"ביום טוב, למרוקו צ'אנס לזכות במונדיאל"

באדיבות כאן 11 - המשדר הרשמי של מונדיאל 2022. שידורים חיים, תקצירים, סטטיסטיקות ועוד מחכים לכם בעמוד המונדיאל של כאן.

שלום אביטן יושב בביתו בבאר שבע ומתמוגג מנחת. מאז שנבחרת מרוקו ניצחה את ספרד ועלתה לרבע גמר המונדיאל, מרוח על פניו חיוך רחב. "שמע, לשחק בלעדיי ולעשות בית ספר לספרדים, זה לא הולך ברגל", הוא אומר בצניעות טיפוסית. "אנחנו ב'פורמה' טובה, נקווה שזה יספיק גם נגד פורטוגל. בהזדמנות הראשונה ארים טלפון למוחמד השישי ואברך אותו".

שניהם מלכים, ילידי רבאט, לכל אחד מהם חצר משלו. מלך מרוקו ומלך שערי הפועל באר שבע בכל הזמנים (106 כיבושים, פלוס מינוס) מסתובבים עם החזה מתוח. ויש להם כתר על הראש.

צרוד משאגות השמחה שביטאו את השתתפותו בשמחתם של אריות האטלס, מכין אביטן את הוולה למקרה שאשרף חכימי יחפש אותו ברחבה. "הניצחון של נבחרת מרוקו שימח את כל יהודי מרוקו, לא רק אותי, ומילא אותנו גאווה", הוא אומר וטובל עוגיית "ריפעת" מתוקה בתה מחוזק בנענע. "כולנו מרוקאים, כולנו תומכים בנבחרת מרוקו. ביום טוב יש לנו צ׳אנס לזכות באליפות העולם".

מה פירוש "לנו"? שכחת איפה אתה חי?
"בוא נגיד שאני אוהב את נבחרת מרוקו, ולצערי אוהד של נבחרת ישראל".
 
אתה לא גאה בנבחרת שלנו?
"אני מאוכזב ממה שקורה באופן כללי בכדורגל הישראלי. במרוקו מנהלים את הכדורגל בצורה מקצועית, ופה יש לך הרגשה שמנהלים אותו בבתי קפה. הכוכבים הכי גדולים באיטליה, ספרד וצרפת נולדו במרוקו. כל שחקן בצבע. אצלנו ילדים בני 19 מגיעים לאימון עם BMW, ג'ל על השיער ועגיל באוזן. גם בעוד 50 שנה לא יגיעו לרמה של הגווארדיה הוותיקה. הבעיה שנעצרנו במקסיקו 70'. יש לנו גול אחד במונדיאל ואנחנו חיים עליו 52 שנה. בדיבורים אנחנו אלופי עולם".
 
שכחת שעלינו לפלייאוף בליגת האומות?
"הפחד שלי שנגיע בטעות ליורו, ונחטוף שם בחבילות. והכי יפה שבמונדיאל הבא יהיו 48 נבחרות. עושים הכול שנעלה, אבל יש לי הרגשה שנגיע למקום ה-50 ונפספס את הרכבת".

אתה בכלל עוקב אחרי הכדורגל הישראלי?
"דוגרי, יותר מעניין אותי לראות סרטים מצויירים. לפעמים אני מזפזף לליגות שלנו ורואה שלא התקדמנו לשום מקום. יש משחקים שלא היו מביישים אף שכונה".

הזמן רץ ואביטן, שהקפיד בשנות השבעים העליזות להתחמק מאימוני הכושר, עבר להליכה איטית. גם כשחורר רשתות בסיטונאות, סידר לעצמו פטור ממאמצים. בקושי התעורר בבוקר ואת שירותו הצבאי עשה בשלט רחוק. "מדי פעם קפצתי לבסיס. מינו אותי למש"ק ממטרות, אחראי על ערוגת פרחים. לא היו לי תלונות".
 
על יחסיו המורכבים עם מאמן הכושר יעיד הסיפור הבא: "אחרי האליפות השנייה ב-1976, יצאנו למחנה אימונים ברומניה. הגענו לבראשוב. על היום הראשון - תקלה. בחמש בבוקר מאמן הכושר, שלום שריר, העיר אותנו. יצאתי מהחדר. העיניים שלי היו נפוחות מעייפות. היה קור כלבים, ושריר ביקש שנצא לריצה קלה ביער, משהו כמו 12 קילומטרים. מטפסים על הר, עושים הקפה, וחוזרים למלון מהצד השני".

"התחלנו לרוץ, ואני מאחור, מחכה שעובדיה צבי ושאר חובבי האתלטיקה יתפסו מרחק. הייתי במצוקה, הרגשתי כמו בטירונות בבה"ד 4. מה לי ולריצות ארוכות, ועוד בטיז אל נבי, איפה שיש דובים. התפללתי לעזרה ואלוהים שמע אותי. בזמן שחיפשתי עלים להתכסות, מגיע טרקטור, והטרקטוריסט הרומני - חמד של בחור, לקח אותי טרמפ. 500 מטר לפני נקודת הסיום ירדתי מהטרקטור ודפקתי ספרינט. סיימתי לפני כולם, ומאמן הכושר בא אליי בריצה וחיבק אותי. 'אתה רואה, שלום, תמיד אמרתי לך שההשקעה משתלמת. בכושר גופני אין קיצורי דרך'".
 
בחודש הבא ימלאו ל"גדול מכולם" 71 שנים, והכדורים הרלוונטיים מבחינתו בימים אלה מיועדים לטפל בבעיותיו הבריאותיות. "אני בטיפול רפואי, ובינתיים תודה לאל מחזיק מעמד. יגיע היום שנצטרך לעבור הליך רפואי. שאלוהים יעזור לנו".