מהתואר "לברון הבא" למעצר על אחזקת נשק: סיפורו של אימוני בייטס
מי שסומן כבר בגיל 15 בתור "הפוטנציאל הגדול אי פעם" וכיכב על שערי מגזינים, הסתבך ונעלם. האם הבחירה ללכת למכללה פחות חזקה הכשילה אותו? הסיפור המלא שאכזב את אמריקה
(Photo by Joe Murphy/Getty Images)
אימוני בייטס היה אמור להיות שחקן הכדורסל הטוב בעולם. התקשורת האמריקאית סימנה אותו כבר בגיל 13, בו צמח לגובה של 2.01 מ', קלע 40 נקודות למשחק ונחשב ל"שחקן הטוב בעולם שנמצא בכיתה ז'". הוא הפך לשם שמופיע יום אחרי יום בספורטסנטר עם ביצועים כאלה ואחרים, וקבוצות NBA ניסו לתכנן את עתידן שנים מראש בשביל להשיג אותו בדראפט.
בייטס היה אמור להיות הפנים הבאות של ה-NBA. היורש של לברון ג'יימס וקווין דוראנט, שחקן שכבר בגיל 15 קיבל כתבת שער ב"ספורטס אילוסטרייטד" וזכה למחמאות כמו "היורש הטבעי של קווין דוראנט" או "סטפן קרי בגובה 2.06 מ'". ההתלהבות הזכירה את זאת שהייתה סביב לברון ב-2003, שחקן תיכונים ששודר מחוף לחוף. הוא היה אמור להיות הדבר הגדול הבא.
כמה שנים לאחר מכן, אימוני בייטס נמצא במקום אחר. הוא סירב להזדהות בפני שוטר ונעצר באשמת אחזקת נשק מחוץ למכוניתו במישיגן, אחרי שנה בה התקשה לשחק במכללות. בייטס, תיאורטית, יכול להשפט לעד חמש שנים בכלא לפי חוקי המדינה. קריירת הכדורסל המקצועני שלו בספק, גם ה-NBA עצמה. איך זה קרה, ומה אפשר ללמוד מאחד הסיפורים העצובים ביותר שראה עולם הכדורסל בשנים האחרונות?
חשוב להבין את הציפיות העצומות שהיו סביב בייטס. כבר ב-2018 חשבו שהוא שחקן התיכונים הטוב בארצות הברית, לפני שמות כמו אנתוני אדוורדס וסקוטי בארנס שמבוגרים ממנו ונתנו עונות טובות מאוד ב-NBA העונה. הוא זכה בתואר השחקן המצטיין בתיכונים בארצות הברית בכיתה י', משהו חסר תקדים לתואר בו לרוב זוכים שמיניסטים.
על הנייר היה לו הכל. קליעה מהשלוש, מהירות, שליטה בכדור של גארד וחושים הגנתיים של סנטר. הוא היה האתלט הטוב בתיכונים גם כשהיה צעיר מכולם, בפער, ושחקן מוכשר במיוחד בעת ובעונה אחת. יחד עם סביבה משפחתית תומכת, לפחות על הנייר, הוא היה אמור להיות הגרסה המשודרגת של דוראנט (מבחינת הסגנון) ושל לברון (מבחינת התדמית).
בכתבת השער ההיא ב"ספורטס אילוסטרייטד" נטען כי "מטרתו של בייטס היא להיות השחקן הטוב ביותר שאי פעם שיחק כדורסל". מאמני מכללות טענו כי ההבדל היחיד בינו לבין קווין דוראנט הוא שבייטס יכול לשלוט בכדור, ושהוא "השחקן הטוב ביותר שראינו אי פעם".
אותו מאמר במגזין הנחשב הגדיל לעשות ואף טען שבייטס שונה משחקנים אחרים שהיו כוכבים בתיכון והפכו לשחקני NBA ממוצעים, כי יש לו את המנטליות של קובי בראיינט. הם השוו אותו למג'יק ג'ונסון, מייקל ג'ורדן ולברון ג'יימס, וטענו שכבר בגיל 15 הוא מספיק טוב בשביל לשחק בקבוצות בליגה הטובה בעולם.
מדובר בכמויות לחץ הזויות לילד בן 15, אך במקביל לכאלה שמובילות להון עבורו ועבור משפחתו. רגע לפני המכללות הוא החליט לוותר על השנה האחרונה בתיכון, ובחר להתאמן שנה שלמה בבית ספר לכדורסל שניהל אביו, שחקן בעברו. באותה שנה העניין סביבו לא הפסיק, והוא הודיע בראיון ל-ESPN על בחירתו במישיגן סטייט, המכללה של טום איזו בה שיחקו בין היתר מג'יק ג'ונסון, דריימונד גרין וג'ארן ג'קסון ג'וניור.
כאן דברים התחילו להסתבך. אחרי שנה בייטס חזר בו מהתחייבותו לשחק במישיגן סטייט, שקל מספר אפשרויות ובסופו של דבר החליט לשחק באוניברסיטת ממפיס, אצל שחקן העבר הגדול פני הארדוואי. השחקן הבולט ביותר שיצא מהמכללה הוא דריק רוז, אך במקביל אליו יצאו בחירות גבוהות אחרות כמו ג'יימס ווייזמן, הבחירה השנייה ב-2020.
