כתום זה האפור החדש: לואי ואן חאל נגד הביקורות

זמן קצר לאחר הניצחון 0:2 על קטאר, שהוביל את הולנד לשמינית גמר המונדיאל, לואי ואן חאל חרג ממנהגו, כסבא הטוב והחביב, ואיבד את קור הרוח. אחד הכתבים טען באוזניו כי הולנד היא נבחרת "חורקת שיניים", אחר הוסיף שהיא "משעממת באופן נוראי". המאמן בן ה-73 ענה: "לא ארחיב על זה כי אני חושב שיש מחלוקת בתפיסה שלנו את הכדורגל. למה שלא תרשמו שאנחנו פשוט משעממים ותלכו הביתה בגלל שלא אכפת לכם בכלל מהנבחרת?".

סגנון המשחק הפרגמטי ונעדר הדימיון הפך לנראטיב השולט בתקשורת ההולנדית. במחצית שמינית גמר מול ארה"ב, שני השערים שכבשה הולנד לא הרשימו בכלל את אגדת העבר, מרקו ואן באסטן שהיה מאוד נחרץ. "הולנד כבשה שני שערים, אבל כל השאר הוא משהו לבכות עליו. כאוהב כדורגל, אני שואל את עצמי: 'מה אני מחפש? הולנד הזו מקבלת ציון 0 ביוזמה", התבטא זוכה יורו 1988 בטלוויזיה הממלכתית. מיותר לציין שהולנד השלימה את העבודה עם 1:3 והעפילה לרבע גמר המונדיאל. "אנחנו לא מחפשים לבדר מישהו, אלא להשיג תוצאות", סיפר הקשר מרטן דה רון.

הביקורות הללו הפכו לסוג של אובססיה במדינה שהמציאה את הטוטאל פוטבול ושנים רבות התפארה בסגנון הכדורגל המסעיר, החדשני וההתקפי. מהולנד הגדולה של רינולס מיכלס בשנות השביעים, דרך הטריו של פרנק רייקרד, ואן באסטן ורוד חוליט שהביאה את התואר היחיד (יורו 1988), דרך דניס ברקאמפ, קלארנס סידורף, אדגר דוידס בסוף שנות התשיעים ועד כמובן לשלישיית הקסם רובין ואן פרסי, אריאן רובן ו-ווסלי סניידר, אדריכלי העליה לגמר מונדיאל 2010.

במונדיאל הזה הולנד רחוקה שנות אור מהברק והדמיון של הטאלנטים הגדולים ביותר שעיצבו אותה ב-50 השנים האחרונות. היא עשתה את המינימום האפשרי כדי לנצח את סנגל בשתי הברקות, חרקה שיניים מול אקוודור הנלהבת וחתמה את הבית עם ניצחון יותר מדי קל וחסר מאמץ על קטאר. מול ארה"ב הצעירה והנאיבית, הולנד אומנם כבשה שלושה שערים, אבל החזיקה מעט מאוד בכדור וסיפקה מחצית ראשונה אפרורית. זה כמובן צד אחד ודי צר להסתכל על הדברים.

יהיה זה כמובן עוול להשוות בין מה שהיה למה שיש. וירג'יל ואן דייק, בהופעה הראשונה שלו במונדיאלים, הוא היחיד שזכה בליגת האלופות מבין שחקני הסגל ב-2022, בניגוד לדור האדיר של אייאקס (אותו בנה ואן חאל) שהפכו לשלד ההולנדי במונדיאל 1998. פרט לבלם ליברפול, אפשר לסמן על עוד שתי אצבעות את הכוכבים שלה ערב הטורניר - פרנקי דה יונג וממפיס דפאי. קודי גאקפו הוא כמובן הטאלנט הגדול שמתגלה לנגד עיננו, אבל הגיע לקטאר כמעט ללא ניסיון בינלאומי ובעודו עדיין שחקן של פ.ס.וו איינדהובן, שאיננה נמנית על אריות היבשת. בהשוואה לנבחרות אחרות ממש לא בטוח שהולנד מדורגת בין השמונה האיכותיות ביותר מבחינת סגל השחקנים שלה. אבל היא כן ברבע גמר מונדיאל.

