדרך שהפועל שיחקה מול באר שבע - בהרכב חלש, במערך מוזר ובתחושה של ויותר מראש. ברור שהיא אופציה. אך לצד ירידת ליגה, יש סיכון שהקבוצה תשרוד בליגה, ואז מה? נניח רק שהיא תגיע לקיץ בלי רוכשים חדשים ושוב יעלה על הפרק חרם מנויים ומי יבטיח שהקיץ יגיעו הצעות במיליוני שקלים על השחקנים הנוכחיים? זה גלגל קשוח מדי, שמסתובב כבר יותר מדי שנים.

מי שרוצה אופק ותקווה חייב לסכן משהו. מי שרוצה לשבור את מעגל ההישרדות הרב שנתי הזה חייב לקבל שעד שיגיעו ימים טובים, יכולים להגיע ימים גרועים עוד יותר. זו בחירה בין בינוניות מוכרת לתקווה. בין ציפור מרוטה ביד לשתיים על העץ.

אישית מאסתי באווירה סביב הקבוצה. היא לא יכולה להמשיך. אנשים טובים נפגעים, הקהל סובל, ילדי כבר שאל האם הוא חייב להמשיך את המסורת המשפחתית או שמותר לו לשאוף לחיים ספורטיביים מוצלחים יותר. איני מעוניין בעוד חרמות ומלחמות והפגנות. אני מוכן לשלם מחיר נוכחי בשביל עתיד טוב יותר. אני מוכן לסכן את היום בשביל המחר. זו לא הייתה גישתי במשך שנים כי הבעלות הנוכחית עשתה משהו אחד מאוד חיובי בשנים האלה - היא לקחה מועדון מפורק והביאה אותו למצב שיש לו ביקוש. זה המון. כל עוד עננת הקאס הייתה תלויה מעל הקבוצה, כל עוד הגרעון היה כבד, כל עוד מחלקת הנוער לא שוקמה, כל עוד דברים אלו לא קרו, חשבתי שטוב יהיה להנמיך ציפיות. אבל תקרת הזכוכית הנמוכה הזו לא יכולה להימשך. עד אז, לסילבס, לשחקנים, לעובדים שבחרו להישאר, אאחל בהצלחה עצומה ולעצמי אאחל ימים טובים יותר.

הכותב הינו חבר בפודקאסט "צבע אדום", פודקאסט אוהדי הפועל ת"א