הארדוואי הגיע לממפיס רק בגיל 17, השחקן הצעיר ביותר בליגת המכללות. בתור "קווין דוראנט הבא" ושחקן שהאמינו שיהיה מספיק טוב גם עכשיו בשביל ה-NBA, זה לא היה אמור להיות אתגר קשה מדי בשבילו. הוא הפך למוביל הכדור של הקבוצה.
תוכניות לחוד ומציאות לחוד. בייטס קלע 9.7 נקודות ב-38.6% מהשדה עם 3.3 ריבאונדים ו-1.3 אסיסטים, מספרים רעים גם לשחקן בשנה הראשונה ובטח לאחד שאמור להיות הטוב בעולם תוך שנים ספורות. אחרי 18 משחקים הוא הצהיר על פציעת גב לא ברורה ועזב את המכללה.
ההתקדמות של בייטס נתקעה. פרשני הדראפט שמיהרו להגיד שהוא השחקן הטוב בתיכונים אמרו שהוא לא יבחר בסיבוב הראשון. הדעיכה הפכה למהירה כמעט כמו עלייתו לפסגה, ולכן הוא החליט לחזור לשחק קרוב לבית במכללת איסטרן מישיגן.
אם ממישיגן סטייט ראינו את דריימונד גרין וג'ארן ג'קסון, ובמקרה של ממפיס היו דריק רוז וג'יימס וויזמן, ממכללת איסטרן ממפיס לא יצא שחקן NBA מאז 1998. האחרון היה ארל בויקנס, שכלל לא נבחר בדראפט. השחקן המשמעותי ביותר שיצא משם ב-30 השנה האחרונות, לפחות לקהל הישראלי, הוא בראיין טולברט ששיחק בהפועל חולון.
המעבר למכללה קטנה כמו איסטרן מישיגן, יחד עם סימני השאלה שעלו סביב אישיותו ובריאותו של בייטס בדרך הארוכה הזאת, הקטינו מאוד את סיכוייו להגיע ל-NBA עוד לפני המעצר. בייטס עצמו טוען שהוא חף מפשע, שהשאיל את הרכב ממישהו אחר ולא ידע בכלל שיש אקדח בתא הכפפות. איסטרן מישיגן, בינתיים, השעתה את בייטס עד לסיום הליכיו המשפטיים. מוקדם לדעת אם הוא זכאי או חף מפשע, אבל בהחלט מדובר באחד הסיפורים המעניינים ביותר שעברו על הכדורסל בשנים האחרונות. בטח בהתחשב בזה שהוא לא שיחק רגע ב-NBA.
הסיפור של בייטס הוא גרסה קיצונית יותר של סיפורים אחרים על שחקנים שהדהימו בתיכונים בזכות יתרון פיזי ודעכו משמעותית מול תחרות טובה יותר. משבאז מוחמד ועד ת'ון מייקר, ראינו שחקנים כאלה שמקבלים צ'אנס ב-NBA ונפלטים מהליגה, בעוד אחרים כמו אנדרו וויגינס הצליחו להוכיח את עצמם מחדש כשחקנים טובים מאוד גם אם לא ברמת ההשוואות להם זכו ("מייפל ג'ורדן").
יכול להיות שבייטס ייראה כמו אל גם באיסטרן מישיגן, אם יזוכה, ושהיתרון הפיזי הזה יספיק גם מול קבוצות קטנות יותר. אבל יש כאן שיעור יותר חשוב, בעיניי, מבחינת הדרך שבה אנחנו מסתכלים על "הדבר הגדול הבא". בייטס סומן מגיל 15 ובסופו של דבר דילג על המסלול הרגיל של כוכבי NBA.
יכול להיות שאם היה משלים גם את שנת הי"ב בתיכון ומשם עובר למכללה שמייצרת בחירות גבוהות כמו דיוק או קנטקי הוא היה נבחר בלוטרי, במקום עומס פיזי בבית ספר מפוקפק לכדורסל ומשחק במכללות בגיל 17. בייטס, עצמו, כנראה עף קרוב מדי לשמש.
זה מתחבר ברמה מסוימת גם לאחריות שלנו – תקשורת, אוהדים, אנשי כדורסל – בקשר אליו או להבטחות גדולות אחרות. המעבר מרמת התיכונים למכללות או המכללות לבוגרים הוא סימן שאלה גדול, והתחייבות על זה שבן 15 יהפוך לדוראנט הבא או מספיק טוב בשביל לשחק עכשיו ב-NBA קצת מגוחכת. בכתבות בהן סוקרה עלייתו של בייטס הוא מתואר כשחקן שלם ובוגר לגילו, אך במקביל מצוטט כמי שהסרט האהוב עליו הוא "גנוב על הירח".
הדיסוננס הזה יכול להצמיח ולהרוס קריירות, כמו זאת של בייטס שכנראה נהרסה לפני שבאמת ראינו אותו משחק כדורסל מקצועני. אולי הסיפור הזה יסתיים אחרת, אבל כרגע הוא בעיקר עצוב מבחינת כל המעורבים. מבייטס, דרך משפחתו, עד כדורסל המכללות ובסוף עד לכל מי שרצו לראות אותו שולט במשך שנים בליגה.