את פלה פגשתי פעם אחת. פנים אל פנים. זה קרה לפני קצת יותר מ-30 שנה, בסוויטה בקומה הכי גבוהה במלון שרתון בגטבורג, שבדיה. פלה הגיע לשבדיה כאורח הכבוד של טורניר יורו 1992 שהתקיים במדינה, ולא במקרה.
שהרי הפריצה של פלה הייתה בשבדיה 34 שנים קודם לכן, במונדיאל 1958. פלה היה אז נער בן 17 וחצי שכבש את העולם והוליך את נבחרת ברזיל לזכייה הראשונה שלה בגביע העולם. הוא הבקיע צמד בגמר, במשחק שבו החלה האגדה שלו להיכתב.
שבעה עיתונאים ממדינות שונות התקבצו בסוויטה כדי לשוחח עם פלה, ולמזלי הייתי היחיד מביניהם שידע לדבר בפורטוגזית. למרות שהייתי הצעיר מבין כולם, לפני שהחל סבב השאלות הרהבתי עוז ופניתי אל האיש בפשטות: "קומו ואי פלה?"
פלה הופתע. הוא לא ציפה לשמוע שאלות בפורטוגזית, במיוחד כאשר הסברתי לו, כאשר כולי רועד מהתרגשות, שאני מישראל. ואז, במקום שאני אשאל אותו שאלות, הוא החל לחקור אותי. מאיפה אתה יודע פורטוגזית? איפה ביקרת בברזיל?
בזווית העין ראיתי שיתר העיתונאים שבחדר, כולם מבוגרים ממני, ממדינות קצת יותר בכירות מישראל, נעו באי נוחות. אבל לי לא היה אכפת – ומה שעוד יותר מדהים, שלפלה לא היה אכפת. סיפרתי לו שהייתי בריו, בסאו פאולו, בסלבדור וברסיפה, "אבל לא יצא לי להיות ב-טרס קורסואש". חיוך ענקי נמרח על פניו של פלה. טרס קורסואש (שלושה לבבות, בפורטוגזית), זוט העיירה הקטנה שבה הוא נולד, שמעטים שמעו עליה.
וכך, במשך כמה דקות, ניהל אחד מגדולי הכדורגלנים של כל הזמנים, סמול טוק עם עיתונאי אלמוני מישראל. שאלתי אותו אם הוא מגיע מדי פעם לעיירת הולדתו, ופלה סיפר: "אני מגיע אולי פעם בשנה, כי אין לי זמן. יש לי שם עדיין משפחה, מצד אמי. יש דודה וכמה בני דודים. אבל זה מקום רחוק. כשהייתי בן 7 עברנו לבאורו, רחוק מאוד משם, כשאבי עבר לשחק בקבוצה המקומית".
לאחר מכן קיבלו גם העיתונאים האחרים, שהפכו כבר לקצרי סבלנות, את הזכות לשאול שאלות. והפעם באנגלית כמובן. אבל הדקות המעטות הללו, שבהן פלה שוחח איתי ודיבר על המשפחה שלו, על הילדות שלו, נשארו איתי לנצח. ברגעים המעטים הללו בחברתו הבנתי שבסופו של דבר, למרות כל ההצלחה והפירסום, למרות שלושה גביעי עולם ומאות רבות של שערים שהבקיע, למרות שמבחינת העם הברזילאי פלה הוא המלך, "או ריי" - זהו בעצם אדסון ארנטס דו נסימנטו.
אותו אדסון בן ה-10, שראה את אביו דונדיניו בוכה כאשר נבחרת ברזיל הפסידה בגמר מונדיאל 1950, והבטיח לו: "אבא, אל תדאג, אני אביא את הגביע לברזיל". הוא היה כדורגלן אגדי, אבל יחד עם זאת אדם חייכן ואופטימי, ללא גינוני מלכות, כזה שמייצג את העם הברזילאי באופן הטהור ביותר. מלא בשמחת חיים פשוטה ומדבקת.
בתוך שנתיים העולם נפרד משני הכדורגלנים הגדולים ביותר שחיו על הכדור הזה בדור שלפני לאו מסי וכריסטיאנו רונלדו. תחילה היה זה דייגו ארמנדו מראדונה שהלך לעולמו וכעת הצטרף אליו במגרש המשחקים שלמעלה גם פלה. פלה האדם כבר לא איתנו – אבל האגדה שלו תחיה לעד.