אך זה לא רק הסגל. צריך לזכור שנבחרת האוראנג' לא העפילה ליורו 2016 ונכשלה לעלות למונדיאל 2018. ביורו 2020, אותו פתחו בצורה מבטיחה, הנבחרת מארץ השפלה נכנעה לצ'כיה וסיימה את דרכה במפח נפש בשמינית הגמר. לאחר האכזבה מפרנק דה בור, לואי ואן חאל חזר לקדנציה שלישית. הציפיות ממנו לא היו גבוהות מלכתחילה, למרות האופטימיות והביטחון שהוא משדר. עם כל התלונות של האוהדים והתקשורת, הולנד כבשה במונדיאל יותר שערים מברזיל ומארגנטינה ומחזיקה ברצף של 18 משחקים ללא הפסד - הארוך ביותר מבין המשתתפות בשלבים המאוחרים של המונדיאל.

"אני יודע שהתקשורת לא תמיד מדווחת בצורה חיובית, אבל נבחרות אחרות לא הצליחו להעפיל", אמר ואן חאל לאחר הניצחון על ארה"ב. "יש לנו עוד שלושה משחקים כדי להיות אלופי העולם. אני לא אומר שנזכה, אבל אמרתי שאנחנו שואפים להגיע למעמד הזה בשנה האחרונה". באופן אירוני, הוא גם המאמן האחרון שהוביל את הולנד להישג במונדיאל לאחר שהנבחרת שלו העפילה לחצי הגמר ב-2014, בניגוד לתחזיות.

ואן חאל יכול לצפצף על הביקורות, כי התוצאות שלו ניכרות בשטח. הבחירה באנדריס נופרט, שוער אלמוני שכמעט פרש לפני שנתיים ממשחק, הוכיחה את עצמה באופן מיידי. גאקפו קיבל את החופש (כפליימיקר ולפעמים כאחד משני החלוצים) כדי לנתב את הכישרון שלו עם שלושה שערים נהדרים. דפאי חוזר בהדרגה לכושרו הישן לאחר שהתגבר על פציעה לא קלה וגם השימוש בשני המגנים התוקפים דיילי בלינד ודנזל דמפריז, סוף כל סוף נתן צידוק להחלטה ללכת עם שלושה בלמים, בסתירה גמורה למסורת ההולנדית הקלאסית.

למעשה מאז מונדיאל 2010, הולנד חדלה מהקו המסורתי של 4:3:3 אותו ינקה שנים רבות. היא זכתה לביקורות גדולות בכל טורנירים, ולעיתים גם נעדרה מהם, ואולי גם זה הזמן להשתחרר מהאידיאליזם. הולנד לא צריכה להיות מלכת היופי. למעט התואר ביורו 1988, זה אף פעם לא הניב תוצאות מעבר להפסד בשלושה גמרי מונדיאל שהקנו לאוראנג' את תווית הלוזרית הגדולה בתולדות המשחקים.

היריבה הבאה ארגנטינה תהיה המשוכה הגדולה ביותר שנתקלה בה עד כה ובשביל ללכת עד הסוף, מובן שהיא תצטרך לתת יותר ממה שהראתה עד כה. אם תעלה או תודח, זה לא משנה. היא תמשיך בקו הפונקציונלי והפרגמטי שוואן חאל דוגל בו. בחצי גמר 2014 נפגשו השתיים ובסיום קרב די אפרורי, ההולנדים הפסידו בפנדלים. אל תופתעו למחזה דומה. זה אולי לא יפה במיוחד, אבל יעיל יותר מכל מה שהיתה הולנד בשנים האחרונות ועל כך צריך להעריך את האיש.